ויסברט נ' מזרחי

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובע ביום 6.1.09 נגרמה התאונה בשעה שהתובע אשר ביקש להימנע מפגיעה ברכבה של הנתבעת אשר יצא באותה עת מן החנייה, עלה על אי תנועה ופגע בתמרור שהיה במקום.

לטענת התובע הודתה הנתבעת באחריותה לאירוע התאונה, ואולם לאחר מכן ובניגוד לאירועים שהתרחשו במקום, מסרה גרסה שונה לחברת הביטוח מטעמה, ועל כן לא פוצה התובע.

לטענת הנתבעת התאונה ארעה בשעה שהתובע לא שהה לתמרור תן זכות קדימה, ועקב כך נגרמה התאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את דברי הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה בלבד. להלן טעמיי.

בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית. עם זאת, התובע הציג בפני מסמך שהנתבעת הודתה כי נחתם על ידה ובו קיבלה על עצמה אחריות לאירוע התאונה.

אני מודעת לטענותיה של הנתבעת עלפיהן נחתם מסמך זה תחת לחץ, ואולם איני סבורה כי גם במקרה של תאונה, בוודאי במקום שלמרבית השמחה לא היו נפגעים פיזית, היה מקום לעריכתו של מסמך כה מפורט, בכתב ידה של הנתבעת, ובו נאמר כי הנתבעת לא נתנה זכות קדימה לרכבו של התובע.

טענה הנתבעת בפני כי במקום נכח אדם נוסף אשר ניסה לשכנעה שלא לחתום על המסמך, עם זאת אותו אדם לא נמצא באולמי ואין עדים נוספים אשר יכולים לתמוך בגרסתה של הנתבעת.

במקום שבו חותם אדם על מסמך, יש לכך משמעות והשלכות ולא ניתן כלאחר יד להתנער מכך.

באשר לנזקיו של התובע, שהרי בפני הונחו חוות דעת השמאי וקבלה מטעם השמאי. לצד אלו הומצאה גם המחאה ע"ס 7,820 ₪ אותם קיבל התובע מחב' הביטוח.

אין מקום לפסיקתו של כפל פיצוי, ומכאן שהתובע זכאי לפער שבין הנזקים בפועל שנגרמו לו לבין הסכום ששולם לו בפועל.

טען התובע כי נגרמו לו נזקים נוספים עקב העובדה שהרכב היה במוסך במשך 12 יום וכן נוכח העובדה כי שווי יום עבודה הוא בסך של כ – 3,000 ₪.

איני מוצאת לקבל טענותיו אלו. לא הוכח בפני מהו היקף הימים אשר שהה הרכב במוסך בפועל. כמו כן, גם במקום שבו היה מוכח בפני כי מדובר ברכב ששהה במוסך 12 יום, עדיין היה על התובע להוכיח כי נגרם לו, בפועל, נזק בסכום הנטען.

בבואו של תובע לעתור בפני בית המשפט כי יורה לנתבע לפצותו, עליו להוכיח לא רק כי נגרם לו נזק אלא את שיעורו של אותו נזק.

במקום שבו לא הונחו בפני ראיות כלשהן באשר לאותו נזק בו מדובר, שהרי אין מקום לפסיקתו של אותו פיצוי.

באשר לשאלת ביטול הנחת העדר תביעות – שהרי התובע הציג בפני את מצב התביעות לפוליסה, ואולם בפועל לא הוצגו בפני נתונים כספיים באשר למשמעות הכספית של אובדן העדר הנחת תביעות. גם ביחס לרכיב נזק זה היה על התובע להציג מסמכים ברורים מהם ניתן היה לגזור לא רק את עצם קיומו של הנזק, אלא גם את שיעורו. כמו כן, נוכח פסיקתי דנן באשר לאחריותה של הנתבעת, שהרי ספק בעיני באם יווצר בתיק זה הפסד בגין הנחת העדר תביעות.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,280.43 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 400 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי.