ויטמן ואח' נ' גולן ואח'

פסק דין

מבוא

בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקשו בועז ולירון ויטמן (להלן:"התובעים"), לחייב את שכניהם, עופר ומירי גולן (להלן:"הנתבעים"), בתשלום הסך של 31,900 ₪, בגין חלקם היחסי בהוצאות בניית חומה, בהם נשאו התובעים לבדם.

טענות התובעים

לטענת התובעים, במהלך חודש אוקטובר 2007 בנו קירות תמך סביב מגרשם, מצפון, מערב ודרום, בגבהים משתנים, כאשר הקיר בחזית הדרומית חוצץ למגרש הנתבעים, וזאת עוד בטרם החלו האחרונים בבניית דירתם.

בתחילת שנת 2009, עת החלו הנתבעים בבניית דירתם, פנו אליהם התובעים בבקשה לקבלת החזר כספי בגין חלקם בבניית הקיר המשותף (להלן:"הקיר").

ביום 16.10.10 נערכה פגישה בבית התובעים, במטרה להגיע להסכמה בעניין הנ"ל, כאשר בסיומה ביקשו לברר שאלות החוקיות והנוהג במקרים של בניית הקיר.

ביום 05.12.10 נתקבלה תשובת הנתבעים, לפיה הם מסרבים להיענות לדרישת התובעים, בטענה כי אינם אחראים לכך שמגרש התובעים נמוך משלהם, וכן הינם מסכימים לשלם בגין מחצית מעלויות הקמת הקיר המשותף, בגובה של 60 ס"מ בלבד.

הוסיפו התובעים כי טענת הנתבעים שבסעיף 5 שלעיל חסרת כל יסוד, כיוון שתוכנית בניין עיר (להלן:"תב"ע") והנחיות התכנון של הוועדה המקומית, מגדירים כי כלל המגרשים בשורה בה נמצאים מגרשיהם של התובעים והנתבעים, מחולקים לשני מפלסים באותם גבהים (0.00+ ו 1.50-).

עוד טענו התובעים כי, בנו את ביתם לפי דרישות תב"ע והוועדה המקומית, כאשר לאחר הגשת תוכנית להיתר בניה על ידם, ביקשו הנתבעים לקבל הקלה ולהפוך את מגרשם למפלס אחד ויחיד בגובה 0.00+, וזאת לאחר שחתמו כי הם מסכימים לשינוי הגובה האמור, ומבינים את משמעות ההשלכות של השינוי.

עוד טענו התובעים כי, בהתאם לתקנון התב"ע, במידה וקיים הפרש בין המגרש לקרקע הטבעית, ייבנה קיר תמך או מסלעה, קיר שנבנה כאמור על ידם.

פניותיהם של התובעים לנתבעים לקבלת תשובה עניינית לאחר שהוצגו בפניהם הנתונים הנ"ל לא זכו למענה מצד הנתבעים. אי לכך, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום הסך של 31,900 ₪, הכולל עלות הקיר המשותף בסך של 27,518 ₪ בתוספת ריבית, בנוסף לעוגמת נפש והוצאות משפט בסך של 15,070 ₪.

תגובת הנתבעים

מנגד, טענו הנתבעים כי התובעים הכירו את התב"ע ותוכניות הפיתוח טרם רכישת המגרש בבעלותם, כי מגרשם נמצא במפלס נמוך יותר ממגרש הנתבעים, ובשל כך יהיה עליהם לבנות על חשבונם קירות תומכים.

הוסיפו הנתבעים וטענו כי, ביום 24.06.07 רכשו מקיבוץ בית השיטה אגודה שיתופית בע"מ (להלן:"הקיבוץ") את הזכויות במגרשם, משם הופנו למינהל מקרקעי ישראל לחתימה על הסכם פיתוח, וזאת לאחר שחתמו על הסכם לביצוע עבודות ציבוריות ועבודות עפר במגרשם, עם הקבלן א.ש. שבו ושות' בע"מ (להלן:"הקבלן").

עוד טענו הנתבעים כי המגרשים הסמוכים למגרשם, לרבות מגרש התובעים, היו במפלס אחד בלבד, ואם היו פערים במגרשים אז אלו היו פערים מינוריים, של 50 ס"מ כל אחד, כאשר התובעים לא הציגו בפני ביהמ"ש את המפה ו/או התשריט של המגרשים כפי שהיה קיים בפועל במועד רכישתם ע"י הנתבעים ועד למועד תחילת הבניה על ידי התובעים.

התובעים החליטו על דעת עצמם לבנות בית בשני מפלסים, ולא במפלס אחד, ולצורך כך פנו לוועדה המקומית לתכנון ובניה לקבלת אישור לשינוי הגבהים במגרשם.

הוסיפו הנתבעים וטענו כי, התובעים יצרו, על ידי הפיכת מגרשם למגרש בין שני מפלסים, מצב שעל פיו נבנה קיר תומך שבחלקו המזרחי הינו בגובה של 80 ס"מ מעל גובה מפלס הקרקע של מגרש התובעים עד קצה הקיר התומך, ובחלקו המערבי הינו בגובה של 2 מ' מעל גובה מפלס הקרקע של מגרש התובעים עד קצה הקיר התומך. עובדה זו גרמה לעלויות גבוהות לתובעים אשר ברצונם להשליך על הנתבעים למרות ששינוי הגבהים בוצעו אך ורק ביוזמת התובעים ולצרכיהם.

עוד טענו הנתבעים כי, מעולם לא התחייבו לשלם לתובעים מחצית מעלויות בניית הקירות התומכים בחלקו הצפוני של מגרשם.

הוסיפו הנתבעים כי, גם אם ישנה חובה להשתתף בעלויות בניית הקיר, חלקם בתשלום, לכל היותר, הינו בתשלום מחצית מעלויות בניית קיר תומך בגובה 50 ס"מ מעל פני הקרקע של מגרש התובעים עד למפלס מגרשם, בצירוף 25 ס"מ עומק התשתית מתחת לפני הקרקע באורך 26 מ', ובסה"כ כ 20 מ"ר ו/או 8 מ"ק, ששוויו הסך של 3,360 ₪, בהתאם לחישובי הקבלן מטעם התובעים, כך שחלקם בתשלום הינו בסך של 1,680 ₪.