דרישת גילוי מסמכים החורגת מהמסמכים ששימשו את רשות המס ובהיקף המתייחס לכלל העוסקים במדינת ישראל וברשות הפלסטינית

1. המערערת, שמורי המרכז בע"מ (להלן – המערערת) הגישה בקשה גילוי מסמכים (להלן – בקשת הגילוי) במסגרתה עתרה לכך שבית המשפט יורה למשיב, מנהל מס ערך מוסף חדרה (להלן – המשיב) לגלות את המסמכים שלהלן:

א.         דוחות המועברים מרשות המס הישראלית אל רשות המס הפלסטינית, במסגרת ההתחשבנות החודשית, לתקופה שמחודש אוגוסט 2013 ועד חודש אוגוסט 2015, הכוללים את רשימת נתוני חשבונית P, בגינן מחייבת מדינת ישראל את הרשות הפלסטינית (בהתאם לנתוני טופס 878);

ב.         דוחות אשר התקבלו מרשות המס הפלסטינית במסגרת ההתחשבנות החודשית, לתקופה שמחודש אוגוסט 2013 ועד חודש אוגוסט 2015, הכוללים את רשימת נתוני חשבונית I, בגינן מחייבת הרשות הפלסטינית את מדינת ישראל (בהתאם לנתוני טופס 879);

ג.          מידע לגבי כל עיכובי העברת כספים לרשות הפלסטינית בתקופה שמחודש אוגוסט 2013 ועד חודש אוגוסט 2015, לרבות מידע בדבר המועד המיועד להעברת הכספים על פי הסכם פריז, סכום ההעברה המתוכנן, מועד העברת הכספים בפועל, סכום הכספים שהועברו בפועל ומהות הכספים;

ד.         רשימה של מקרים בהם, בתקופה שמחודש אוגוסט 2013 ועד חודש אוגוסט 2015, ביקשה רשות המס הפלסטינית לקבל לידיה פיזית חשבוניות כתנאי להעברת הכספים לידי מדינת ישראל, לרבות העתק הדרישות עצמן.

2. ברקע הדברים יצוין כי המערערת הגישה ערעור על החלטת המשיב בהשגה על שומת תשומות אשר הוצאה לה בשל אי דיווח ו/או אי דיווח במועד על חשבוניות מסוג P ליחידת קישור מס ערך מוסף עם הרשות הפלסטינית (להלן – יחידת הקמר"פ) על גבי טופס הדיווח המיועד לכך, טופס 878, בשנים 2012-2014. לגישת המשיב פעלה המערערת בניגוד להוראות סעיפים 38(ג) ו- 72 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן – חוק מע"מ), וכן בניגוד לצו מס ערך מוסף (דרישת דוחות נוספים) התשל"ו – 1976 (להלן – צו מע"מ).
3. טיעוני המערערת בהודעת הערעור מטעמה מתמצים בשתי טענות: האחת, כי הדיווחים המקוונים שהוגשו על ידה למשיב (לאחר תיקון 37 לחוק מע"מ) הינם תחליף ראוי וכדין לטופס 878. זאת, מאחר והנתונים הכלולים בטופס 878 מצויים גם בפרטים שיש לכלול במסגרת הדיווח המקוון על פי סעיף 72א לחוק מע"מ ומאחר ועל פי הסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, נספח V: פרוטוקול בנושא יחסים כלכליים, סעיף VI מיסוי עקיף על ייצור מקומי (להלן – הסכם הביניים), לא קיימת חובה כללית להצגה פיזית של חשבוניות לצורך ההתחשבנות, אלא רק לפי בקשה מיוחדת להצגתן (סעיף 8ב(6) להסכם הביניים).

            הטענה השנייה – וחלופית לראשונה – היא כי אף אם הדיווח המקוון אינו מהווה תחליף לטופס 878, הרי שעל המשיב היה להאריך את המועד להגשתו, בהתאם לסמכות הכללית הנתונה לו להאריך מועדים בסעיף 116(א) לחוק מע"מ.

