אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ועדה מקומית לתכנון כפר סבא נ' אורלי ואח'

ועדה מקומית לתכנון כפר סבא נ' אורלי ואח'

תאריך פרסום : 19/07/2020 | גרסת הדפסה

תו"ב
בית משפט לענינים מקומיים כפר סבא
544-06-16
02/07/2020
בפני השופט:
אביב שרון

- נגד -
המאשימה:
הוועדה המקומית לתכנון ובניה כפר-סבא
עו"ד ישראל בר סלע
הנאשמים:
1. אורלי חכמון
2. שאלתיאל כברה
3. א.כ. - נמחקה

עו"ד אבי דובין
עו"ד עידו ואראס
הכרעת דין

 

 

החלטתי לזכות את הנאשמים מהמיוחס להם בכתב האישום.

 

כתב האישום והמענה לו

1.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ביצוע עבודות הטעונות היתר במקרקעין ללא היתר, לפי סעיפים 145(א)(2) ו-204(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965; ולנאשמים 1 ו-2 גם הפרת צו הפסקת בניה, לפי סעיף 210 לחוק; ולנאשמת 1 בלבד גם שימוש בבנייה טעונה היתר במקרקעין ללא היתר, לפי סעיפים 145(א)(1) ו-204(א) לחוק.

על פי עובדות כתב האישום, בעת הרלוונטית הייתה נאשמת 1 (להלן – הנאשמת) בעלת הזכויות, המחזיקה והמשתמשת בדירת מגורים בבניין דירות ברחוב מצדה 7 בכפר סבא, הידועה גם כגוש 7601 חלקה 83. נאשם 2 (להלן – הנאשם), בעלה של הנאשמת, בעל עסק הפועל בתחום הבנייה. נאשם 3 (להלן – נאשם 3) בעל עסק לאספקת ציוד ותשתית לאספקת גז ולהתקנתם. בסוף שנת 2013 ועד לחודש אפריל 2014 ביצעה הנאשמת פעולות בניה טעונות היתר בדירה באמצעות הנאשם, שבכלל זה בנה צנרת גז וצנרת ביוב שהוצבו על קיר החזית של בניין הדירות, ללא היתר כדין ומבלי שהגיש בקשה להיתר כאמור. הנאשם פעל לבניית צנרת הגז באמצעות נאשם 3, אשר בנה את הצנרת מבלי שבדק כי קיים היתר בנייה לביצוע הפעולה האמורה.

ביום 12.1.15, במהלך ביקורת בנכס על ידי מפקח הבניה משה מוטהד, בעת שהבניה כללה אך ורק את התקנת צנרת הביוב על גבי חזית בניין הדירות, נמסר לנאשמים 1 ו-2 (להלן – הנאשמים) צו הפסקת עבודות מנהלי שאסר עליהם את המשך ביצוע הבניה בנכס אך הנאשמים לא כיבדו את הוראות הצו והמשיכו בביצוע הבניה בכך שבנו את צנרת הגז על גבי חזית בניין הדירות. הפרת הצו אינה מיוחסת לנאשם 3 הואיל ולא היה באפשרותו לדעת על קיומו. מלבד הפגיעה בכללי התכנון והבניה שנגרמו בשל ביצוע פעולות הבנייה האמורות, גורמת הצבת צינורות הגז לסיכון לכל תושבי הבניין הדירות, בהיותם תלויים וחשופים על קיר חזית הבניין.

 

2.ביום 10.11.16 חזרה בה המאשימה מכתב האישום בעניינו של נאשם 3, בטרם הקראה, בהתאם לסעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, וכתב האישום בעניינו בוטל (עמ' 6-1).

 

3.בתשובתה לכתב האישום טענה הנאשמת שמדובר בבניין של חברת עמידר, משנת 1966, בו היא מתגוררת משנת 2001, וכל העבודות בוצעו על פי צו בית משפט, בהיתר שנתן מפקח על הבנייה מטעמו ובפיקוח מהנדס מטעם הצדדים, זאת במסגרת תביעה שהגישה הנאשמת נגד חברת עמידר. כיוון שהדירה לא הייתה ראויה למגורים הורה בית המשפט לחברת עמידר לבצע עבודות שיפוץ מן היסוד, כולל שלד, צנרת וחשמל. הנאשמת טענה כי לא ידעה שאסור להוציא צנרת על גבי חזית הבניין הואיל ויתר הדיירים, כמו גם דיירים בבניינים סמוכים בשכונת המגורים, פעלו באופן דומה והדבר לא נאכף. בנוסף נטען כי גם לאחר קבלת צו הפסקת העבודה היא פנתה למהנדס העיר שהתיר לה בכתב, על גבי הצו המנהלי, "המשך עבודה" ללא תנאים.

 

בתשובתו לכתב האישום טען הנאשם כי לא זו בלבד שמעולם לא היה קבלן בעל עסק בתחום הבנייה ולא ביצע את העבודות, כי אם חברת שילוב, אלא שהמאשימה אף התנתה את ביטול צו ההפסקה המנהלי בכפוף להתחייבותו לביצוע חיפוי עבור הצנרת הגז והביוב בחזית הבניין.

 

בנוסף, הנאשמים טענו לאכיפה בררנית ביחס לגורמים מעורבים אחרים בתיק, ובכלל זה חברת עמידר ונאשם 3 שנמחק מכתב האישום, למרות שהוא שביצע את העבודות בפועל, כמו גם לאכיפה בררנית מטעם הרשות ביחס לקיומה של צנרת באופן דומה ברחבי העיר בכלל, ובבניין העירייה בפרט, עבירות בנייה שאינן נאכפות.

 

4.מטעם המאשימה העידו משה מוטהד (מהנדס פיקוח על הבנייה); וצבי וכליס (מנהל מחלקת פיקוח על הבנייה בועדה המקומית). כן הוגשו המוצגים הבאים: ת/1 - צילום חזית בניין הדירות מיום 5.1.14; ת/2 - שתי תמונות בהן מסומנים במרקר צהוב צינורות הביוב החיצוניים; ת/3 - תצלום צינורות גז חיצוניים לבניין; ת/4 - צו הפסקה מנהלי מיום 3.1.14; ת/5 - צו הפסקה מנהלי מיום 5.3.14; ת/6 - הזמנה לנאשמים למסירת עדות מיום 1.4.14 ואישורי משלוח בדואר רשום; ת/7 - גיליון גביית עדות מהנאשמת מיום 11.5.14; ת/8 - מכתב למשה מוטהד מאת מנהל סניף נתניה בחברת עמידת מיום 11.6.14; ת/9 - מכתב מאת מנהל סניף נתניה של חברת עמידר; ת/10 - מסמך מאת חברת שילוב מיום 8.1.13 ועליו מספר הטלפון של הנאשם; ת/11 - פרוטוקול דיון מתיק אזרחי בת"א 20159/07; ת/12 - חוזה שיפוץ בין הנאשמת לחברת שילוב.

 

5.מטעם ההגנה העידו הנאשמים. כמו כן, הוגשו המוצגים הבאים: נ/1 - תמונה של צינורות בחזית בניין העירייה; נ/2 - תמונה של צינורות בחזית משרד סגן ראש העיר; נ/3 - תמונה של צנרת דירת הנאשמים; נ/4 - תמונה של צנרת השכנים בבניין הדירות של הנאשמים; נ/5 - הנחיות אכיפה של עיריית רמלה, אגף ההנדסה, לשכת מהנדס העיר; נ/6 - פרוטוקול דיון והחלטת בית משפט השלום בתל אביב בת"א 20159/07 מיום 5.2.13; נ/7 - מסמך מטעם גיל מהנדסים מיום 29.1.2013; נ/8 - חשבונית מאת נאשם 3, אילן כהן, מיום 5.3.2014 המאשר את ביצוע העבודה וקבלת התשלום; נ/9 - אסופת תמונות של צנרת חשופה ברחבי העיר כפר סבא; נ/10 - אסופת תמונות.

 

דיון והכרעה

6.בבסיס המחלוקת שלפניי עומדת בשלב הראשון שאלת האחריות לביצוע העבירות המתוארות בכתב האישום, ובכלל זה שאלת הצורך בהיתר; וקיומו – או אי קיומו – של היתר בתיק הבניין, כמו גם שאלת זהות הגורם המבצע את העבודות. ככל שיוכח שאחריות זו רובצת לפתחם של הנאשמים, יש לבחון, בשלב השני, האם המאשימה נקטה כלפיהם באכיפה בררנית.

 

צו הפסקה מנהלי מיום 3.1.14

7.ראיות המאשימה מתבססות על עדותם של שני עדי התביעה, משה מטוהד, ששימש בעת הרלוונטית כמהנדס פיקוח על הבנייה בעיריית כפר סבא, וצבי וכליס, ששימש כמנהל מחלקת פיקוח על הבניה בוועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא.

