ויטורי נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על פסק דין (הכרעת דין מיום 30.6.13 וגזר דין מיום 9.7.13) של בית משפט השלום לתעבורה (כב' השופט לייבו), בתיק פ"ל 9940-12-10, במסגרתו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של נהיגה בשכרות (תחת השפעת קוקאין), ונהיגה רשלנית, ונגזרו עליו עונשים של 26 חודשי פסילת רישיון נהיגה, קנס כספי, ועונשים מותנים.

הערעור על הכרעת הדין

ב"כ המערער מעלה מספר טענות כדלקמן:

באת כוחו של המערער בערכאה קמא התרשלה בניהול הגנתו, ובית המשפט קמא, אף שקל לחייבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בגין מחדליה. לטענתו, בשל ניהול רשלני של התיק, לא זומן המומחה מטעם התביעה להיחקר על חוות דעתו. בנוסף, היא לא דאגה להגיש חוות דעת מטעם ההגנה, להראות מה ההשפעה של החזקת דגימת שתן שעות רבות ללא קירור. דגימת השתן של המערער שהתה בתוך ארון לא מקורר למשך יותר מ-18 שעות. לטענת ב"כ המערער, במקרה כזה, מרכיביה של הדגימה מתפרקים, והיא יכולה ליתן תוצאה חיובית שגויה. נתון זה לא עמד בפני המומחה מטעם המדינה, והוא לא התייחס אליו.

שרשרת הראיות הנוגעת לדגימת השתן לוקר בחסר, שכן איציק, רכז מחלקת הבילוש אינו חתום כי מסר את הדגימה לידי עובד המעבדה, ואין חתימה של עובד המעבדה להוכיח כי קיבל אותה. כל המקומות בטופס שרשרת הראיות לעניין דגימת השתן, נותרו ריקים. העד מוטי לא זכר את האירוע, לבד מהמסמכים, והוא גם לא ראה את המערער נותן שתן, אלא רק עומד בתא השירותים.

בדיקת המאפיינים שנערכה למערער אינה חתומה, ולא ברור מי ערך אותה.

המערער נשאל בחקירתו, האם הוא נוטל תרופות. הוסבר לו כי הכוונה מדובר לתרופות כרוניות, ולכן השיב בשלילה. בפועל, באותה תקופה נטל תרופות לטיפול בכאבי שיניים אשר החומר הפעיל בהן מותיר סימנים זהים לחומרי פירוק סם.

המערער הודיע בכתב הערעור, כי יצרף תעודת רופא וחוות דעת רפואית בהמשך ההליך, ברשות בית המשפט כראיה נוספת בערעור.

הערעור על גזר הדין

טוען ב"כ המערער, כי גזירת הדין נעשתה בניגוד לתיקון 113 לחוק העונשין, דהיינו, לא הותווה מתחם עונש הולם. לא היה מקום להשית עונש של 26 חודשי פסילה, בהתעלם מעברו התעבורתי של המערער שאינו מכביד, והעובדה שעבירת הסם אינה קשורה לנהיגה. פסיקת בית המשפט העליון בעבירות של נהיגה תחת השפעת סם מקלה יותר בהיקף הפסילה. בית המשפט קמא גם התעלם משיקולי שיקום, והעובדה שהמערער עבריין משוקם המנסה לשקם את חייו ולסור מן הדריך העבריינית.

בפתח הדיון הראשון בערעור, הודיע ב"כ המערער, כי לא הצליח ליצור קשר עם באת כוחו הקודמת של המערער, עו"ד נומברג, על מנת לקבל תגובתה לטענותיו בעניין הכשל בייצוג. על כן הוריתי לעו"ד נומברג, בפרוטוקול הדיון, להשיב לטענות ב"כ המערער, והדיון נדחה לצורך כך.

עו"ד נומברג לא מסרה כל תגובה, למרות שקיבלה את החלטתי.

משכך, המשיך הדיון בערעור.

ב"כ המערער עתר במסגרת הערעור, לצרף ראיה נוספת - חוות דעת מומחה לעניין נפקותה ותקינותה של דגימת שתן המוחזקת שעות רבות שלא בתנאי קירור. לטענתו, מדובר בראיה המהווה נדבך מהותי להרשעה או זיכוי המערער בדין, ואי הגשתה בערכאה קמא, נעשתה בשל כשל בייצוג. אילו היתה מוגשת חוות הדעת, היא היתה עוסקת בשני פרמטרים, האחד נוהל החזקת הדגימה, והשני, האינדיקציה של סם שאינו מוחזק בקירור.

ב"כ המשיבה התנגד לקבלת הערעור. לטענתו, לא יתכן שכל אימת שנאשם אינו מרוצה מפסק הדין, הוא יטען לכשל בייצוג. העובדה שההגנה נקטה קו מסויים, הובילה את התביעה להתייחס לקו זה, ועל כן הוצגו גם תע"צ וגם חוות דעת, וכן נחקרו עדים.

לעניין העונש, הפנה ב"כ המשיבה לעברו של המערער. הוא הורשע בעברו במספר עבירות שבל"ר, ולחובתו גם שתים עשרה הרשעות תעבורה. העונש שהושת עליו אינו חמור, בהינתן שעונש המינימום הוא עשרים וארבעה חודשים. בנוסף, ההליך נוהל עד תום.

עם סיום הטיעונים, הוריתי למערער להגיש תוך עשרים ואחד יום, את חוות הדעת אותה הוא מבקש לצרף כראיה בערעור, על מנת שניתן יהיה לבחון, כמצוות הפסיקה, האם יש בה כדי להביא לשינוי התוצאה אליה הגיעה הערכאה קמא.

החלטתי ניתנה בתאריך 23.12.13. עד תאריך 10.2.14 לא הוגשה חוות הדעת. לפיכך, במועד זה ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה להגשת ראיות נוספות בערעור, והודע לצדדים כי פסק הדין בערעור ישלח לצדדים באמצעות הדואר.

כעבור יומיים, בתאריך 12.2.14 עתר ב"כ המערער לביטול ההחלטה, וטען כי בשבועות האחרונים היה עליו להיות סמוך למיטתה של אשתו המאושפזת בבית החולים ליס, עקב שמירת הריון.