וידר נ' חיילים משוחררים דתיים

החלטה

בקשה למתן צו זמני (להלן - "הבקשה"), האוסר על המשיבה לקיים הגרלה למגרש מס' 19 בפרוייקט ההרחבה במושב חמד (להלן - בהתאמה - "ההגרלה" ו"המושב" או "האגודה"). הבקשה הוגשה במעמד צד אחד ובעקבותיה ניתן על-ידי צו זמני, האוסר על המשיבה לקיים את ההגרלה עד להחלטה אחרת, בכפוף להפקדת עירבון והגשת תובענה עיקרית בתוך שבעה ימים. המשיבה הגישה תגובה מטעמה לבקשה ולאחר מכן התקיים דיון במעמד שני הצדדים. בהתאם להחלטה האמורה הגישו המבקשים תובענה עיקרית למתן פסק דין הצהרתי וצו עשה, המחייב את המשיבה "להתיר להם להעמיד מועמד מטעמם לשם קבלת זכויות במגרש בפרויקט ההרחבה חמד... בהתאם ובאותם התנאים, שהופעלו ביחס לכל יתר חברי האגודה שחפצו בכך, ואשר הוקצו להם זכויות במגרש בהרחבה בהגרלה על-פי הוראות ממ'י".

עיקרי טענות בעלי הדין

עיקרי טענות המבקשים

המבקשים היו חברים במשיבה והתגוררו במושב. בשנת 1998 המבקש 1 (להלן – "המבקש") לקה במחלה קשה, אשר הזקיקה את מעברו עם משפחתו לעיר רחובות לשם קבלת טיפולים בבית החולים קפלן, וזאת עד לחודש מרץ 2009. לטענת המבקשים, במשך כל תקופת היעדרות המשפחה מהמושב המשיך בנם, גלעד, להתגורר במקום ולטפל במשק. עוד טוענים המבקשים, כי במשך כל התקופה האמורה הם המשיכו לשלם לוועד האגודה את המיסים המוניציפליים ואת מיסי האגודה.

המבקשים טוענים, כי בשנת 2005 נערכה רשימה של מי שביקשו לרכוש זכויות במגרש בפרוייקט ההרחבה של המושב, כשלדבריהם זכות זו ניתנה לכל אחד מחברי האגודה. המבקשים מוסיפים, כי המבקש – שלטענתם אושר כבעל זכות לקבלת מגרש בהרחבה - נכלל ברשימה זו, ונדרש לשלם מפרעה על חשבון הענקת הזכות בסכום של 23,500 ₪. סכום זה שולם על-ידו ביום 14.11.2005. המבקש המליץ על בתו כמועמדת לרכישת זכויות במגרש כאמור ומשמועמדותה לא אושרה – ביקש להמליץ על בנו ככזה.

ביום 21.2.2007 הודיעה המשיבה למבקשים על הפסקת חברותם באגודה על-פי סעיף 21 לתקנון האגודה (המתייחס לחבר אגודה שהפסיק לגור דרך קבע ובפועל במושב).

לטענת המבקשים, ביום 24.1.2010 החזירה המשיבה למבקש 1 סך של 24,000 ₪ בטענה כי לאור ביטול מעמדו כחבר באגודה - משום שהפסיק להתגורר במושב - בוטלה גם זכותו לקבל מגרש בפרוייקט.

לטענת המבקשים, המשיבה הייתה מנועה מלבטל באופן חד צדדי את ההסכם בדבר הענקת זכות למבקש למגרש במסגרת ההרחבה, וזאת לנוכח העובדה כי בעת כריתת ההסכם האמור היא לא העלתה כל השגה באשר לכשרות חברותו של המבקש באגודה. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי הם לא הפסיקו מגוריהם במושב וכי בנם – שהתגורר באופן קבע בביתם – המשיך כל העת את הטיפול במשק. זאת ועוד, האגודה המשיכה לחייב כל העת את המבקשים במיסים מוניציפליים ובמיסי אגודה.

עוד טוענים המבקשים, כי אין בהפסקת חברותו של אדם באגודה כדי לשלול ממנו זכויות. לשיטתם, המגרש שהמשיבה מבקשת לערוך את ההגרלה לגביו הוא המגרש שהזכויות לקבלו שייכות להם.

עיקרי טענות המשיבה

המשיבה טוענת, כי מעולם לא נכרת חוזה בין האגודה לבין מי מהמבקשים, והמגרש מעולם לא הוקצה להם. לטענתה, "עצם תשלום המקדמה וכדמי רצינות מהמבקשים להצטרף כמועמדים להרחבה, לא יצרה שום התחייבות ו/או מחוייבות לכך שהאגודה תאשר את מועמדותו של המועמד ו/או התחייבות כלשהי להקצות לו מגרש בהרחבה" (סעיף 14 לתגובת המשיבה).

עוד טוענת המשיבה, כי לפני כ-15 שנים העתיקו המבקשים את מקום מגוריהם לרחובות, בלי שקיבלו את אישור האגודה ואף לא הודיעו לה על כך. לאור זאת, ביום 21.2.2007 החליט ועד האגודה על הפסקת חברותם של המבקשים מכוח סעיף 21 לתקנון האגודה. לטענת המשיבה, בעקבות החלטתו זו של ועד האגודה, פנו המבקשים בבקשה לבחון שוב את ההחלטה ולקיים פגישה עם הוועד. בפגישה שהתקיימה הודו המבקשים כי עזבו את המושב, אך הם התחייבו לחזור ולהתגורר בו, ולא עשו כן.