מעדותו של מוטהד עולה כי היכרותו עם הנאשמים החלה בעקבות תלונה למוקד העירוני אודות נזקים שגרמו הנאשמים לדירה שכנה בעקבות עבודות שיפוץ שבוצעו בדירת הנאשמת, תלונה בעטיה הגיע מוטהד לבניין. בנסיבות אלה, מצא מוטהד כי בוצעו עבירות בנייה, וביום 3.1.14 הוצא צו הפסקה מנהלי להפסקת העבודות, אשר נמסר לידי הנאשמת ביום 5.1.14 (עמ' 26, ש' 29-27; עמ' 27, ש' 27-26). לטענתו הנאשמת סירבה לחתום על קבלת הצו במעמד זה ועל כן, ציין זאת על גבי הצו ומסר אותו לידיה ביום 5.1.14 (ת/4; עמ' 27, ש' 19-17, ש' 27-25) (להלן – הצו הראשון).

מוטהד מתאר כי עבודות השיפוץ כללו הוצאת צנרת ביוב מהדירה החוצה, על גבי חזית הבניין, ענין הדורש היתר, פוגע באסתטיקה ומכער את חזית הבניין (עמ' 27, ש' 3-1), והוא אף תעד את צנרת הביוב בצבע שחור, כמו גם את צנרת הגז, על גבי הבניין (ת/1; ת/2; ת/3; עמ' 27, ש' 16-1).

 

עיון בצו הראשון מעלה כי העבודות המפורטות בו עניינן "1. בדירה שבקומה א' של בניין משותף הריסת חלק מתקרה של קומת קרקע תוך כדי שיפוצים ובכך פגיעה בקונסטרוקציה של הבניין; 2. הוצאו צינורות ביוב בחזית הצפונית של הבניין ובכך פגיעה בחזית הבניין" (ת/4).

 

בענייננו אין מחלוקת, כפי שעולה אף מעדותו של מוטהד, כי הצו הראשון בוטל על ידי מהנדס העיר, מר ארז אייזנר, לאחר שהנאשמים פנו אליו באופן אישי, והתחייבו בכתב שיסתירו בחיפוי את הצנרת שיוצאת מדירת הנאשמת (עמ' 35, ש' 12-7). בנסיבות אלה ציין מהנדס העיר, על גבי הצו, "מבוטל בתנאי ביצוע הסתרת צנרת מיידי ותיקון תקרת שכן" (ת/4; עמ' 27, ש' 27-20). עוד אין חולק כי הסתרת הצנרת באמצעות חיפוי או צביעה לא בוצעה עד היום.

 

צו הפסקה מנהלי מיום 5.3.14

8.בהמשך עדותו מתאר מוטהד כי הואיל ועבודות השיפוץ המשיכו בדירת הנאשמים והסתרת הצנרת לא בוצעה בהתאם להתחייבות בפני מהנדס העיר, הגיע ביום 6.3.14 פעם נוספת למקום ומסר צו הפסקה מנהלי נוסף, שהוצא ביום 5.3.14 (להלן – הצו השני), לאחד, נועם כברה (ת/5; עמ' 27, ש' 32-28). מוטהד מודה כי מסר את הצו השני מבלי לברר מהי זיקתו של אותו נועם כברה לדירה, לא ביקש כי יזדהה בפניו באמצעות תעודה מזהה, ולא ברר זיקתו למי מהנאשמים (עמ' 27, ש' 32-31; עמ' 28, ש' 5-1), אלא ידע כי הנאשם קשור לנאשמת והניח כי מדובר בבנו (עמ' 30, ש' 32-31).

אין מחלוקת שגם הצו השני בוטל על ידי מהנדס העיר, בציינו על גבי הצו השני "מאושר ביטול הצו" (ת/5), כשלטענת מוטהד הוא אינו יודע את הסיבה לכך (עמ' 28, ש' 7-6; עמ' 34, ש' 26-22).

בנקודה זו העיד וכליס כי הצו הראשון נערך על ידי מוטהד, בהתייעצות עמו, ונחתם על ידי מהנדס העיר. מעדותו עולה כי עבר על הדו"חות והמסמכים שהגיש לו מוטהד מהשטח ואימת את נכונותם, נפגש עם הנאשמים מספר פעמים במשרדו ואף ביקר במקום מספר פעמים בעצמו (עמ' 35, ש' 20-15, ש' 22; עמ' 46, ש' 33-31; עמ' 47, ש' 3-1). וכליס העיד כי בפגישה עם הנאשמים במשרדו, התחייבו האחרונים בכתב לבצע חיפוי לעבודות השיפוץ בצנרת ביוב, גז ומים שהוצאה אל מחוץ לדירה, על גבי חזית הכניסה לבניין, בהתאם לדרישות מחלקת תכנון ובניה בעירייה (ת/10; עמ' 36, ש' 9-5, ש' 17-11).

יש לומר כי כבר בנקודה זו וכליס אינו מדייק. מחד, הוא מציג מצג לפיו "כל הצנרת הוצאה החוצה, צנרת ביוב, גז, מים וכו'" (עמ' 36, ש' 12-11) וכי העירייה דרשה מהנאשמים להחזיר את המצב לקדמותו (שם, ש' 12), ומאידך מעיד, בהתאם לאמור בכתב ההתחייבות עצמו (ת/10), שמדובר על חיפוי צנרת 4 צול בלבד, שהינה צנרת ביוב, ללא כל התייחסות לצנרת גז שלא עמדה על הפרק בשלב זה (עמ' 36, ש' 8-7, ש' 22; עמ' 43, ש' 10-8; עמ' 44, ש' 15-14).

 

 

9.בנוסף, התנהלות העירייה המתוארת בעדותם של עדי התביעה מעלה תמיהות של ממש. עיון במסמכים מעלה שההתחייבות האמורה של הנאשמים לבצע חיפוי בשם חברת שילוב נערכה ונחתמה ביום 8.1.13 (ת/10), בעוד שהצו הראשון והצו השני ניתנו כשנה לאחר מכן, בינואר ובמרץ 2014, כשלא ברור מה טעם מצאה העירייה לבטל את הצווים חרף מחדל הנאשמים לבצע חיפוי לצנרת, בשנה שחלפה מאז התחייבותם. התמיהה מתחדדת נוכח ההחלטה לבטל שני צווים בעניינם של הנאשמים, כשהצו השני בוטל למרות שתנאי הביטול של הצו הראשון לא מולאו, והוא עצמו נעדר כל תנאי לביטולו (ת/4; ת/5).

 

היסוד העובדתי המיוחס לנאשמים

10.בכל הנוגע לנאשם, טוענים מוטהד ווכליס כי הלכה למעשה הוא האדם שביצע את עבודות השיפוץ בדירה. מוטהד העיד כי הנאשם, אשר נכח במקום בעת ביצוע העבודות בדירה, טען בפניו בעת ביקורו במקום כי הוא אחראי לביצוע העבודות והציג עצמו כמי שמבצען בפועל (עמ' 35, ש' 4-1).

וכליס, שנכח יחד עם הנאשמים במשרדו במעמד חתימת מסמך ההתחייבות (ת/10), העיד כי הנאשם הציג עצמו כבעליה של חברת שילוב המבצעת את עבודות השיפוץ בדירה, ועל כן וכליס עצמו ציין את מספר הטלפון של הנאשם על גבי המסמך (עמ' 36, ש' 29-24).

 

הנאשמים, מנגד, טוענים כי מבצעת העבודות בפועל בדירה הייתה חברת שילוב, בבעלות מר יאיר כורש, ומכחישים בכל תוקף כי הנאשם שימש בעת הרלוונטית כקבלן שיפוצים בכלל, וכקבלן מבצע של חברת שילוב בפרט, כשהנאשם אף מכחיש כי הציג עצמו ככזה בפני מי מעדי התביעה.

בנוגע לחתימה על מסמך ההתחייבות בפני וכליס, מאשרת הנאשמת כי היא והנאשם נכחו במשרדו, וכי מספר הטלפון על גבי המסמך הוא של הנאשם, אולם לטענתה היא זו שכתבה את המסמך, ולא הנאשם. כאמור, הנאשמת מכחישה מכל וכל את הטענה לפיה הנאשם ביצע את עבודות השיפוץ כקבלן מבצע של חברת שילוב, ולטענתה מדובר בחברה שפשטה את הרגל מספר שנים לאחר השיפוץ, כשאין כל קשר בינה לבין הנאשם (עמ' 53, ש' 10-3, ש' 16-12; עמ' 54, ש' 8-4).

באשר למסמך ההתחייבות, טוענת הנאשמת, כי קיבלה אותו לידיה מחברת שילוב, כשהוא ריק, עם לוגו החברה וחתום בידי הבעלים יאיר כורש, וזאת על מנת שהיא תמלא את דרישות ההתחייבות מטעם העירייה, כפי שנוסחו והוכתבו לה על ידי וכליס במעמד ההתחייבות (עמ' 53, ש' 20-17; עמ' 54, ש' 3-2). את חוסר הסבירות שבטענה זו, לפיה נמסר לידיה מסמך ריק וחתום של חברה על מנת שתתחייב בשמה, הסבירה בכך שבעלי החברה, יאיר כורש, מסר את המסמך לידיה על מנת שתסכם את הדברים עם העירייה בשם החברה הואיל והעבודות בדירה נמשכו כשנה וחצי, במקום ימים ספורים כפי שתוכנן בתחילה, תקופה ממושכת במהלכה נאלצה למצוא דיור חלופי בשכירות והייתה קצרת רוח לחתום על כל דרישות העירייה, ובלבד שהעבודות יסתיימו והיא תוכל לשוב לדירתה (עמ' 53, ש'27-21; עמ' 54, ש' 13-9, ש' 19-15).

11.הנאשמת מכחישה באופן גורף את גרסתו של וכליס, לפיה הנאשם הוא שכתב את המסמך בכתב ידו וחתם עם חותמת החברה בסופו, ואילו היא רק הוסיפה את שלוש השורות האחרונות (עמ' 53, ש' 33-32 ; עמ' 54, ש' 1). בנקודה זו ניכר היה כי תשובותיה לפיהן "לא ראתה" שהנאשם חתם, כדברי וכליס, מתחמקות, והיא אף הטיחה בב"כ המאשימה ש"ישאל את הנאשם" (עמ' 54, ש' 25-20, ש' 33-26) ולבסוף חזרה על גירסתה לפיה המסמך נחתם על ידי יאיר כורש, בהיותו ריק (ת/12; עמ' 54, ש' 33-26). זאת ועוד, כשעומתה עם העובדה שהמסמך כתוב בכתב יד הנחזה להיות שונה מכתב היד שמופיע בשלוש השורות האחרונות בו, טענה כי כל המסמך כתוב בכתב ידה, כתב שמשתנה לעיתים, וכי המילה "חתומים מטה" בראשית המסמך מכוונת אליה ואל חברת שילוב (עמ' 53, ש' 31-28).

 

12.ייאמר כבר כעת, כי גרסת הנאשמים בנקודה זו אינה מהימנה.

ראשית, ניסיון החיים וההגיון הבריא מלמדים כי חברת שיפוצים סבירה לא תמסור מסמך רשמי "ריק" הכולל לוגו של החברה וחתימת מורשה שלה, על מנת שאחר יתחייב בשמה בביצוע עבודות כאלה ואחרות, כל זאת מבלי לדעת במה מדובר וללא נוכחות של נציג מטעמה בפגישה. חברה סבירה לא תתחייב בטרם תדע מה טיב אותה התחייבות, מה עלותה והאם קיימת יכולת לבצעה. קל וחומר מקום בו מדובר בהתחייבות לביצוע עבודות בנייה, בפרויקט סבוך, מול עירייה או רשות מקומית.

שנית, גם בחינת המסמך גופו מעלה תהיות באשר לאמינות הגרסאות. עיון במסמך מעלה כי נראים בו, על פניו, שני סוגי כתבי יד: בעוד ששלוש השורות האחרונות נכתבו ככל הנראה בידי הנאשמת, אשר אף חתמה את שמה בסמוך אליהן, הרי ששאר הכיתוב הוא כתב יד שונה לחלוטין. אף עניין החתימה על גבי המסמך בשם החברה, נותר לוט בערפל נוכח תשובותיה המתחמקות של הנאשמת, בשלהי עדותה, כשעומתה עם גרסתו של וכליס, לפיה ראה את הנאשם חותם על המסמך בפניו.

 

בעניין זה ניכר שהנאשם אף הוא מתחמק ממתן תשובה בנוגע לשאלות אודות מסמך ההתחייבות. הנאשם לדידו מעיד כי כל מה שהנאשמת העידה אודות החתימה על מסמך ההתחייבות מקובל עליו (עמ' 57, ש' 27-26). לדבריו מדובר במסמך שנכתב בכתב יד אחד ולא בשני כתבי יד שונים (עמ' 58, ש' 2). הוא הוסיף ש"אם היא אמרה" שהיא כתבה וחתמה על המסמך "היא יודעת" (עמ' 57, ש' 29-28), ומתחמק בעדותו באומרו כי אינו זוכר מה היה ושכלל לא זוכר אם היה שם, זאת חרף גרסתם של וכליס והנאשמת אשר מעידים כי נכח בפגישה (עמ' 57, ש' 33-31).

למרות שהנאשם מעיד כי "לא זוכר מה היה" בנוגע למסמך ההתחייבות (ת/10), הרי שבהמשך עדותו יודע לספר, בדומה לגרסת הנאשמת, כי חברת שילוב חתמה על המסמך ומסרה אותו בידי הנאשמת, כשהחברה הנחתה אותה להתחייב בשמם, זאת לאחר שהעבודות נעצרו בגלל החברה והנאשמת רבה איתם (עמ' 58, ש' 4-3, ש' 16-13).

בדומה לנאשמת, הנאשם מכחיש את גרסתו של וכליס, לפיה הוא שחתם על מסמך ההתחייבות בשם חברת שילוב והציג עצמו בפניו כקבלן המבצע את עבודות השיפוץ, וטוען שהציג עצמו כבן זוגה של הנאשמת שמפקח על השיפוץ (עמ' 58, ש' 26-25, ש' 32-30; עמ' 59, ש' 1, ש' 13-12, ש' 20).

 

13.יחד עם זאת, והגם שגרסת הנאשמים תמוהה ולא אמינה, כאמור, הרי שלא עלה בידי המאשימה להוכיח, מעבר לספק סביר, שהנאשם הוא שחתם על ההתחייבות מול העירייה, ולא הוכח לפניי מכוח מה מייחסת לו המאשימה אחריות, בשם חברת שילוב, אף בהנחה שחתם על המסמך.

לצורך "הוכחת" החתימה מצד הנאשם, אותה הוא מכחיש מכל וכל, הסתפקה המאשימה בעדותו של וכליס, לפיה כך היה במעמד הפגישה בינו לבין הנאשמים. אולם, מקום בו מדובר בפגישה שנערכה לפני למעלה מ-7 שנים, הנעדרת כל תיעוד מצדו של וכליס, ובהעדר כל גרסה מצד הנאשם בשלב החקירה, כתוצאה ממחדלי המאשימה לזמנו כדין (ראה להלן), שוב אין בידי לקבוע מסמרות לעניין זה אך ורק על סמך עדותו של וכליס בבית המשפט, המעיד מהזכרון. אף בגרסתם התמוהה של הנאשמים בנקודה זו אין כדי למלא את החלל הראייתי שהותירה המאשימה ללא מענה (ע"פ 8328/17 זיאד ג'בר נ' מדינת ישראל (28.7.19)).

לא זו אף זו, המאשימה במחדליה לא הוכיחה כל קשר בין הנאשם לחברת שילוב, עסקי או אישי, אם כבעלים או כקבלן מבצע, שמכוחו מייחסת לו המאשימה חבות בכתב האישום, קשר שהוכחתו הכרחי בענייננו לאור הכחשתו הגורפת של הנאשם. בנקודה זו, לא נעלמו מעיני דבריו של הנאשם לבית המשפט במסגרת התביעה האזרחית שהגישה הנאשמת נגד חברת עמידה, לפיהם "אני קבלן אינסטלציה ושיפוצים כבר 30 שנה ומבצע עבודות גם לרכבת ישראל" (ת/11, עמ' 97, ש' 14); ובהמשך – "קיבלתי רשות וניתקתי את החיבור למערכת המים המרכזית" (שם, בעמ' 99, ש' 22), ואולם הנאשם כלל לא נחקר על דברים אלה בחקירה נגדית, ולא נראה שיש לבסס עליהם ממצאים עובדתיים במשפט פלילי ללא קבלת התייחסותו והסברו לדברים מבלי שאלה הוטחו בו על ידי התובע.

 

14.משלא הוכח לפניי, מעבר לספק סביר, שהנאשם כתב חלק ממסמך ההתחייבות וחתם עליו, ובהעדר ראיה לסתור גירסתו, אף אם זו מעוררת תמיהות ועל פניו אינה מהימנה, הרי שלא הוכח לפניי כי הוא האחראי לביצוע עבודות השיפוץ בדירה, מטעם חברת שילוב, אחריות מכוחה מיוחסות לו העבירות בכתב האישום. מטעם זה בלבד יש להורות על זיכויו.

