גזר דין
הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות כדלקמן:
הנאשמים 1 ו-2 הורשעו באישום הראשון בביצוע עבירה של שימוש חורג במקרקעין הטעונים היתר, בכך שבשטח של כ-1330 מ"ר נעשה שימוש לאיחסון תצוגה ומכירת רהיטים על קרקע חקלאית.
הנאשמת 3 הורשעה באישום הראשון בעבירה של שימוש חורג במקרקעין הטעונים היתר, בכך שבשטח של 570 מ"ר נעשה שימוש לאחסנה על קרקע חקלאית.
הנאשמת 1 הורשעה עוד באישום השני בכתב האישום, באי קיום צו בית משפט בכך שלא הפסיקה את השימוש החורג על פי הצו שניתן לה בת"פ 1036/04.
ב"כ המאשימה עותרת להטלת קנס משמעותי, התחייבות משמעותית וצו הפסקה, תוך שהיא מדגישה את חומרת עבירות השימוש החורג במקרקעין, שהינן עבירות כלכליות. לדבריה, מדובר בשימוש רחב היקף, כאשר הנאשמת 1 אף הורשעה בעבירה של אי קיום צו של בית משפט במשך מספר שנים. לטענתה, בעבירות מסוג זה הקנס הראוי הוא בסך של מאות אלפי שקלים, אך במקרה זה היא אינה עותרת מבית המשפט למצות את סמכותו, משום שהשימוש הופסק. כן ציינה לקולא באשר לנאשמת 3, כי עשתה שימוש במבנה למשך תקופה קצרה.
ב"כ הנאשמים עותר שלא להטיל קנס כספי גבוה על הנאשמים 1 ו-2. לדבריו, לאחר גזר הדין בת"פ 1036/04 נאשמת 1 לא שקטה על שמריה אלא דיווחה לבית המשפט שנעשים ניסיונות על ידי בעלי המקום להכשיר את השימוש וביקשה אורכה לכניסת הצו לתוקף. לדבריו, מיד כאשר נודע לה כי לא ניתן יהיה להכשיר את השימוש, החלה בחיפוש מקום חלופי. עוד ציין כי הנאשמת 1 מצויה במצב כלכלי קשה וכי קנס גבוה מדי יסכן את החברה ויפגע במשפחות רבות, אשר תלויות בה לפרנסתם.
אשר לנאשמת 3, עותר ב"כ הנאשמים להטיל עליה קנס סמלי בלבד, שכן עשתה שימוש קצר במבנה, ומרגע שנודע לה שהשימוש אסור, ועוד בטרם הוגש כתב האישום החלה לחפש מקום חלופי. עוד ציין כי הנאשמת 3 השקיעה סכומי כסף גבוהים בהכשרת המקום והשקעה זו ירדה לטמיון. לפיכך היא נפגעה כלכלית במידה רבה.
עבירות על חוקי התכנון והבנייה הן עבירות חמורות שהפכו למכת מדינה, כאשר בתי המשפט קבעו כי יש להטיל בגין עבירות אלה ענישה מחמירה אשר תפגע בכדאיות הכלכלית של מי שעובר אותן.
במקרה זה קיימת חומרה יתרה, שכן הנאשמים ביצעו עבירות על חוקי התכנון והבנייה בהיקף ניכר. כן פועלת לחובתם העובדה כי השימוש החורג נעשה לצורך רווח כלכלי ולא כתוצאה ממצוקה. בנוסף, לנאשמת 1 מיוחסת עבירה חמורה ביותר של הפרת צו שיפוטי.
יפים לעניין זה דברי כב' השופטת יהודית שבח מבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, בע"פ (ת"א) 71888/05 סולמות חגית (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 2006):
"אין צורך להכביר מלים בדבר חומרתן של העבירות לפי חוק התכנון והבניה ובמיוחד אלו המתייחסות להפרת צו שיפוטי, הגם שבציבור קיימת, משום מה, נטיה להקל בהן ראש.
משהתפשט נגע השימוש החורג וכתוצאה מכך הפכו שטחים גדולים ביותר, אשר על פי ייעודם המקורי נועדו לשימוש חקלאי, לשטחים מסחריים, בתוככי ישובים שקטים אשר התאפיינו בצורת חיים המבוססת על חקלאות, על בית המשפט לומר את דברו.
רמת הענישה שהיתה נהוגה בעבר, אותתה, למרבית הצער, לציבור לפיה מדובר בעבירה שבית המשפט איננו מתבונן עליה בחומרה יתרה, ולפיכך לא חדלה זו מקרבנו.
הסלחנות וההתחשבות בנאשמים, פורשו לא אחת, כהשלמת החברה עם קיומה של תופעה פסולה זו".
כן ראו האמור בע"פ 305/78 אשר צוטט בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' אחמד דרוויש עיסא, פ"ד לו (1) 723, בעמ' 724-725:
"האמצעים שננקטו עד כה כדי לרסן את ההתעלמות מהוראותיו של החוק (חוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965- מ' ש'), מההגבלות אותן הוא קובע ומדרכי הרישוי אותן הוא מחייב, לא נשאו פרי... האמצעים המשפטיים שהיו מקובלים עד כה בתחום זה לא השיגו את מטרתם: הקנסות שהוטלו לא היו שקולים בהשפעתם העונשית כנגד התועלת הצומחת מן הבניה תוך התעלמות ממגבלותיו של החוק וצווי הריסה אינם מקויימים... לאור המצב אליו הגענו יש לראות בהטלת עונשי מאסר בפועל על עבירות תכנון ובניה אמצעי הולם ויעיל, כדי לבלום את התפשטותה הנוספת של הפרת החוק המתוארת ולהחדיר יסוד מרתיע מוחשי לתוך מערכת הענישה הנוהגת בתחום עליו מדובר".
לקולא יש לשקול את הודאתם של הנאשמים בביצוע העבירות, את העובדה שהנאשמים פעלו למציאת מיקום חלופי מיד עם הבנתם כי מדובר בעבירה, וכי השימוש החורג פסק. לעניין הנאשמת 3 יש לשקול בנוסף לכך את העובדה כי משך תקופת השימוש היה קצר ביותר.
לאחר ששקלתי מחד את השיקולים לחומרה, ובעיקר את היקף השטח בו בוצעה העבירה, ומאידך את השיקולים לקולא, לא מצאתי כי ניתן להסתפק בקנס נמוך כפי שעותר לו ב"כ הנאשמים ואין מנוס מהטלת קנסות גבוהים ומרתיעים. עם זאת, אין הקנסות שמצאתי להטיל ברף הגבוה של הקנסות המוטלים בעבירה מסוג זה ובהיקף דומה ומצאתי להבחין בין הנאשמים, על פי השיקולים שפורטו לעיל.
אשר על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: