ותד ואח' נ' עירית באקה אל-גרבייה-ג'ת - הועדה הממונה לניהול ענייני העירייה

פסק דין

1.התובעים, בני זוג, עותרים בתביעה שלפניי להורות לעיריית באקה אל גרבייה- ג'ת להשיב להם תשלומי ארנונה ביתר ששולמו ביתר בין השנים 1994-2008. לטענת התובעים בתקופה הנ"ל, הגיעה להם הנחה שהנתבעת לא העניקה להם, ולפיכך זכאים הם להשבת הסכומים ששילמו ביתר, ואשר לא היו חייבים לשלם אילו הוענקה להם ההנחה לה היו זכאים. הסכום ששולם ביתר- כך עפ"י הנטען, מגיע לכדי סך 122,743 ₪.

2.התובעים טוענים, כי הם תושבי הכפר ג'ת שענייניו המוניצפליים נוהלו עד לשנת 2003 ע"י מועצה מקומית ג'ת. בשנת 2003 אוחדה המועצה עם עיריית באקה אלג'רבייה, וזאת עפ"י הוראות חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעד התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו- 2004) התשס"ג-2003 ומאז ענייניו המוניציפאליים של כפר מושבם של התובעים התנהלו ע"י הנתבעת. במאמר מוסגר יוער, ולכך לא התייחסו הצדדים בטענותיהם, כי בשנת 2010 קיבלה הכנסת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה אלג'רבייה וג'ת) תש"ע- 2010, אשר ביטל את האיחוד הנ"ל בין שתי הרשויות.

כתב התביעה וכתב ההגנה:

3.עפ"י כתב התביעה, נקבעה לתובעת מס' 2 (להלן: "התובעת") ע"י המוסד לביטוח לאומי נכות בשיעור 75% החל מיום 1.9.1993 (נספח א' לכתב התביעה). לטענת התובעים מאז נקבעה הנכות, פנו התובעים אל המועצה המקומית ג'ת בבקשה להנחה ואולם רק בשנת 2009 ניאותה הנתבעת להיענות לבקשת התובעים ולהעניק הנחה בשיעור 80% משומת הארנונה השנתית בגין הבית בו מתגוררים התובעים.

4.לטענת התובעים, לאחר שהנתבעת תיקנה את המעוות שנמשך שנים, פנו אל הנתבעת בבקשה להשיב להם הסכומים ששילמו מדי שנה, מאחר, כך לטענתם, וההנחה מגיעה להם החל משנת 1994 ואולם דרישותיהם לא נענו. לטענת התובעים, לא היו חייבים להגיש בקשה למתן ההנחה והיא מגיעה להם באופן אוטומטי, ולפיכך על הנתבעת להשיב להם מה שגבתה שלא כדין.

5.התובעים טוענים כי מגיע להם סך 80% מסכומי הארנונה ששולמו משך כל השנים משנת 1994-2008. באשר לתקופה שבין שנת 2000-2008 צירפו התובעים לכתב תביעתם את האישורים שהנפיקה הנתבעת באשר לסכומים ששילם התובע בכל שנה. באשר לשנים 1994-1999, טענו התובעים, כי אין בידיהם מסמכים המוכיחים את הסכום ששילמו ולפיכך ערכו את החישוב בהתאם לסכום ששילמו התובעים בשנת 2000. בסה"כ, כך לטענת התובעים, שילמו ביתר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, סך 122,743 ₪- הוא סכום התביעה.

6.בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, טענה היא טענות סף וטענות לגופו של עניין; באשר לטענות הסף, טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות, במלואה או בחלקה, מחמת התיישנות, שכן עוד בשנת 1994 ידעה התובעת כי אין היא מקבלת הנחה בגין נכותה ואף על פי כן לא עשתה מאומה עד ליום הגשת התביעה דנן. בנוסף, טענה הנתבעת כי בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה מאחר והסמכות נתונה לועדת הערר עפ"י חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976.

7.עוד טענה הנתבעת כי השיהוי הרב שדבק בתביעה מצדיק את דחייתה, וזאת לאור העובדה כי שיהוי זה גרם לנתבעת נזקים, לרבות נזק ראייתי (סעיף 19 לכתב ההגנה), ולפיכך יש לראות את התובעים כמי שהסכימו לשומות הארנונה שהוצאו בעניינם, והם מושתקים מלהעלות טענותיהם.

8.הנתבעת טענה כי עילת התביעה נולדה לאור פעולה שערך פקיד גביה (מתן הנחה בשנת 2009)- פעולה זו בטלה בהתאם לסעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן : "פקודת העיריות") (לפיו הסכם, כתב התחייבות פשרה וכו' לא יחייבו את העירייה אלא אם חתמו עליו ראש העירייה והגזבר) וסעיף 142 לפקודה (הקובע כי לא תינתן הנחה ממסי העירייה אלא באישור החשב המלווה). עפ"י הנטען, לא היה תוקף להנחה ועל כן נשמט הבסיס תחת לעילת התביעה.

9.טענה נוספת בפי הנתבעת - והיא כי יש לדחות את התביעה מאחר ועסקינן "בפתיחת" שומות הארנונה- כאשר המדיניות הראויה היא להימנע מכך.

10.לגופו שלך עניין טענה הנתבעת כי מעולם לא הוגשה, עד לשנת 2009 כל בקשה להנחה בגין נכות התובעת וכי עד אשר הוגשה בקשת ההנחה בכתב, לא הציגו התובעים את אישור המוסד לביטוח לאומי אודות נכותה של התובעת (ראו סעיפים 43-45 לכתב ההגנה).

11.הנתבעת כפרה בחובתה להשיב כספים והיא אף כפרה בחישובים שערכו התובעים בכתב תביעתם.

המסגרת הנורמטיבית:

12.תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנ"ג- 1993 (להלן: "התקנות") שהותקנו מכח הוראות חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג- 1992 קובעות את סמכות הרשויות המקומיות להעניק הנחה מארנונה כללית.

13.אין חולקין, כי ההנחה שניתנה לתובעת, בסופו של יום, היא ההנחה בהתאם לתקנה 2 (2)(א) הקובעת כדלהלן:

" מועצה רשאית לקבוע הנחה מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת הכספים על מחזיק הנכס, שנתקיימו לגביו אחד התנאים כמפורט להלן, בשיעורים שפורט להלן:

.

נכה הזכאי לקיצבה חודשית מלאה כמשמעותה בסעיף 127 לחוק הביטוח, אשר דרגת אי כושר השתכרותו היא בשיעור 75 אחוזים ומעלה- הנחה שאינה עולה על 81 אחוזים.

14. באשר לחובת הגשת בקשה לקבלת הנחה (ולגבי כך חלוקים הצדדים)- קובעת תקנה 4 כדלקמן: