גזר דין
בתאריך 10/03/04 נגזר דינו של הנאשם בת.פ. 3488/02 של בימ"ש השלום עכו, בו הורשע בביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). בין היתר ציווה ביהמ"ש על הנאשם, בגזה"ד, להרוס גדר מבלוקים באורך של כ- 65 מ', אותה בנה ללא היתר, אלא אם כן יקבל עד יום 10/03/05 היתר (להלן: "צו ההריסה").
מאחר שהנאשם לא הרס את הגדר ואף לא קיבל היתר בניה לגביה, הגישה המאשימה את כתב האישום שבפניי, בו מיוחס לנאשם ביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה.
בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 1/12/11, הודה הנאשם בעובדות שפורטו בכתב האישום שבפניי. בעקבות הודאתו, הורשע הנאשם בביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה. לבקשת הסינגור נדחו הטיעונים לעונש למועד אחר.
בישיבת יום 12/1/12 טענו הצדדים לעונש.
ב"כ המאשימה עתר להטיל על הנאשם קנס ולחייבו לחתום על התחייבות. כן ביקש להפעיל מאסר על תנאי של 3 חודשים התלוי ועומד נגד הנאשם בהתאם לגז"ד מיום 23/3/06, בתיק עמ"ק 1721/05 של בימ"ש השלום קריות, שגם בו הורשע הנאשם בעבירה לפי ס' 210 לחוק התכנון והבניה בשל אי קיום צו ההריסה, תוך שציין כי אין לו התנגדות שהמאסר ירוצה בעבודות שירות.
הסניגור, לעומתו, ביקש שלא להפעיל את המאסר על תנאי ולהסתפק בהטלת קנס, תוך שציין כי הנאשם מטפל בקבלת היתר. כן פירט את נסיבותיו האישיות של הנאשם.
כפי שציינתי בהחלטתי מיום 12/1/12, אותה יש לראות כחלק מגזר דין זה, אני בדעה כי רק ענישה הכוללת הטלת מאסר בפועל על "עברייני בנייה" עשויה לתרום למיגור תופעת הבנייה הבלתי חוקית. לכן ברור שאיני רואה מקום להעתר לבקשת הסניגור להאריך את המאסר על תנאי.
לדעתי היה מקום לעתור במקרה זה, בו מדובר, כאמור לעיל, בנאשם שהורשע כבר בעבר בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה בשל אי קיום צו ההריסה, להטלת עונש מאסר בפועל + הפעלת המאסר על תנאי במצטבר וכל זה לריצוי מאחורי סורג ובריח. אולם מאחר וב"כ המאשימה לא ביקש זאת, אלא הסתפק בבקשה להפעיל את המאסר על תנאי לריצוי בעבודות שירות, סברתי שלא יהיה זה ראוי שאחמיר עם הנאשם מעבר לכך. לכן הוריתי על קבלת חוו"ד של הממונה על עבודות שירות (להלן: "הממונה"), כמתחייב מהוראות סעיף 51 ב (ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.
הנאשם היה בראיון אצל הממונה ובעקבות כך נתן הממונה ביום 26/6/12 חוו"ד, ממנה עולה כי הנאשם מתאים לרצות עונש מאסר בעבודות שירות ואף נקבע מקום להשמתו.
סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל והנימוקים שפורטו בהחלטתי מיום 12/1/12, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:
*קנס בסך 10,000 ש"ח, או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 20 תשלומים של 500 ₪ כל אחד, בכל 15 לחודש, החל מ- 15/9/12.
אי עמידה במועד של תשלום אחד, יעמיד את כל היתרה לתשלום מיידי.
*חתימה על התחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח, להימנע מלעבור כל עבירה לפי חוק התכנון והבניה תוך 3 שנים מהיום, או 50 ימי מאסר תמורתה.
*אני מורה על הפעלת המאסר על תנאי של 3 חודשים התלוי ועומד נגד הנאשם בהתאם לגזה"ד בתיק עמ"ק 1721/05 הנ"ל.
אני מורה כי הנאשם ירצה את המאסר בעבודת שירות, שתבוצע במרכז הטניס בעכו, החל מיום 26/8/12.
הנאשם יתייצב ביום 26/8/12, שעה 08.00, במשרדי הממונה, שבמתחם כלא חרמון, לצורך קליטה והצבה.
אינני מטיל מאסר על תנאי, אף כי היה מקום לעשות כן, משום שב"כ המאשימה לא ביקש זאת.
*הוסבר כי לצדדים זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתן והודע היום כ"א תמוז תשע"ב, 11/07/2012 במעמד הנוכחים.