 

גרסת הנאשמים

15.אין חולק שהמאשימה לא גבתה גרסאות ממי מהנאשמים בתיק בשלב החקירה. הגם שהמאשימה הציגה הזמנות למתן עדות שנשלחו לנאשמים (ת/6), כמו גם טופס גביית עדות מהנאשמת במשרדי העירייה (ת/7), הרי שעיון במסמכים האמורים מעלה שרשרת מחדלי חקירה, אשר מקשים על בית המשפט לברר את העובדות לאשורן.

ראשית, ההזמנה למסירת עדות שהוצאה לנאשמת ביום 1.4.14, נשלחה אליה בדואר רשום אך ביום 5.6.14 - דהיינו כחודשיים לאחר מכן, ואילו גביית הודעתה במשרדי העירייה הייתה עוד קודם לכן, ביום 11.5.14, בנסיבות לא ברורות, ומבלי שמוטהד יודע להסביר דבר מאלה בעדותו (עמ' 31, ש' 32-30; עמ' 32, ש' 6-1). מוטהד, לדידו, העיד כי הנאשמת אכן הייתה במשרדו, קיללה אותו וסירבה למסור עדות ועל כן, כתב על גבי טופס ההודעה "הנ"ל הייתה במשרדינו, ניבלה פה, ולא מוכנה לתת עדות" (ת/7; עמ' 28, ש' 28-21).

שנית, מטופס גביית העדות של הנאשמת עולה כי היא לא חתמה עליו, לא תועד בשום מקום (ובכלל זה על גבי טופס העדות) כי התבקשה לחתום וסירבה, והגם שמצוין כי היא נחקרת כחשודה בעבירות בנייה, מוטהד אינו זוכר אם הזהיר אותה בדבר זכותה להיוועץ בעורך דין טרם החקירה (עמ' 32, ש' 10-7).

שלישית, מאישורי המסירה של הדואר הרשום עולה כי ההזמנה למסירת עדות נשלחה לנאשמים לכתובות בהם לא התגוררו. כך, ההזמנה לחקירה נשלחה לנאשמת לכתובת הדירה מושא התיק, כשמוטהד עצמו מעיד כי ידע שהדירה ריקה בשל עבודות השיפוץ וכי ייתכן שהדואר הרשום הגיע לפני שהנאשמת שבה להתגורר בדירה (עמ' 30, ש' 32-31; עמ' 32, ש' 18-11).

באשר לנאשם, שגם בעניינו אישור המשלוח בדואר רשום הוא כחודשיים לאחר הוצאת ההזמנה לעדות, ההזמנה לחקירה נשלחה ל"רחוב הדקל 18 נווה ימין", כשלדבריו הוא מעולם לא גר בנווה ימין בכלל, ובכתובת האמורה בפרט ומעולם לא קיבל לידיו זימון לחקירה מטעם העירייה (עמ' 57, ש' 19-17, ש' 23-20). מעל דוכן העדים הודה מוטהד כי אכן שלח את הזימון לנאשם לכתובת בנווה ימין, כיוון שכך נאמר לו במחלקת הגביה בעירייה (עמ' 31, ש' 8-3), כל זאת ללא אישור רשמי כי זו הכתובת, וטען כי "אולי התבלבל" עם נאשם 3 שנמחק מכתב האישום (עמ' 31, ש' 12-9).

 

16.בנסיבות אלה, אני קובע שנפגעה זכותם של הנאשמים להליך הוגן, בכך שלא נגבתה מהם גירסה טרם הגשת כתב האישום, נמנעה מהם הזכות לשטוח טענותיהם במסגרת החקירה, זכות שלו היתה ממומשת, יתכן והיתה מביאה להשלמת חקירה שיכולה היתה לחשוף עובדות מהותיות, כגון: מי ביצע את עבודות השיפוץ בפועל; האם חברת עמידת היתה מעורבת בביצוע העבודות ועל כן, האחריות רובצת לפיתחה; מה הקשר של הנאשם לחברת שילוב; מי פיקח על עבודות השיפוץ; מה הקשר של חברת גיל מהנדסים בע"מ לעבודות השיפוץ והאם הבנייה הנטענת באחריותם; ועוד.

נוכח העובדה שלא נגבתה מהנאשמים גירסה בחקירה מונחות לפניי גירסאותיהם בבית המשפט בלבד.

מעדותה של הנאשמת בבית המשפט עולה כי עבודות השיפוץ בביתה בוצעו באמצעות קבלן שמונה מטעמו של בית המשפט השלום בתל אביב, במסגרת הליך אזרחי בו תבעה את חברת עמידר (ת"א 20159/07). במסגרת ההליך האזרחי חברת עמידר, אשר בנתה את הנכס, נמצאה אחראית לליקויים בדירתה, ועל כן הוטל עליה לתקן את הליקויים על חשבונה ובפיקוח מכון התקנים וחברת גיל מהנדסים בע"מ (נ/6; ת/11; עמ' 49, ש' 22-15; עמ' 49, ש' 25-27 ; עמ' 50, ש' 2-1, ש' 4, ש' 6; עמ' 52, ש' 11-9, ש' 13).

לגופו של עניין העידה הנאשמת כי הואיל ומדובר בבניין כבן 50 שנה, צנרת הביוב עברה בתוך הבניין מהקומה העליונה עד לקומה בה מצויה דירתה, וחברת עמידר, או מי מטעמה, חתכו את הצינור והוציאו אותו החוצה אל מחוץ לדירה (עמ' 50, ש' 12-8). הנאשמת צילמה את הצנרת החתוכה בצבע שחור (ת/2; ת/3). בנסיבות אלה, המפקח על העבודות מטעם גיל מהנדסים בע"מ הצביע על מחדלה של חברת עמידר, אולם מכיוון שהצינור כבר נחתך היה צורך במציאת פתרון מבלי לגרום נזק נוסף. על כן, בהוראת גיל מהנדסים בע"מ, הוצאה הצנרת, בלית ברירה, אל מחוץ לבניין וחוברה לצנרת של הקומה הראשונה מתחת לדירת הנאשמת, כך שהצנרת בלטה החוצה מתוך הבניין (עמ' 50, ש' 15-12; עמ' 51, ש' 16-8; עמ' 52, ש' 19-14, ש' 21; עמ' 53, ש' 2-1).

הנאשמת טענה לאכיפה סלקטיבית בעניינה, הואיל ולדבריה כל השכנים ששיפצו את דירתם במהלך השנים, הוציאו את הצנרת אל מחוץ לדירות, כך שצנרת ביוב שהותקנה אצל השכנים (ת/3), הזהה לצנרת מושא כתב האישום, לא טופלה על ידי העירייה, וכתב אישום לא הוגש בגינה (עמ' 51, ש' 26-7). דווקא בעניינה, כאשר הוצאת הצינור מהדירה נעשתה בפיקוח של בית המשפט ובפיקוח של חברת גיל מהנדסים בע"מ, כשהעבודה עצמה בוצעה על ידי נאשם 3, אילן כהן, אשר נמחק מכתב האישום, ביכרה המאשימה להגיש כתב אישום (נ/8; עמ' 50, ש' 17-14, ש' 22).

הנאשמת העידה כי מוטהד שהגיע למקום והוציא נגדה את צו המנהלי, עשה זאת מהטעם שצבע הצנרת היה שחור (עמ' 50, ש' 31-26). בנסיבות אלה מתארת הנאשמת כי פנתה לוכליס ולמהנדס העיר, ולדבריה האחרון כלל לא הבין מדוע הופסקו העבודות בצו מנהלי, והצו בוטל (ת/5; עמ' 51, ש' 4-1). לעניין דרישת העירייה להיתר – היא ביקשה מהעירייה מספר פעמים שיפנו אותה לסעיף הרלוונטי בחוק העזר העירוני האוסר על הוצאת צנרת, ומעולם לא הוצג לה סעיף כזה (עמ' 52, ש' 25-23).

 

17.הנאשם העיד בבית המשפט כי הנאשמת, לבדה, בעלת הדירה, בשל זכאותה מול חברת עמידר, וכי הוא עצמו התגורר בעבר ברחוב טשרניחובסקי בכפר סבא, ומתגורר בדירת הנאשמת בשנתיים האחרונות (עמ' 55, ש' 18-16, ש' 21-20). הנאשם העיד כי בעבר היה בעל עסק מזון בשוק הסיטונאי, ומזה מספר שנים, כולל בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, אינו עובד ומצוי בעיצומו של הליך פשיטת רגל (עמ' 55, ש' 33-25; עמ' 56, ש' 2-1, ש' 4). הנאשם העיד, בדומה לגרסת הנאשמת, כי עבודות השיפוץ בוצעו בפועל על ידי חברת שילוב, תחת פיקוחו של בעל החברה יאיר כורש, ובפיקוח צמוד של חברת גיל מהנדסים בע"מ, מטעם בית המשפט בתל אביב (עמ' 57, ש' 9-10, ש' 12, ש' 17; עמ' 59, ש' 11-4). הנאשם הכחיש קיומו של קשר עסקי בינו לבין נאשם 3, אילן כהן, וכי האחרון הומלץ לו כקבלן מוסמך לעבודות צנרת מטעם חברת שילוב, ועל כן הנאשם תיאם עמו את העבודה, ובהמשך שולם לו עבור עבודות הצנרת מתוך הקצאת הכסף לשיפוץ שנקבע בהליך האזרחי (עמ' 56, ש' 12-8, ש' 19-15, ש' 21; עמ' 59, ש' 32-27).

