פסק דין
בפני תביעה לפיצוי בגין פגיעה ברכב.
ביום 22.10.09, בשעה 16:00 בערך, פגעו רכבי התובעת והנתבע זה בזה, בעת פניה ימינה מכיוון רח' קשאני בת"א לרח' אבא אחי מאיר. כל אחד מהצדדים מטיל על משנהו את האחריות לפגיעה.
לטענת התובעת, בעת שביקשה לפנות ימינה לכיוון רח' אבא אחי מאיר, הגיח רכבו של הנתבע מאחור, עקף אותה מצד ימין ופגע בה ברכב לאורך דופן ימין של הרכב.
התובעת טוענת, כי הנתבע נהג ברשלנות או בחוסר זהירות ולכן אחראי לפגיעה. בגין הנזק ברכבה של התובעת, היא תובעת תשלום סך של 1,786 ₪ המבטא את ההשתתפות העצמית בפיצויים שקיבלה מחב' הביטוח וכן 521 ₪ בגין עוגמת נפש ו- 35 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית.
גרסתו של הנתבע, שונה מזו של התובעת. לטענתו, כאשר התקרב לצומת הרחובות הנ"ל, הבחין ברכב התובעת כאשר הוא עומד בין שני הנתיבים ובלא איתות. במצב זה, טוען הנתבע, הוא המשיך בנסיעה איטית וביקש לפנות ימינה כאשר לפתע החלה התובעת בנסיעה בלא כל התראה.
משהבחין הנתבע ברכב התובעת, מתחיל בנסיעה, עצר במקום אולם התובעת המשיכה בנסיעתה כך שרכבה התחכך ברכבו של הנתבע לאורך דופן ימין של רכב התובעת. הנתבע טוען אפוא, כי האחריות לפגיעה מוטלת בלעדית על התובעת.
התובעת העידה בפני וחזרה על גרסתה לגבי השתלשלות האירועים. בנוסף לתובעת, העידה בפני גם עדה מטעמה אשר היתה איתה ברכב בעת הפגיעה. אף היא טענה כגרסת התובעת כי הפגיעה נבעה מנהיגה לא זהירה של התובע.
מעדותה של התובעת, ואף מעדות העדה מטעמה, עולה כי התובעת עמדה בין הנתיבים כאשר היא מהססת באם לפנות ימינה או שמאלה. כלומר, אין מחלוקת, גם לגרסת התובעת, כי לא נהגה בהתאם לתכתיבי הדרך ולא שמרה על הנתיב בהתאם לסימונים בכביש. במקום לעמוד באחד הנתיבים, זה הפונה ימינה, או זה הפונה שמאלה, בחרה התובעת לעמוד במרכז הכביש כאשר היא מתלבטת אם לפנות ימינה או שמאלה. בכתב התביעה, בסע' 4, טוענת התובעת, כי האטה בנסיעתה, אולם התברר כי גרסה זו שונה מהאופן שבו השתלשלו הארועים גם לשיטתה.
בכתב התביעה, לא ציינה התובעת כלל, כי עמדה בצומת ולא כל שכן שנמנעה מלציין כי עמדה במקום שבו אסור לעמוד,שכן אין הוא באחד הנתיבים.
בנוסף, התברר כי רכבו של הנתבע הינו רכב גדול מימדים. קשה אפוא להבין, כיצד זה לא הבחינה התובעת ברכב של הנתבע. בין אם היתה התובעת בנסיעה ובין אם עמדה במקום, לא יכול להיות שלא תבחין ברכב הנתבע אשר מגיע מאחוריה בנסיעה ישר ובדרכו לצומת. שורת ההיגיון מצביעה אפוא על כך שהתובעת לא הבחינה ברכב הנתבע, פשוט מהסיבה שלא התבוננה ולא בחנה את תנאי הסביבה כדבעי בטרם פניה. מסקנה זו, מתיישבת עם עדותה של התובעת בדבר התלבטותה באם לפנות ימינה או שמאלה והחלטתה לפנות ימינה רק לאחר שקיבלה הוראה לעשות כן מחברתה היושבת לצידה. סביר להניח כי במצב זה אכן פנתה התובעת ימינה בלא שהבחינה אך בלא שהסתכלה כדי לראות אם אכן הצומת פנוי למעבר. לא זו אף זו, שבכתב התביעה, טענה התובעת, כי רכב הנתבע, הגיח מימין ופגע בדופן ימין של רכב התובעת. בצילום רכבה של התובעת מראה פגיעה מתמשכת ושפשוף שנמשך לאורך הרכב כולו. גם צילום זה, תומך בגרסת הנתבע לפיה הוא זה אשר עמד מיד כאשר חש בפגיעה והתובעת היא זו אשר המשיכה בנסיעה מס' מטרים עד לעצירה.
מכלול הנסיבות אפוא, מביא למסקנה שלא זו בלבד שהתובעת לא הוכיחה את אחריות הנתבע על הפגיעה במידה הנדרשת מתובע במשפט אזרחי, אלא שדווקא התובעת היא זו אשר נהגה בחוסר זהירות, לא שמרה על הנתיב כמסומן בכביש, לא בחנה היטב את תנאי הצומת בטרם פניה ימינה ובכך גרמה לתאונה נשוא התביעה. סביר בעיני, כי הנתבע המתקרב לצומת מבחין ברכב אשר עומד ואיננו חוסם אף לא אחד מהנתיבים ובמצב זה מחליט לפנות ימינה. לו עמדה התובעת בנתיב הימני כדין, ברור שלא יכול היה לעשות כן. עוד יצויין רק להסרת ספקות, כי נתגלתה סתירה בין עדות התובעת לעצירה אשר נמשכה "בין שניות לדקות" ובין עדות העדה מטעמה לפיה העצירה נמשכה מס' שניות בלבד. אני סבור, כי אכן עצירת התובעת במרכז הצומת נמשכה פרק זמן מספיק כדי שהנתבע יסבור שאין מניעה להמשיך בנסיעה ולפנות ימינה.
אשר על כן, אני דוחה את התביעה.
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בגין דיון זה בסך של 500 ₪.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום מהיום.
ניתנה והודעה היום י"ד אב תש"ע, 25/07/2010 במעמד הנוכחים.
אילן רונן, שופט
הוקלד על ידי: מירי לודריק