וידר נ' עיריית רחובות

נוכחים:

התובע וב"כ עו"ד מיכאל הופמן

הנתבעת וב"כ עו"ד רינה הירש

עד מטעם הנתבעת - מר אבי יחיא

פסק דין

כללי

1.בפני תביעה שעניינה נזקי גוף. מדובר ב"תאונת מדרכה" אשר ארעה בתחומי עירית רחובות ביום 5.12.2007. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת הנזק. מטעם התובע הצהיר הוא עצמו. מטעם הנתבעת הצהירו החוקר מר עופר בן מנשה וכן מר אבי יחיא – אחראי מחלקת ביטוחים בעירייה. התובע לא הגיש חוות דעת רפואית להוכחת טענות שברפואה. המצהירים נחקרו בפני. ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ עם תום שמיעת הראיות. להלן אדון בטענותיהם כסדרן.

שאלת החבות

2.אפתח בכך שהתובע הותיר רושם אמין בפני בית המשפט. עדותו היתה סדורה ועקבית, והוא העיד בפשטות ובישירות ומבלי להתחכם. נראה כי גם החוקר מטעם העירייה, מר בן מנשה, היה שותף לתחושה כי התובע "משדר אמינות" בכל הקשור לאירוע התאונה. החוקר הודה כי מר וידר הותיר בפניו רושם אמין בעת ששוחח עמו במקום המפגע; החוקר אף הציע לו פיצוי בסך 1,800 ₪, תוך הפעלת שיקול דעתו כנציג העירייה (ר' עדותו בפ' ע' 14 ש' 15-23).

3.התובע הצהיר כי מעד כתוצאה "ממדרכה שבורה", אשר תוארה על ידו כדלקמן: "אספלט משובש, ולאחר מטרים ספורים מרצפת ומרצפות שבורות ומשובשות, בנוסף, בין האספלט למרצפות היה שקע/בור עמוק ברוחב כחצי מטר" (ס' 3 לתצהירו). התובע לא הגיש תמונות מזמן הארוע, אלא תמונות שצולמו על ידו מאוחר לאירוע, לאחר שנחקר על ידי החוקר מטעם העירייה (ר' עדותו בפ' ע' 5 ש' 10-13). בתמונות שהגיש, ת/1, נראית מדרכה משובשת. אין מעבר רציף בין האספלט לבין האבנים המשתלבות וחלקן אף שבורות. האספלט אף הוא סובל מעליות ומורדות וסדקים. יחד עם זאת, מדובר במפגע מינורי. התובע העיד כי בזמן אמת, האבנים המשתלבות הסמוכות לאספלט היו שקועות (ר' עדותו בפ' ע' 11 ש' 31 עד ע' 12 ש' 5: "פה זה המשולבות. זה היה שקוע... עכשיו זה לא שקוע... פה היו עוד שקעים").

4.החוקר הצהיר כי לא מצא כל מפגע במקום (ס' 4 לתצהירו), ואולם לא הגיש כל תמונה אשר יכולה להעיד על הדברים (לדבריו צילם תמונות, אך לא הביאן לדיון מחמת תקלה טכנית- ר' עדותו פ' ע' 15 ש' 6-8). עיינתי גם בתצהירו של מר יחיא, אשר העיד כי "לא נרשמה במוקד העירוני כל תלונה על המפגע במדרכה ברח' פרץ באזור מספרי T 1-9 בתקופה של חודש 6.07 ועד 4.08 " (ס' 7 לתצהירו). ואמנם, התובע הודה כי לא פנה אל המוקד העירוני בזמן אמת (ר' עדותו פ' ע' 12 ש' 25-27). העדר תלונה על מפגע אינו מהווה ראייה קונקלוסיבית לכך שהמפגע לא היה קיים במקום.

5.כאמור, התובע הותיר רושם אמין. תמיכה בטענתו לפיה מעד במדרכה קיימת בתיעוד הרפואי שהגיש לבית המשפט. בפנייה לד"ר כץ מרק מקופ"ח מכבי, מיום 8.12.07, נרשם: "כאבים בצלעות – מימין לאחר חבלה לפני שלושה ימים" (ת/3). בהמשך, ביום 12.12.2007, מופיע רישום אצל ד"ר רוברט הופמן כדלקמן: "כאבים חזקים מאוד בבטן ימין עליון, תחילה חשדו בצלעות ימין, נבדק במוקד מכבי בשבת, כולל צילום חזה – ללא ממצא חריג. נפל ביום רביעי שעבר, אך לא נחבל בצלעות והיו כאבים בירך, בקרסול שמאל בלבד. לאחר שלושה ימים, כאבים עזים בצלעות ותחת לצלעות, ופנה למוקד. שיעול ליחתי מאוד מאוד כואב, מתפתל מכאב" (ת/5).