4. מנגד, טען המשיב בכתב התשובה כי הדיווח המקוון אינו מחליף ואינו בא במקום החובה להגיש את טופס 878, בצירוף העתק פיזי של חשבוניות ה- P ליחידת קמר"פ בהתאם להוראות צו מע"מ. הובהר כי טופס 878 מהווה בסיס להתחשבנות בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית ובהתאם להסכם הביניים ההתחשבנות נעשית, בין היתר, בהתבסס על החשבוניות עצמן. בנוסף, נטען כי יחידת קמר"פ מבצעת תהליך של טיוב פיזי של החשבוניות, הכולל בדיקת אמיתותן והתאמת הפרטים המופיעים על גביהן, על מנת למנוע ולפתור מחלוקות במסגרת ההתחשבנות ועל כן קיימת חשיבות להימצאות הפיזית של החשבוניות במשרדי יחידת קמר"פ. תהליך שכזה לא נעשה במסגרת הדיווח המקוון.

            המשיב הוסיף, ביחס לטענתה החלופית של המערערת, כי אין מקום להפעלת סמכותו להאריך את המועד להגשת דוחות 878, מאחר והמועד שנקבע בהסכם הביניים לביצוע ההתחשבנות – ששה חודשים ממועד הוצאת החשבונית – אינו בר הארכה, ועל כן משחלף המועד לביצוע ההתחשבנות בעניין אותן חשבוניות נשוא הערעור עם הרשות הפלסטינית הרי שנגרם לקופה הציבורית נזק כתוצאה מניכוי התשומות על ידי המערערת.

 כאשר מנגד מדינת ישראל לא יכולה היתה לקזז את סכומן בהתחשבנות מול הרשות הפלסטינית. ממילא המערערת לא הגישה בקשה להארכת מועד, לא הגישה את הדוחות 878 נשוא הערעור, ולא ציינה נימוק ענייני אובייקטיבי אשר מנע את הגשתם במועד.

5. יצוין, כי היקף בקשת הגילוי היה נרחב יותר – הן באשר למהות המסמכים שהתבקשו והן באשר לתקופת הגילוי, אך נוכח האמור בתצהירו של מר שמעון אלון (להלן – מר אלון) מנהל תחום התחשבנות ביחידת קמר"פ, צמצמה המערערת את בקשת הגילוי למסמכים ולתקופה אשר פורטו לעיל.

תמצית טענות המערערת בבקשת הגילוי:

6. תקנה 10(א) לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), תשל"ו-1976 (להלן – תקנות סדרי הדין במע"מ) אמנם מחריגה את הליכי הגילוי הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סד"א) מהכללים שיחולו על ערעורי מע"מ, אך עם זאת, תקנה 10(א) הנ"ל אינה גורעת מסמכותו של בית המשפט לעשות שימוש בשיקול דעתו ולהורות על גילוי מסמכים. נקודת המוצא של החלת כלל הגילוי בערעורי מע"מ נובעת מחובות האמון והשקיפות שחבה הרשות כלפי האזרח, חובות הכוללות בחובן את הזכות לעיין במסמכי הרשות.
7. תנאי הסף בשאלת הגילוי הוא מבחן הרלוונטיות, קרי האם המסמכים המבוקשים נחוצים לבירור השאלות שבמחלוקת. גישת הפסיקה, לרבות בתחום המיסים, בנושא גילוי מסמכים היא ליברלית, כך שכל מסמך שיש בו לסייע לקו החקירה וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את ענייניו – הוא רלוונטי. די בכך שמבקש הגילוי יצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלוונטיות להליך כדי לצלוח את תנאי הסף.
8. באשר לדוחות ההתחשבנות הכוללים את נתוני חשבוניות ה-P: עיון בדוחות אלה הינו הכרחי לבירור השאלות השנויות במחלוקת בערעור דנן. זהו סוג המסמך היחיד המהימן לבחינת טענת המשיב כי חשבוניות ה- P של המערערת נשוא הערעור לא נכללו בהתחשבנות. ככל שהמשיב כלל את החשבוניות במסגרת ההתחשבנות עם רשות המס הפלסטינית – הרי שלא נגרם כל נזק לקופה הציבורית ואין מניעה לאפשר למערערת את ניכוי מס התשומות.

            ככל שההתחשבנות מתבצעת על סמך הפקת פלט ממערכת שע"ם המרכז את חשבוניות ה-P, הרי שהחשבוניות נשוא ערעור זה נכללו בהתחשבנות משדיווחה עליהן המערערת בדיווח המקוון באמצעות מערכת שע"ם. במצב דברים זה, מבחינה מעשית הדיווח המקוון החליף את הדיווח הידני לעניין ההתחשבנות.