וייצמן ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה חיפה

החלטה

בתיק זה סברתי שניתן יהיה להכריע בתביעה לפי חקירת השמאים בלבד. בישיבת יום 25.12.11 נחקר השמאי מטעם התובעים, וחקירתו הסתיימה. לאחר מכן החלה חקירתו של השמאי מטעם הנתבעת, והסתבר, שיש נושאים נוספים שהתובעים מבקשים להוכיח, ובהם תוכנית 1704 וידיעת מוכרים וקונים על הוראותיה. לפיכך, הפסקתי את חקירת השמאי מטעם הנתבעת, וקבעתי מועד נוסף לשמיעת ראיות שבו יוכיחו התובעים בין היתר את ידיעתם של אנשים אחרים, לרבות התובעים עצמם.

לאחר הישיבה, ביום 9.1.12, הגישו התובעים בקשה להתיר למבקשים להמציא לתיק בית המשפט "הבהרות" לחוות הדעת של השמאי א. רבנשטיין מיום 7.1.10. נטען, כי הבקשה מוגשת עקב ההתפתחויות בישיבה. נטען, שההבהרות הן המענה של התובעים לנסיון בית המשפט לנתב את השאלות לשאלת שווי החלקה. בהבהרה שהגישו לבקשתם, טענו התובעים, שאין בהגשת חוות הדעת הנוספת כדי להרחיב את חזית המחלוקת, אלא בירור אמיתי ונכון של שאלת שווי החלקה. נטען, כי השמאי ציין בחוות דעתו את גודל החלקה אך לא הבהיר דיו כיצד הגודל משפיע על הווי. עוד נטען, כי בחקירה הנגדית הוצגו לשמאי שאלות בענין עיסקאות אחרות ללא אבחנה ביניהן.

הנתבעת מתנגדת לבקשה, וטוענת, שאין מדובר ב"הבהרה לחוות דעת" אלא בחוות דעת חדשה המתקנת את חוות הדעת המקורית. חוות הדעת המקורית אינה זקוקה להבהרה, ואין מדובר אלא ב"מקצה שיפורים" לאור תשובות השמאי בחקירה הנגדית. לטענת הנתבעת, אין התובעים רשאים להגיש חוות דעת חדשה לאחר שאינם מרוצים מתשובות השמאי בחקירתו הנגדית. מדובר בפגיעה מהותית בזכויות הנתבעת, ואין להתירה.

אין ספק, שאין מדובר ב"הבהרה לחוות הדעת", אלא בחוות דעת חדשה. דומה שאף התובעים מסכימים לכך, כאשר בהבהרה לבקשה שהגישו ביום 15.1.12, קראו למסמך "חוות דעת משלימה" או "חוות דעת נוספת", ולא "הבהרות לחוות הדעת" כפי שטענו בבקשה המקורית. אני דוחה את הטענה שחוות הדעת החדשה קשורה לנסיוני לנתב את המחלוקת לשאלת שווי החלקה. שאלת שווי החלקה היא אכן השאלה שבמחלוקת, ולצורך הוכחת טיעוני הצדדים בשאלה זו הוגשו חוות הדעת המקוריות. אכן, הנסיון שלי לצמצם את המחלוקת לשאלת שווי החלקה שתוכרע על ידי חקירת השמאים נכשלה, אבל לא הוספתי שום שאלה למחלוקת, אלא בטלתי את הגבלת הראיות לחוות הדעת בלבד. כל מה שהיה על השמאי לומר בשאלת שווי החלקה היה עליו לומר כבר בחוות דעתו או בחקירתו בבית המשפט.

כלומר, השאלה שיש להכריע בה היא, האם יש להרשות לתובעים להגיש חוות דעת נוספת של השמאי רבנשטיין, לאחר שהשמאי הגיש חוות דעת, וחקירתו הנגדית עליה הושלמה. הנימוק היחיד לכך העולה מבקשת התובעים הוא למעשה שתשובות השמאי לא היו מספיק טובות בחקירתו הנגדית.

בהקשר זה, ציטטו התובעים את ע"א 189/66 ששון נ' קדמה. הנה הציטוט המלא:

"הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית. אי-נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין. כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית-המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול." (ע"א 66 / 189 ששון נ' "קדמה" בע"מ, פ"ד כ (3) 477, עמוד 479).

לאור פסק דין זה, יש להכריע, אם מה שמבקשים התובעים לעשות, להגיש עדות נוספת של עד שנחקר, לאחר שנחקר בחקירה נגדית, היא "אי נוחות" או "עוול" לצד שכנגד. ודוק, אין מדובר בדברים חדשים שצצו פתאום, אלא בפרטים שהיו ידועים היטב לתובעים עוד לפני הגשת חוות הדעת ולפני הגשת התביעה, וכאמור בבקשה, הם צויינו בכתב התביעה וחלקם גם בחוות הדעת. בנסיבות אלה, מתן אפשרות לתובעים להעיד מחדש את העד ולתת הסברים מחדש למה שהיה עליו לומר כבר בחוות דעתו המקורית, לאחר שחקירתו הנגדית הסתיימה, תגרום עוול לנתבעת. אין להתיר הגשת ראיה נוספת זו, כפי שאין להתיר להעיד מחדש עד שהעיד בעדות ראשית, חקירה נגדית וחוזרת, על מנת לתקן פגמים שמצא עורך הדין בתשובותיו בחקירה הנגדית. החקירה הנגדית היא זכות יסוד של צד לדיון, ומטרתה לסתור את דברי העד, ואין להתיר לעד לאחר החקירה הנגדית לשוב ולהתייחס לדברים שהיו ידועים לו בעת החקירה הנגדית.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה להגיש חוות דעת נוספת/ משלימה מטעם התובעים. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות הבקשה בסך 2,320 ₪.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ב, 29 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.