ורטקין(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת שרית זמיר) במ"ת 29575-04-10 מיום 15.7.10 במסגרתה הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1. נגד העורר כתב אישום בעבירה של חבלה חמורה.

בכתב האישום נטען כי בתאריך 21.4.10 בחוף הים בבת ים כשהעורר היה בגילופין פנה העורר אל המתלונן ואמר לו "אתה לא תצא מפה חיי". נטען כי המתלונן, שהיה אף הוא תחת השפעת אלכוהול, חש מאוים ותקף את העורר באופן שהיכה אותו בעינו השמאלית וברח מהמקום. בתגובה, רדף העורר ביחד עם אחרים אחרי המתלונן, היכה אותו באגרופים בפניו ובאפו וגרם לו לחבלות בראשו ובפניו.

2.במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לגמר בירור דינו.

3.ביום 27.4.10 נשמעו הטיעונים לבקשה וב"כ העורר טען לחולשה בראיות שיש בה כדי להשליך על עילת המעצר ועתר לשחרורו של העורר לחלופה.

בית משפט קמא בחן את הראיות וקבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר וקיומה של עילת מעצר נוכח המסוכנות הממשית הנשקפת ממנו.

בית משפט ציין כי העורר ביצע את העבירה כשהוא בגילופין והעיד על עצמו שלא שלט במעשיו. עוד קבע כי חרף גילו הצעיר, עברו הפלילי מכביד והוא ביצע את העבירות כאשר מאסר על תנאי תלוי ועומד מעל ראשו ויש בכך כדי להעצים את מסוכנותו.

בית משפט קמא הורה על קבלת תסקיר מעצר שיתייחס למסוכנות הנשקפת מהעורר ולבעיית ההתמכרות שלו, ככל שקיימת.

בישיבה ביום 24.5.10 הונח בפני בית משפט קמא תסקיר המעצר. קצינת המבחן מציינת כי העורר מוכר לשירות המבחן מאבחונים קודמים. העורר שלל דפוסים אלימים ובעיית התמכרות והציג עצמו כקורבן. שירות המבחן בחן את החלופה המוצעת, מעצר בבית ההורים ובפיקוחם והתקשה להעריך את יכולת המשפחה להציב גבולות לעורר. קצינת המבחן התרשמה כי קיים סיכון מצידו של העורר להתנהגות דומה בעתיד ובסופו של תסקיר לא המליצה על שחרורו של העורר לחלופה המוצעת.

ב"כ העורר טען כי התסקיר נערך על ידי קצינת מבחן שאינה דוברת את השפה הרוסית, עתר לקבלת תסקיר נוסף ובית משפט קמא נעתר לבקשה והורה על קבלת תסקיר משלים.

בתסקיר המעצר המשלים (מיום 15.6.10) מציינת קצינת המבחן (אותה קצינת מבחן שהכינה את התסקיר הראשון) כי נפגשה עם העורר והתרשמה כי חל שיפור בגישתו והוא הביע נכונות להשתלב בטיפול למרות שעמד על דעתו שאינו סובל מהתמכרות לאלכוהול. בסופו של תסקיר המליצה קצינת המבחן המליצה על שחרורו של העורר לאותה חלופת מעצר (שלא הומלצה על ידה בתסקיר הראשון) בפיקוח ההורים ובאיזוק אלקטרוני למרות התרשמותה שמדובר בהתבטאות ראשונית בלבד.

נוכח עמדת שירות המבחן ביקש ב"כ העורר לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה.

לאחר שבית משפט שמע טיעוני ב"כ הצדדים הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט הגיע למסקנה להתעלם מהמלצות התסקיר השני ונסמך בהחלטתו על האמור בתסקיר הראשון.

ב"כ העורר ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי ובהחלטה שניתנה על ידי (ביום 4.7.10) התבקש שירות המבחן להסביר את העמדה השונה בין שני התסקירים והתיק הוחזר לבית משפט קמא.

בעקבות ההחלטה הנ"ל שירות המבחן הגיש תסקיר מעצר משלים (מיום 13.7.10). קצינת המבחן הבהירה בתסקיר כי ההמלצה לשקול בחיוב שחרור לחלופת מעצר "הובעה בספקנות והתלבטות" וציינה כי לא ניתן להעריך היום אם מדובר בשינוי של ממש בהתייחסותו של העורר לטיפול או בהצהרה מילולית בשל מצוקתו בתנאי המעצר וניתן יהיה לבדוק נושא זה הלכה למעשה רק עם שחרורו. היא הבהירה כי ניתן לגבות שחרורו של העורר באיזוק אלקטרוני.

בית משפט קמא קיים דיון נוסף ושמע טיעוני ב"כ הצדדים. בסופו של יום הגיע למסקנה על השארתו של העורר במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין כי המלצתו של שירות המבחן בתסקיר השני איננה החלטית ואין בהסכמתו המילולית של העורר כדי להצביע על שוני של ממש שחל בהתייחסותו לאירועים ואין בה כדי לאיין מסוכנותו.

על החלטה זו של בית משפט קמא נסב הערר שבפני.

4.בנימוקי הערר ובדיון בפני, נטען כי שגה בית משפט קמא שלא אימץ את המלצת שירות המבחן על פי התסקיר השני ודחה את ההסברים שבאו מפיה של קצינת המבחן בתסקיר המעצר המשלים. עוד טען שבית משפט קמא התעלם מהשתלשלות האירועים כפי שפורטה בכתב האישום לפיה תקיפתו של המתלונן באה בתגובה לתקיפת העורר. עוד נטען כי נגד המתלונן והאחרים בחרה המשיבה שלא להגיש כתב אישום חרף התנהגותם האלימה. בנסיבות אלה, עתר לשחרורו לחלופה המוצעת על פי המלצת שירות המבחן.