6.הנה כי כן, התובע התלונן בזמן אמת על כך ש"נפל ביום רביעי שעבר". ב"כ הנתבעת טענה כי ברישום של ד"ר הופמן צוין במפורש שהתובע "לא נחבל בצלעות". ואולם, אני סבורה כי יש לייחס משפט זה לעובדה כי במוקד – שם התובע נבדק בשבת – לא נמצא ממצא חריג, למרות החשד לגבי בעיה בצלעות ימין. אין ללמוד מתוך רישום זה כי התובע מסר פוזיטיבית שלא נחבל בצלעות. ויותר מכך: אין לשלול אפשרות כי אמנם חש תחילה כאבים בירך ובקרסול, וכי הכאבים בצלעות התפתחו מעט מאוחר לנפילה. כך ניתן ללמוד מהתיעוד הרפואי בחדר המיון (ת/6), שם נרשם כתלונה: "ביום שבת כאבים בבטן ימין עליונה, מלווה בכאבים בצלעות תחתונות" (ר' תיעוד מיום 12.12.2007). בהמשך, וכאשר התובע לא השתחרר מכאביו ואלה אף החמירו – אנו מוצאים רישום מפורש בקשר עם "כאבים בצלעות מאז נפילה במדרכה ברח' פרץ ב-5.12.2007" (ר' רישום של ד"ר הופמן מיום 4.2.2008, חלק מת/6). התובע הסביר כי באותה נקודת זמן ביקש לתאר את נסיבות הנפילה, וזאת מחמת שהכאבים החמירו וסבר שיתכן ויאלץ לתבוע את העירייה ("חשבתי שאולי אני צריך לתבוע את העירייה כי זה לא עובר"; פ' ע' 9 ש' 21).

7.אני סבורה כי התיעוד הרפואי כפי שנזכר לעיל תומך בגרסת התובע. התחשבתי בכך שבת התובע, שלדבריו צילמה את התמונות ת/1, לא זומנה להעיד. ואולם, במקרה הנדון אין לכך נפקות: הן מחמת שהבת לא היתה עדה לנפילה עצמה, והן משום שהתובע עצמו אישר את התמונות כמשקפות את מצב המדרכה כעבור זמן ולאחר ביצוע תיקון (ר' עדותו בפ' ע' 12 ש' 6-22).

8.סיכומה של נקודה זו: אני סבורה כי התובע הוכיח במידה מספקת במשפט אזרחי כי אכן מעד כתוצאה מליקוי במדרכה. העירייה, האחראית על תקינות המדרכות, נושאת באחריות עיקרית לתאונה. יחד עם זאת, היה על התובע להיזהר יותר. מדובר ברחוב מגוריו (פ' ע' 4 ש' 17-23). התאונה אירעה באור יום (ר' עדותו פ' ע' 11 ש' 23). כמקובל במקרים כגון דא, התובע ישא באשם תורם בשיעור 20%.

הנזק

9.התובע לא הגיש חוות דעת רפואית להוכחת נכות. ממילא לא ניתן לפצותו בגין נזקיו לעתיד, המבוססים על בעיה רפואית נמשכת (הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג'). התביעה בראשי נזק אלה – נדחית.

10.כאב וסבל -- התובע ודאי סבל כאב וסבל מרובים. עיינתי בתיעוד הרפואי שהגיש ובו מתוארים כאבים עזים (ר' ת/5 הנ"ל– הרישום אצל ד"ר הופמן; ר' ת/6 הנ"ל– הרישום בחדר מיון לעניין הכאבים בצלעות ימין; ר' גם רישום של ד"ר הופמן מיום 13.12.2007 – שם מתואר "הרופא המתרשם שהבעיה בצלעות בלבד. שיעול ליחתי מרשים, כאבים חזקים מאוד בשיעול" (ת/7). ובהמשך, ביום 6.1.2008 (ת/8): "שוב כאבים עזים בצלעות ימין תחתון, לאחר התעטשות ביום שישי". גם ביום 4.8.2008 נרשם על ידי ד"ר הופמן וכמוזכר לעיל: "כאבים בצלעות מאז נפילה... עדיין כאבים בשיעול/התעטשות/וכל מאמץ... מרגיש קשיי נשימה בהליכה" (ת/10). בהפניה לייעוץ מקצועי (ת/11) נרשם: "ממשיך לסבול מכאבים. כאבים בצלעות מאז נפילה במדרכה.. אובחן שבר בצלע 8 מימין במיפוי עצמות. עדיין כאבים בשיעול...". אין צורך לומר כי שבר בצלע צפוי להכאיב. אני מפנה גם לתיעוד רפואי מיום 10.6.2008: "לפני שישה חודשים, נפילה חבלה לצלעות מימין, מיפוי בגין חשד לשבר צלע 8" (ת/13). בבדיקת חזה CT נרשם: "שבר בצלע 8 מימין, ללא סימני איחוי" (בדיקה מיום 10.6.2008).

11.ב"כ הנתבעת טענה כי התובע סובל ממחלת האוסטופורוזיס, וכי לא הוכח קשר סיבתי בין השבר בצלע ימין לבין התאונה. עיינתי בבדיקת צפיפות העצם מיום 6.11.2008 (ת/18) שם נרשם: "צפיפות עצם מעידה על אוסטופורוזיס. חשד לשינויים ארטרוטיים". התובע העיד כי לא ידע בטרם התאונה שהוא סובל ממחלה זו, והדבר התברר לו רק לאחריה; מכיוון שהכאבים לא חלפו, והשבר לא התאחה, הוא נשלח לבדיקת צפיפות העצם – ואז נגלתה המחלה (ר' עדותו בפ' ע' 13 ש' 1-3).

12.אין בפני מידע מתי החל התובע לסבול מאוסטופורוזיס ובאיזה מועד הפכה המחלה למשמעותית. יש להניח, נוכח גילו, ונוכח ממצאי הבדיקה מיום 6.11.2008, כי כבר סבל מאוסטופורוזיס בעת שנפל. הדעת נותנת כי הנפילה, אשר פגעה באדם הסובל מאוסטופורוזיס, גרמה לנזק חריף יותר מהרגיל, לולא סבל ממחלה זו (בבחינת "גולגולת דקה"). מכל מקום, משנמצא כי הנפילה התרחשה, וכי התובע סבל משבר בצלע בעקבותיה – יש לפצותו בגין כאב וסבל. בראש נזק זה, אני פוסקת לתובע סך של 25,000 ₪.