הנאשם אף הוא הלין על אכיפה בררנית מטעם העירייה בנוגע למדיניות אכיפת צנרת גז ברחבי העיר. כך העיד, בהסתמך על תמונות שהגיש (נ/9), כי בבניינים ברחבי מרכז העיר, ובכלל זה בניין העירייה (נ/10), קיימות חריגות בנייה בדמות צינורות ביוב וגז התלויים על גבי חזיתות בניינים (עמ' 56, ש' 32-23; עמ' 57, ש' 7-1), כשהנאשם מפנה לכך שהדירה מושא כתב האישום מצויה בשכונת יוספטל, שכונה הכוללת בנייה ישנה, שם מציאות זו שכיחה אף יותר.

 

היתר לעבודות אינסטלציה וצנרת גז

18.סעיף 145(א) לחוק התכנון והבניה מגדיר מהן עבודות הטעונות היתר. הוספה או תיקון לבניין קיים באופן הפוגע בחזית הבניין ובמראהו הם בבחינת עבודות הטעונות קבלת היתר –

"145.(א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו רשות הרישוי המקומית היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

(1) התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה;

(2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבניין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה;

בפסקה זו

'שינוי פנימי'שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור...".

 

באופן דומה, נקבע בפסיקה כי התקנת בלוני גז ניידים מהווה אף היא התקנה הטעונה היתר בהיותה בבחינת "הוספה לבניין קיים ותיקון בו", וכי התייחסות של תקנות תכנון ובניה לנושא הגז כחלק מתכנית הבניה, מהווה אינדיקציה פרשנית טובה לכך כי חיבור של גז, מהווה פעולת "בנייה", במובן של סעיף 145(א)(2) לחוק (עתפ"ב (מחוזי ב"ש) 653-09-18 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ערד נ' משה ברנד ואח' (27.5.20), פסקאות 9-7, 106-104; עתפ"ב (מחוזי ב"ש) 58010-02-19 אלימלך לפה ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה ערד (29.3.20), פסקאות 66, 74-73, 77, 85, 100).

 

יאמר מיד כי לא ברור מכוח מה יוחסה לנאשמת עבירה לפי סעיף 145(א)(1) לחוק שעניינה התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה, כשאין חולק ש"דרך" אינה רלוונטית לענייננו. בנוסף, לא ברור מכוח מה יוחסה לנאשמים עבירה של הפרת צו הפסקת בניה, כשאין חולק כי צווי ההפסקה המנהליים בעניינם בוטלו זה מכבר ללא תנאים.

 

הנאשמת הודתה, כאמור, כי צינורות הביוב והגז שהתקינה בדירתה, יוצאים מתחומי הדירה אל עבר קירות הבניין ועוברים על גבי חזית הבניין (עמ' 50, ש' 15-12; עמ' 51, ש' 16-8; עמ' 52, ש' 19-14, ש' 21; עמ' 53, ש' 2-1), וככאלה הרי הם טעונים היתר בהתאם לסעיף 145(א)(2) לחוק, כאמור.

יש לציין כי במישור "היתר" מרשות הגז – שבמרכזו האספקט הבטיחותי – פעלה הנאשמת ללא דופי, פנתה לאנשי מקצוע על מנת שיבצעו את העבודה, הן באמצעות מהנדס שמונה מטעם בית המשפט במסגרת ההליך האזרחי, האמור לפקח על מכלול העבודות שבוצעו בדירה, ושממכתבו לבאת כוחה של הנאשמת בהליך האזרחי עולה בברור כי בכלל זה פיקח על פירוק צנרת הביוב וסידור בלוני הגז (נ/7, עמ' 2-1; עמ' 50, ש' 6-4); והן באמצעות הזמנת מתקין גז מורשה, נאשם 3, אילן כהן, שביצע את התקנת צנרת הגז בדירה, ואף ציין על גבי החשבונית כאמור כי "העבודה בוצעה על פי התקן" (נ/8).

 

במישור קבלת היתר מהעירייה – שבמרכזו האספקט האסתטי – הרי שהנאשמים פנו לעירייה מספר פעמים, נוהל משא ומתן במסגרתו נחתם כתב התחייבות ובוטלו שני צווי הפסקה מנהליים, ועל כן, משתמע מהתנהלות הרשות כמי ש"ויתרה" על הצורך בהיתר בעניינה של הנאשמת, במסגרת שיקול הדעת המסור בידיו של מהנדס העיר, בין היתר, בשל גיל הבניין, כפי שיובהר להלן.

 

19.אין חולק כי מדובר בבניין ישן, לגביו מוטהד העיד שנבנה בשנת 1980 לערך, והגם שאין בידיו את היתר הבניה המקורי על פיו נבנה הבניין, הוא שולל קיומם של היתר לצנרת או תכנית אינסטלציה בתיק הבניין, וטוען כי גם לו היה ההיתר המקורי, לא היו בו סימוני צנרת ביוב וגז (עמ' 29, ש' 32-20; עמ' 30, ש' 2, ש' 9-8, ש' 18-15).

גם וכליס שהעיד כי הבניין הוקם בסוף שנות ה-60, טען כי בהיתר שבתיק הבניין (גרמושקה) קרוב לוודאי שלא תהיה התייחסות לצנרת גז או ביוב (עמ' 42, ש' 27, ש' 29). וכליס העיד כי בכל הנוגע לבניינים ישנים, הרי שהצנרת אמורה לעבור על גבי הבניין, בתוך גומחות חיצוניות, ולא על גבי חזיתות הבניינים (עמ' 42, ש' 20-17). בהיתרי הבניה של אותם מבנים וגומחות, תוואי הצנרת מופיע בנספחים, כשלכל צנרת נספח משלה, דוגמת חשמל וסניטציה. כל מסמך מאפשר בניה במידות ובגבהים מסוימים והבניה עצמה מתבצעת לאחר מכן בתוכניות העבודה בכל תחום בהתאם להיתר (עמ' 42, ש' 25-23).

לאור האמור, טענו וכליס ומוטהד, כי הנאשמים ביצעו עבודות הטעונות היתר, ללא היתר (עמ' 43, ש' 1).

 

20.בנקודה זו נשאלת השאלה – בהעדר כל אפשרות לקבל היתר להוצאת צנרת על גבי חזית הבניין, כיצד זה בוטלו שני צווי הפסקה מנהליים שהוצאו נגד הנאשמת (ת/4; ת/5), כשביטול הצו הראשון הותנה בביצוע חיפוי לצנרת והצו השני בוטל ללא כל התניה?

בפיו של וכליס אין הסבר לסתירה האמורה ולתמיהות העולות ממנה, לפיהן גם במסמך ההתחייבות (ת/10) אין זכר לדרישה להוצאת היתר בניה לצנרת או לחיפוי ואין אזכור להוצאת היתר בניה לצנרת כתנאי להמשך העבודות ולביטול הצו (עמ' 43, ש' 26-23; עמ' 44, ש' 4-1). הגם שמעדותו עולה כי הנאשמים התחייבו, בשם חברת שילוב, לבצע חיפוי עבור צנרת הביוב בהתאם לדרישת מחלקת רישוי תכנון בעירייה, עמה היו אמורים לסכם את אופן הביצוע, ועד היום הדבר לא נעשה (עמ' 43, ש' 9-1, ש' 13-11), הרי שעצם הדרישה להתחייב לביצוע חיפוי לצנרת בהעדר היתר, מלמד כי חיפוי הצנרת מכשיר במפורש ובמשתמע את ביצוע העבודות.

 

לגבי ביטולו של הצו הראשון בכפוף לחיפוי צנרת הביוב, בהעדר היתר, תלה וכליס החלטה זו במהנדס העיר, ללא טעם מהותי (עמ' 43, ש' 18-14), למעט אמירה לפיה מהנדס העיר לקח בחשבון את גיל הבניין ומצב הצנרת והשתכנע כי "פה מספיק חיפוי" (עמ' 44, ש' 9-8).

שאלות אלו מתחדדות נוכח עדותו המפורשת של וכליס לפיה ככל שהנאשמים היו מבצעים חיפוי לצנרת באמצעות חומר המוסכם על מחלקת התכנון בעירייה – לא היה מוגש כתב אישום בעניינם (עמ' 43, ש' 26-25, ש' 31-27).