לטענת המשיבה, בשנת 2006 החליטה ועדת הקבלה שלא לאשר את מועמדות בתו של המבקש לקבלת זכויות במגרש, ועל-פי הוראות מינהל מקרקעי ישראל (בהחלטה 959), מועמד שלא אושר רשאי היה להגיש ערעור על ההחלטה בתוך 30 יום, אך המבקשים או בתם לא עשו כן.

המשיבה מוסיפה, כי רשימת המומלצים לכל המגרשים בפרוייקט ההרחבה הושלמה כבר לפני יותר משנתיים, ובהתאם ל"רשימת המתנה" שאישרה הוועדה למקרה שמסיבה כלשהי תבוטל זכייתו של מומלץ, הוחלט לפני חודשים ספורים, משוויתר זוכה על רכישת המגרש, לבחור את המומלץ למגרש מס' 19, מתוך מועמדים (בני מושב) שהומלצו על-ידי חברי האגודה אשר בעבר לא ניצלו זכותם להמליץ על מועמד מטעמם, ככל שהמועמד יעמוד בקריטריונים הנדרשים. לטענתה, מאחר שהיו מספר מועמדים ראויים, הוחלט לערוך הגרלה מבין מועמדים אלה, ולפנים משורת הדין הסכים ועד האגודה לכלול בהגרלה גם אחד מבניהם של המבקשים.

דיון והכרעה

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בבוא בית-המשפט להכריע בבקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, עליו לבחון קיומה של עילת תובענה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, תוך שקילת מאזן הנוחות ושיקולי יושר כגון: תום ליבו של המבקש, האם צודק וראוי ליתן את הסעד והאם מתן הסעד אינו פוגע במידה העולה על הנדרש (להרחבה ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 519 ואילך (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009)).

כפי שציין כב' השופט תיאודור אור ברע"א 7139/96 טריגוב נ' "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד נא(2) 661, 666 (1997):

"השאלה הראשונה שיש לדון בה נוגעת לטיב התביעה ולסיכוייה. לעניין זה, די בכך ש'הוכח שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה'... בשלב זה של בקשה לסעד זמני, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים. הצדדים גם לא הניחו בפניי תשתית עובדתית ונורמטיבית אשר תאפשר לעשות כן. עם זאת, דומה כי יש בטיעונם של המבקשים כדי להעלות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה".

במקרה דנן, אין חולק כי המבקש אכן שילם לאגודה ביום 14.11.2005 את הסך של 23,500 ₪, כשעל הקבלה שניתנה לו נכתב במפורש כי הסכום שולם "עבור הרחבה" (ראו נספח 1 לתצהיר התומך בבקשה). מכאן עולה, לכאורה, כי המשיבה אכן הכירה במבקש כמי שזכאי להמליץ על מועמד מטעמו, אשר יופנה על-ידי המושב למינהל מקרקעי ישראל לחתימת חוזה לגבי מגרש במסגרת ההרחבה (ראו נספחים ב' ו-ג' לתצהיר התומך בתשובת המשיבה). המבקש אכן המליץ על בתו כמועמדת לרכישת זכויות במגרש במסגרת ההרחבה, אך מועמדות זו נדחתה על-ידי המשיבה מסיבות שלא התבררו די צרכן מהראיות שהוגשו בהליך הסעד הזמני. מכל מקום, בנסיבות אלה המליץ המבקש על בנו כמועמד כאמור (ראו מכתבו של המבקש לרשם האגודות השיתופיות מיום 27.8.2008 בנספח 4 לתצהיר התומך בבקשה). אם מועמדותו של הבן נדחתה בשל החלטת המשיבה על הפסקת חברותם של המבקשים באגודה, כי אז שאלה היא מדוע החזירה המשיבה למבקש את הכספים ששולמו על-ידו "עבור הרחבה" כאמור לעיל רק ביום 24.1.2010 (נספח 4 לתצהיר התומך בבקשה), שעה שההחלטה על הפסקת החברות נתקבלה עוד ביום 20.2.2007 (נספח 2, שם). שאלה נוספת המתעוררת בנסיבות אלה הינה מדוע ראתה המשיבה לאפשר למבקש להשתתף בהגרלה, חרף טענתה כי הוא אינו חבר עוד באגודה (ראו מכתבו של יו"ר ועד האגודה, מר איציק הרשקוביץ, למבקש מיום 3.3.2010 בנספח 4, שם, ומכתבו לחברי האגודה מאותו תאריך, נספח י"ב2 לתצהיר התומך בתגובת המשיבה). שאלות אלה, כמו גם טענת המבקש כי המגרש נשוא ההגרלה הוא המגרש שמלכתחילה נועד למומלץ מטעמו, ראויות להידון ולהיות מוכרעות במסגרת ההליך העיקרי לאחר שמיעת ראיות מקיפות ומלאות, והן מלמדות כי התובענה אינה נעדרת עילה (זאת, כמובן, מבלי לחוות דעה בנוגע לסיכוייה). עוד יצויין, כי לא ראיתי לקבל את טענת השיהוי שהועלתה על-ידי המשיבה, שכן הבקשה הוגשה ביום 7.3.2010 – ארבעה ימים בלבד לאחר תאריך מכתבו הנ"ל של יו"ר ועד האגודה למבקש 1, המודיעו כי הוועד "דן בערעורך לגבי קבלת מגרש בהרחבה, והחליט לקבל ייעוץ משפטי, שבו נאמר מפורשות כי אינכם חברים במושב, והעדיפות לגבי מתן מגרש אינה קיימת".