ויאצסלב נ' תמם

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.6.10 שבה היו מעורבים קטנוע של התובע ורכב של הנתבע.

התובע עותר לסכומים הבאים:

תיקון הקטנוע 4,259 ₪.

שכ"ט שמאי 580 ₪.

טרחה ועוגמת נפש 2,000 ₪.

סה"כ 6,839 ₪.

התובע טוען שהוא נסע ברחוב ששת הימים שהוא כביש פתוח 4 נתיבים, שניים בכל כיוון. הוא נסע לטענתו במהירות של כ-50 קמ"ש. פתאום יצא הרכב של הנתבע מרחוב זנגוויל בצד ימין בלי לשים לב לנוכחותו של התובע בכביש ולכן חסם התובע את המסלול. לכן התובע לא הצליח לעצור, החליק והתנגש ברכבו של הנתבע.

גרסת הנתבע שונה לחלוטין. הוא עמד בעמידה ביציאה של רחוב זנגוויל, כוונתו היתה לפנות ימינה לרחוב ששת הימים. התובע התקרב לצומת בזיגזג בין המכוניות עד שהחליק על הכביש ונבלם בפגוש הקדמי של רכב הנתבע. הסיבה לתאונה היתה נהיגה לא זהירה של התובע אשר החליק תוך כדי תמרון בין כלי הרכב.

בתגובה לדברי הנתבע התובע מסכים שאכן החליק אך לא תמרן בין רכבים והתובע חזר וטען נמרצות שהרכב של הנתבע סגר לו את הכביש.

בניגוד לטענות הנתבע התובע טען שהכביש היה פתוח, לא היו כלי רכב אחרים. הוא הבחין בנתבע כאשר היה קרוב ולכן נאלץ לעשות עצירת חירום אך לא הספיק לעצור.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי במסמכי התיק החלטתי לדחות התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1.כללית העדפתי גרסת הנתבע לעומת גרסת התובע בכל הקשור לקרות התאונה.

2.התובע מצד אחד טען שלראשונה ראה את הרכב של הנתבע שהוא חסם את הכביש אך לעומת זאת טען שהוא ראה את הנתבע עוצר, הסתכל לכיוון השני והמשיך לנסוע, כלומר היתה לתובע הזדמנות להבחין בנתבע לפני ההתנגשות.

3.צילומי מקום האירוע שהתובע הגיש דווקא תומכים בגרסת הנתבע שבצומת שדה ראיה פתוח ואם כטענת התובע הכביש היה פתוח היתה לו הזדמנות טובה להבחין בנתבע ולהתחמק מהתאונה.

4.בהתחשב באמור בסעיפים 1 עד 3 לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שהתובע אשם בתאונה זו.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' אדר א תשע"א, 14 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.