 

לא זו אף זו, וכליס מודה בעדותו כי הכשרתה של צנרת שהוצאה על גבי חזית הבניין, בהעדר היתר ובאמצעות חיפוי, כבר נעשתה בעבר בבניין העירייה. כך עולה כי בבניין העירייה ברחוב ויצמן בכפר סבא, הוצאה צנרת גז מחוץ למבנה בניין העירייה, בדומה לדירתה של הנאשמת, בשל התיישנות הצנרת בבניין שנבנה בסוף שנות ה-60, במסגרת חידוש צנרת שביצעה חברת הגז. בנסיבות אלה, חברת הגז נאלצה להוציא חלק מהצנרת, מסוג נחושת שאינה גמישה, באופן חיצוני על גבי הבניין, ולדבריו של וכליס, לאחר שהעירייה פנתה לחברת הגז - האחרונה הסתירה את רוב הצנרת והעבירה אישור מפורט על תקינותה (עמ' 39, ש' 29-19).

וכליס אף מודה כי בצנרת חיצונית על גבי חזית בניין העירייה כאמור (לשכת סגן ראש העיר) (נ/2) כלל לא נדרש היתר –

"ש. כשאתה אומר שצריך חיפוי אתה אומר אין צורך בהיתר בניה אלא צריך רק לכסות את זה.

ת. אני חוזר על מה שסוכם, ולא מערער על מה שסוכם עם מהנדס העיר.

ש. סיפרת שבבניין של סגן ראש העיר קיבלתם אישור שהצנרת שהיתה על הקירות החיצוניים היא תקינה, כלומר אין בעיה בתקינות ולכן מבחינתכם זה בסדר.

ת. ציינתי גם שהיא לא נעשתה לטובת דייר זה או אחר, אלא לטובת כלל הדיירים.

ש. אתה אומר שכשבעל מקצוע בתחום הגז מאשר שההתקנה תקינה, לא צריך היתר בניה.

ת. לא בדיוק ככה אמרתי, אני התייחסתי למקרה של הבנין שלנו, והסברתי מה קרה שם, שאלנו אם זה לטובת כלל הבנין נעשה, וזה גם נבדק וניתן אישור לא על ידי אדם אחד אלא על ידי או מעבדה או מח' טכנית של חב' גז גדולה אחת המובילות בארץ.

ש. אני מבין שלא דרשתם היתר בניה פורמלית.

ת. הבניה שם בחזית היא מינימלית ביותר. אם אתה רוצה אני יכול להציג לך תמונות באמצעות הפלאפון.

ש. נכון שלא דרשתם היתר בניה לצנרת החיצונית הזאת באותו בנין.

ת. נכון. הסתפקנו בזה שזה נעשה בצורה חיצונית עם פגיעה מינימלית בחזות הבניין" (עמ' 46, ש' 28-11).

 

וכליס שב ומודה במהלך עדותו כי העירייה לא דרשה היתר בניה לצנרת החיצונית בבניין העירייה והסתפקה בכך שהצנרת הונחה חיצונית, עם פגיעה מינימלית בחזות הבניין (עמ' 46, ש' 24-23; עמ' 46, ש' 30-25).

 

21. זאת ועוד, בנסיבות אלה המאשימה לא הציגה את תיק הבניין מושא תיקנו, על מנת שניתן יהיה לבחון קיומו של היתר מקורי בתיק הבניין, התייחסות למתווה צנרת ואינסטלציה וכיוצא באלה. הגם שבדרך כלל נטל הראיה להוכיח קיומו של היתר מוטל על הנאשם, הרי שבענייננו, מקום בו הבניין נבנה בשנות ה-60, ומקום בו תיק הבניין אינו קיים כלל, כפי שנטען על ידי המאשימה ועדיה, ממילא לא קיימת אפשרות להטיל על הנאשמים את נטל ההוכחה לקיומו של היתר.

 

מדיניות אכיפה מטעם המאשימה באשר לצנרת בחזית בניין

22.עדי התביעה נשאלו לגבי מדיניות העירייה באשר להתקנת צינורות ביוב על גבי קיר מבנה ומתן היתרים להתקנת צנרת על גבי קיר בניין. בכל הנוגע לצנרת ביוב, מסר מוטהד כי על פי רוב העירייה או מהנדס העיר, לא מאפשרים התקנת צנרת מסוג זה מחוץ למבנה, על גבי חזיתו, מטעמים אסתטיים של מראה חזית הבניין או חשש לנזילת צנרת על גבי הבניין הגורמת למטרד של ריח, אלא בתנאי שהצנרת מוסתרת (עמ' 29, ש' 13-8). בכל הנוגע לצנרת גז, העיד כי זו חייבת לקבל אישור מרשות הגז טרם התקנתה, ולאחריה (עמ' 29, ש' 17-15).

מוטהד מעיד כי אין בעיריית כפר סבא הנחיות לגבי תשתיות של מבנים ישנים (עמ' 33, ש' 8-7), ושלל במפורש קיומה של מדיניות, כפי זו הנוהגת, למשל, בעיריית רמלה, לפיה צנרת שהונחה במבנים ישנים הינה בבחינת "זוטי דברים" שאין אכיפה לגביה (נ/5, עמ' 6, סעיף 2; עמ' 33, ש' 15-9).

גם וכליס שנשאל לעניין זה העיד כי היחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובניה ביקשה מכל העיריות לקבוע מדיניות אכיפה, כשבידי מהנדס העיר שיקול דעת לעניין צורך בהיתרים, גם מקום בו ההיתר נדרש על פי חוק (עמ' 46, ש' 5-4, ש' 10). במסגרת זו, טען, שזכותה של עיריית רמלה להחליט כי אין עניין לציבור באכיפת החוק לגבי התקנת צנרת בקיר חיצוני בבניין ישן, ואולם הוא אינו זוכר אם קיימת מדיניות אכיפה מטעם עיריית כפר סבא בנוגע לצנרת ביוב וגז (עמ' 42, ש' 16-6; עמ' 45, ש' 32-30). וכליס הבטיח להמציא להגנה מסמך המפרט את מדיניות העירייה באשר לאכיפה בנוגע לצנרת גז וביוב בתוך 14 ימים – אך לא עשה כן (עמ' 42, ש' 16).

 

בנקודה זו יוער כי לא בכדי לא הפנה ב"כ המאשימה, בשום שלב, לחוקי העזר העירוניים הרלוונטיים או להוראות נוהל בעניין מדיניות הרשות באשר לביצוע עבודות צנרת דוגמת אלו שבוצעו בדירתה של הנאשמת. לא ניתן להתעלם מכך שמרכז הכובד בעדויותיהם של וכליס ומוטהד נוגע לפן האסתטי והויזואלי שבקיומה של צנרת על גבי קיר הבניין, ולא לפן הבטיחותי, זאת בניגוד לנטען בסעיף 8 לכתב האישום, וכי חרף גישתם בנוגע לבניין דנן, פן אסתטי זה טופל באופן "סלחני" כלפי יתר שכניה של הנאשמת, כמו גם כלפי בניינים נוספים ברחבי העיר.

 

מוטהד העיד כי לבניין בו מתגוררת הנאשמת ארבע חזיתות, והצנרת בדירתה הותקנה בחזית קדמית בה ממוקמת הכניסה לבניין, דרכה אנשים נכנסים ויוצאים מהבניין, ואולם מדובר ב"חזית עורף" שאינה פונה לרחוב (עמ' 31, ש' 18-13, ש' 20-19; עמ' 32, ש' 21-19, ש' 25-23).

משעומת עם צילום חזית בניין העירייה (נ/1; נ/2) טען מוטהד כי הצנרת הנראית בתמונות בצבע החזית, בעוד שבעניינה של הנאשמת דובר בצינור שחור, הפוגע במראה חזית הבניין –

"ת. אתה רואה את הצבע של הצינור על החזית? זה באותו צבע, אבל הצינור שלהם היה שחור.

ש. אם היה צובע בצבע של הקיר, אז לא הייתה בעיה.

ת. אם היה מסתיר אותו, הוא התחייב, יש מכתב התחייבות שלו שהוא יסתיר אותו.

ש. כמו בתמונה הזאת שלא רואים את ההבדל בין הצינור לקיר?

ת. כן" (עמ' 33, ש' 25-21).

 

למען הסר ספק, גם בכל הנוגע לצנרת הביוב שמוצגת לו בתמונה נ/2, הצבועה בצבע לבן, אשר מועברת על גבי חזית הבניין, מאשר מוטהד כי הדבר תקין הואיל ומדובר בצבע חזית הבניין (עמ' 33, ש' 30-29), בעוד שצנרת ביוב זהה בצבע אפור, באותה תמונה, אינה תקינה (עמ' 33, ש' 32-31).

מוטהד עומת אף עם תמונות צנרת הבניין מושא כתב האישום, כפי שמשתקף בתמונות (נ/3; ת/4). כך, למרות שהודה כי הצנרת השחורה בבניין עוברת לכל אורכו, ולמצער עד לקומה הרביעית, אינה תקנית, לא הוגשה כל תביעה כנגד מי מהשכנים האמורים (נ/3; עמ' 34, ש' 9-2). גם לגבי צינור ביוב שחור הנראה בברור כי הוצא לחזית הבניין, בין הקומות הראשונה והשנייה, העיד מוטהד כי אינו תקין (נ/4; עמ' 34, ש' 12-11). באותה תמונה אף נראה מקבץ של צינורות בצדו הימני של הבניין, ככל הנראה של טלוויזיה, לווין וכבלים, לגביהם מודה מוטהד כי "זה גם לא בסדר" וצריך להיות מכוסה במסתור גבס (נ/4; עמ' 34, ש' 18-13). למותר לציין כי לא זו בלבד שגם לגבי צינורות אלה לא בוצעה מעולם כל אכיפה, אלא שמוטהד מאשר כי לו היה צינור הביוב נצבע בצבע קרם, כמו חזית הבניין, היה מדובר בצינור תקין (עמ' 34, ש' 20-19).

 

23.גם מעדותו של וכליס עולה בברור כי ההיתר הנדרש נוגע לטעמים אסתטיים ולא לטעמי בטיחות. כך העיד שהדרישה להיתר בנסיבות אלה נוגעת רק להוצאת צנרת הביוב והגז אל מחוץ לדירה, ולא מתייחס לשיפוץ שנערך בתוך דירת הנאשמת (עמ' 39, ש' 12). מעדותו עולה כי צנרת שיוצאת מקו הדירה על גבי הבניין נחשבת עבודה הטעונה היתר בשל הפגיעה בחזות הבניין (עמ' 37, ש 13-12).

 

עם זאת וכליס מפריד בעדותו בין בניה ישנה לחדשה, כשלדבריו בבניינים ישנים קיימת צנרת מים וגז חיצונית לדירות, ובבניינים חדשים - נבנים פירים בתוך הבניין המחפים על כל הצנרת הקיימת (עמ' 37, ש' 15-14).

וכליס העיד כי מבחינת הועדה לתכנון ולבניה ומדיניות האכיפה, בניית צנרת ביוב או גז על גבי קיר מהווה קודם כל פגיעה בחזות המבנה, הואיל ומדובר בשינוי חזית (עמ' 40, ש' 18-16). לשאלה האם צביעת הצנרת כפי שהעיד מוטהד, תפתור את חוסר התקינות, ענה וכליס כי כל מקרה נבחן לגופו וכי בעניינה של הנאשמת מדובר בפגיעה מובהקת בחזות הבניין שהעירייה אינה מקבלת (עמ' 40, ש' 22-19). עם זאת, בנקודה זו מודה וכליס כי מקום בו מדובר בשכונה בה קיימת תופעת הוצאת צנרת על גבי הבניין, הרי שניתן להסכים להוצאתו של צינור בודד בכפוף לעיבודו למראה אסתטי (עמ' 40, ש' 28-24).

בהמשך מעלה וכליס גם טעמים של בטיחות בנוגע לצנרת גז ושל פגיעה תברואתית מקום בו מדובר בפיצוץ צינור ביוב (עמ' 40, ש' 30-29; עמ' 41, ש' 4-1), אולם ניכר כי טעמים אלו לא עמדו בראש מעניינה של המאשימה בהגשת כתב האישום, שאלמלא כן - לא היה מותנה ביטול הצווים בעניינה של הנאשמת בחיפוי הצנרת, שאינו פותר את הסכנה התברואתית או הבטיחותית הנטענת.

 

24.מהאמור עולה, כי למעשה גם מקום בו מדובר בעניינים של "בטיחות", דוגמת צנרת ביוב ואינסטלציה או צנרת גז, הטעונים היתר לפי טענת המאשימה, עיקר המשקל ניתן לשאלת מראה הצנרת ולא לשאלת היותה מפגע בטיחותי כזה או אחר בעצם הוצאתה על גבי חזית הבניין, כשיש הבדל הלכה למעשה בין המצב הקיים בבנייה ישנה לבין זה הקיים בבנייה חדשה, וכשהאכיפה תלויה בעיקר בהגשת תלונה למוקד העירוני. בנסיבות אלה, אין חולק כי מקום בו הייתה הנאשמת מבצעת חיפוי של הצנרת או צובעת אותה בצבע חזית הבניין, או בהעדר תלונה, לא היה מוגש נגד הנאשמת כתב האישום דנן.

עובדות אלו מעידות על שניים – האחד, שהדרישה ל"היתר" בנסיבות אלה אינה דרישה מהותית; והשני, כי במסגרת "מדיניות" המאשימה לגבי בנייה ישנה, ובכלל זה בבניין הנאשמת, בניין העירייה ובניינים נוספים ברחבי העיר, הלכה למעשה היא אינה אוכפת את הדין לגבי צנרת קיימת על גבי חזיתות הבניינים.

 

אכיפה בררנית מטעם הרשות

25.טענת ההגנה נחלקת בעניין זה לשניים: האחת, אכיפה בררנית באשר להעמדה לדין במסגרת ההליך דנן; והשניה, אכיפה בררנית כלפי הנאשמים ביחס לתושבים המתגוררים בבניינים אחרים ברחבי העיר. מצאתי טעם של ממש בשתי הטענות האמורות.

באשר לשיקולי המאשימה בהעמדה לדין במסגרת ההליך הנוכחי, ניכר כי שאלות רבות נותרות ללא מענה, ושיקולים ראויים לא הוצגו לפניי בעניין זה. כך, למרות שהמאשימה זימנה את חברת עמידר למתן עדות באשר לעבודות נשוא התיק, והאחרונה התנערה מכל אחריות במכתב תשובה (ת/6; ת/8-ת/9), הניחה לה המאשימה ולא הוסיפה להפוך ולחקור באחריותה של חברת עמידר.

הדברים עולים מעדותו של מוטהד לפיה כל מאמציו לניהול חקירה מול חברת עמידר הסתכמו בכך ששלח לחברה הזמנה למתן עדות ובהמשך קיבל מכתב תשובה בו היא מתנערת מכל אחריות ומפנה אותו לנאשמת (ת/8; עמ' 28, ש' 32-30; עמ' 29, ש' 6-1; עמ' 37, ש' 20-19). הא ותו לא. גם וכליס שנשאל לעניין זה במפורש, אינו נותן הסבר מדוע חברת עמידר, החברה שבנתה את הנכס והעבירה אותו לבעלות הנאשמת, לא הועמדה לדין (עמ' 45, ש' 10-7), ומתחמק בתשובה סתמית לפיה התובע העירוני החליט שלא להעמיד את חברת עמידר לדין (עמ' 47, ש' 9-7).

מחדל זה מתחדד נוכח קיומן של שורה של החלטות נגד החברה שניתנו במסגרת ההליך האזרחי, כאמור, במסגרתו תבעה הנאשמת את חברת עמידר בגין ליקויי בנייה חמורים בדירתה (ת/11), הליך שבסופו חויבה חברת עמידר לבצע עבודות תיקונים נרחבים בדירת הנאשמת. יש לומר כי מההליך האזרחי ניכר כי חברת עמידר כשלה אף בביצוע תיקונים אלה עד כי בית המשפט שם נאלץ למנות מהנדס מטעמו שיפקח על ביצוע העבודות והתיר לנאשמת להביא בעלי מקצוע חיצוניים (נ/6, עמ' 105 ש' 15 -23, ש' 25-23; נ/6, עמ' 106 ש' 2; ת/11, עמ' 101, ש' 21-18).

למותר לציין כי מדובר במחדל חקירתי של ממש נוכח העובדה שוכליס עצמו העיד כי קיומו של ההליך האזרחי המתנהל בין הנאשמת לחברת עמידר היה ידוע לו היטב בעת הרלוונטית (עמ' 37, ש' 25-19).

 

זאת ועוד, אף המהנדס שמונה מטעם בית המשפט במסגרת ההליך האזרחי האמור, לפקח על מכלול העבודות שבוצעו בדירה, בין אם באמצעות חברת עמידר ובין אם באמצעות אנשי מקצוע פרטיים, ושממכתבו לבאת כוחה של הנאשמת בהליך האזרחי עולה בברור כי בכלל זה פיקח על פירוק צנרת הביוב וסידור בלוני הגז (נ/7, עמ' 2-1; עמ' 50, ש' 6-4), לא זומן ולא נחקר מעולם על ידי המאשימה, ואחריותו כלל לא נבחנה במסגרת ההליך, חרף היותו הגורם המקצועי הבכיר במקום.

 

באופן דומה לא ייתכן כי הנאשמת תעמוד לדין בנוגע להתקנת צנרת גז, כשמתקין הגז המורשה והמקצועי, נאשם 3, אילן כהן, ביצע את העבודה ואף ציין על גבי החשבונית, כאמור, כי "העבודה בוצעה על פי התקן" (נ/8). למותר לציין כי דווקא את כתב האישום כלפי בעל המקצוע שביצע בפועל את העבודות ביטלה המאשימה מיוזמתה כבר בדיון הראשון בתיק, ביום 10.11.16, עוד קודם הקראה, כשמדברי ב"כ המאשימה עולה כי אף מיהר להודיע על כך לבא כוחו של נאשם 3 עוד קודם לכן, כבר ביום 26.10.16 (עמ' 1, ש' 11-10).

 

26.גם באשר להשוואה בין מדיניות האכיפה בה נקטה המאשימה ברחבי העיר בכלל, ובשכונת מגוריה של הנאשמת בפרט, לבין המדיניות האכיפה בה נקטה כלפי הנאשמים מצאתי כי נפל פגם. כאמור לעיל, ממקבץ רחב של תמונות שהציגו הנאשמים לבית המשפט, ואף הוצגו לעדי התביעה במהלך עדותם בבית המשפט (נ/9; נ/10) כמו גם מעדותו של וכליס עצמו, עולה כי ברחבי העיר כפר סבא, ובכלל זה בבניין העירייה עצמו, קיימת צנרת חשופה מסוגים שונים, הפוגעת בחזות הבניינים, פוגמת באסתטיקה ואין אכיפה לגביה.

עיוות זה זועק לשמיים בעיקר נוכח העובדה כי גם באותו בניין בו מתגוררת הנאשמת קיימת צנרת מרובה, על גבי חזית הבניין מכל צדדיו, ואין איש חוקר או אוכף את הנעשה.

מעדותו של מוטהד עולה כי השכונה בה מתגוררים הנאשמים היא שכונה ותיקה, שמצויה במוקד פרויקט שיקום שכונות, ובה בניה רבה ללא היתר (עמ' 30, ש' 4; עמ' 31, ש' 24-21). בהקשר זה הוצגו לו במהלך עדותו תמונות של צנרת התלויה על גבי קירות בניינים, ובכלל זה באותו בניין בו נמצאת דירת הנאשמת, ומוטהד התבקש לתת הסבר לקיומה של צנרת זו בהעדר אכיפה. לא היה בפיו של מוטהד הסבר סביר, המניח את הדעת, לתופעה זו.

כך למשל, מוטהד נוכח בתמונה של צנרת גז בבניין הנאשמת מהקומה השנייה והשלישית (כשהנאשמת מתגוררת בקומה הראשונה), כשתשובתו מסתכמת בכך שלא הוגשה תלונה לגבי הצנרת האמורה ועל כן לא נאכפה (עמ' 32, ש' 32-28; עמ' 33, ש' 4-1).

ראשית, תשובתו זו של מוטהד אינה מתיישבת עם טענות שמעלה המאשימה בדבר אכיפה של צנרת הגז בעניינה של הנאשמת מטעמי "בטיחות", כשלא יכול לקום חולק שסכנה בטיחותית מחייבת אכיפה גם מקום בו לא מוגשת תלונה למוקד העירוני.

 

לעניין זה יוער כי גם וכליס, שנשאל במפורש לעניין האכיפה הבררנית בנוגע לצנרת חיצונית על גבי בניינים ברחבי העיר, טען כי בכפר סבא "פועלים בהתאם ליכולת", ועל כן מקום בו מתקבלת פנייה מדיירי הבניין, לגבי עבודות שמבוצעות מעל לכניסה הראשית לבניין, החליט לפעול לאכיפת החוק (עמ' 41, ש' 18-14).

 

שנית, תשובה זו אף אינה מתיישבת עם טענתו של מוטהד לפיה העובדה כי מדובר בחריגה שולית ומינורית מצד הנאשמים, בהשוואה לכל אותן חריגות מאסיביות באותה שכונה מבחינת הצנרת, אינה משנה לעניין עצם חובתו לאכוף מקום בו קיימת עבירה על החוק (עמ' 31, ש' 27-25).

 

לא בכדי לא הפנה וכליס ולו לדוגמא אחת בה הוגש כתב אישום בגין צנרת בדומה לעניינה של הנאשמת, עובדה תמוהה לכשעצמה נוכח היקפה הרחב של תופעת הצנרת על חזיתות הבניינים הישנים בשכונות בכפר סבא (עמ' 45, ש' 3-2).

 

27.בסופו של דבר, לא רק שלא הוצגה לפניי מדיניות אכיפה ברורה מצד המאשימה כלפי עניינים דומים לעניינם של הנאשמים, אלא שהמאשימה נעדרת מדיניות אכיפה ברורה אף בהתנהלותה למול הנאשמת, כפי שמלמד ה"דיבור בשני קולות" מצד העירייה, שעה שלא רק שהצו המנהלי הראשון בוטל חרף פגיעה חמורה בקונסטרוקציה של הבניין, והותנה בתיקון תקרת הדירה השכנה באופן מיידי –תנאי שלא קוים על ידי הנאשמים גם בתום השיפוץ (ת/4; עמ' 45, ש 19-18), אלא שהצו המנהלי השני בוטל אף הוא, חודשיים לאחר מכן, על ידי מהנדס העיר, והפעם – ללא טעם כלל (עמ' 45, ש' 22).

 

בנסיבות אלה, מצאתי כי ננקטה אכיפה בררנית כלפי הנאשמים.

 

סוף דבר

28.השתכנעתי כי המאשימה נעדרת מתווה ומדיניות ברורים באשר לאכיפת הדין לגבי צנרת בבנייני מגורים ישנים. כך נוצר מצב בו בבניין של הנאשמת קיימת צנרת פיראטית ובלתי מפוקחת למכביר, ולמרות זאת רק הנאשמת מצאה עצמה, לבדה, במערכה עם כתב אישום שהוגש נגדה.

מצאתי שהאכיפה נגד הנאשמים נעשתה מטעמים "אסטתיים" ולא מטעמים בטיחותיים – כך, למרות שבצו המנהלי הראשון נטען כי השיפוץ גרם לפגיעה בקונסטרוקציה של הבניין, הוא בוטל בהינף יד, לצד דרישה ל"חיפוי" של הצנרת, או כפי שמוטהד העיד – לו הנאשמת היתה דואגת לחיפוי הצנרת או לצביעתה בצבע חזית הבנין – לא היה מוגש כתב האישום נגדה.

עוד מצאתי שננקטה נגד הנאשמים אכיפה בררנית, כאשר צנרת דומה שהוצאה מחוץ לבנין העירייה וכוסתה, בחלקה, הניחה דעת המאשימה שלא לאכוף את הדין בענין, וכאשר צנרת דומה הוצאה מחוץ לבניין בו מתגוררת הנאשמת, על ידי שכנים אחרים, הענין לא נאכף.

מצאתי שבהיעדר תיק בניין (ואין לזקוף עובדה זו לחובת הנאשמים), לא ניתן לדעת או להתחקות אחר קיומו של היתר מכוחו נבנה הבניין, ולא ניתן לדעת אם באותו היתר קיימת התייחסות לצנרת ביוב, גז או אינסטלציה. במצב דברים זה נפגעה זכותם של הנאשמים להתגונן כראוי.

עוד מצאתי שבכל הנוגע לעניינו של הנאשם, הרי שהתנהלותה של המאשימה לוקה בפגמים רבים עד כדי רשלנות של ממש. המאשימה לא זימנה כראוי את הנאשם למתן עדות וככל הנראה שלחה את מכתב הזימון לכתובת אחרת מזו של הנאשם; המאשימה לא הגישה כל ראיה שתוכיח כי הוא האדם העומד מאחורי ביצוע העבודות, הלכה למעשה, מטעמה של חברת "שילוב", ובכלל זה אפילו לא הציגה אישור אלמנטרי ממסמכי החברה ברשם החברות המצביע על הנאשם כבעל החברה או כבעל תפקיד בה. למעשה, מלבד היותו של הנאשם בן זוגה של הנאשמת – לא הוכח דבר בעניינו.

עוד מצאתי שמחדלי החקירה כללו אף את אי זימונם לחקירה ואי חקירתם של כל הגורמים המקצועיים שהיו אחראים לביצוע העבודות בפועל, דוגמת חברת עמידר, חברת גיל מהנדסים בע"מ ומנהל חברת שילוב.

 

 

 

 

29.לאור האמור לעיל, אני מורה על זיכויים של הנאשמים מהמיוחס להם בכתב האישום.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום.

 

 

ניתן היום, י' תמוז תש"פ, 02 יולי 2020, במעמד הצדדים ובאי-כוחם.

 

 

Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