ויאצ'סלב ואח' נ' מחלוף ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה בשעות אחר הצהריים, בתאריך 26.5.2011 ברחוב מיכה רייסר בעיר לוד. התובע נהג ברכב מסוג דייהו ואילו הנתבע 2, שעל פי כתב ההגנה הינו עובד של הנתבע 1, נהג ברכב מסוג ב.מ.וו. שבבעלות הנתבע 1.

2.לטענת התובע, כאשר החל בפניה ימינה מרחוב מיכה רייסר אל רחוב חללי אגוז עקף אותו הנתבע 2 במהירות מימין ואגב כך פגע ברכב הדייהו מעל הגלגל האחורי-ימיני וגרם לנזק של ממש. כתוצאה מהפגיעה הוכרז רכב הדייהו "אובדן גמור" ונמכר כשרידים. התביעה הועמדה אפוא על סך 19,512 ₪, אשר מקורם בערך רכב הדייהו (לאחר הפחתת עלות השרידים) בסך 17,380 ₪, בשכר טרחת שמאי בסך 932 ₪ וכן בפיצוי בגין נזק כללי בסך 1,200 ₪.

3.לטענת הנתבע 2, הוא נסע בנתיב ישר כאשר רכב הדייהו אשר עמד מצד שמאל לנתיב, בצמוד לאי תנועה, פנה לפתע ימינה ואגב כך פגע ברכב הב.מ.וו וגרם לו לנזק. בגין נזק זה הוגשה התביעה שכנגד. במסגרת התביעה שכנגד עתרה המבטחת (להלן: "מנורה") לפיצוי בעילת שיבוב בגין כספים ששילמה למבוטחה בסך 154,619 ₪. בנוסף, עתר הנתבע 1 (המבוטח) לפיצוי בגין נזק ישיר בסך 13,614 ₪, אשר נובע מהשתתפות עצמית על פי הפוליסה.

4.בדיון שנערך לפניי העידו שני הנהגים המעורבים: מר טרך ומר אבו ריאש. ב"כ הצדדים ויתרו על חקירות המומחים.

דיון והכרעה:

5.מר טרך העיד לפני בחקירתו הראשית שהוא מתגורר באזור כשמונה שנים. בדרכו חזרה אל ביתו מהעבודה, נסע ברחוב מיכה רייסר, כאשר החל בפניה ימינה: "...מקבל מכה מאחורה, אוטו פוגע בארגזון, עושה סיבוב, והולך לצד השני של רחוב חללי אגוז." [פר' עמ' 2, ש' 20-21].

6.מר טרך הגיש מרשם שערך בכתב ידו [ת/1]. כעולה מן המרשם, רחוב מיכה רייסר הינו רחוב ראשי, דו-סיטרי, כאשר בין 2 הנתיבים קיים אי תנועה בנוי. התרשים שערך מר טרך משקף נכונה את זירת התאונה וזאת בהשוואה לתצלום שהוגש לעיוני [ת/3].

7.כפי שניתן להבחין מתצלום ת/3, מתצלום ת/2 ומהמרשם [ת/1], תושבי העיר נוהגים להחנות כלי רכב שונים בצדי הכביש, בצמוד למדרכה.

8.מר טרך הסביר בעדותו לפניי, שהוא ביקש לפנות ימינה אל הנתיב הימני של רחוב חללי אגוז, אשר אף הוא דו-סיטרי. אולם, בהתחשב בכך שרכב אחר חנה בשולי הכביש בצד ימין – הוא החל את הפניה ימינה רק לאחר שחלף באיטיות על פני הרכב החונה:

"אני רואה אוטו שעומד, הוא מתחיל להתקדם לצד ימין, אין שם אוטו שאוטו לא נכנס, אני מסתכל ככה ולאט לאט לוקח ימינה ופונה ימינה."

[פר' עמ' 3, ש' 29-30]

9.כפי שעלה מעדותו של מר טרך, נהג הב.מ.וו., נסע במהירות גבוהה מאוד, עקף את רכב הדייהו מימין, תוך שהוא מתמרן בינו לבין הרכב שחנה בשולי הכביש. כתוצאה מכך, פגע רכב הב.מ.וו ברכב הדייהו שהחל בפניה ימינה [פר' עמ' 4, ש' 23-24].

10.גרסתו של מר אבו ריאש הייתה שונה. לדבריו, רכב הדייהו עמד בצמוד לאי התנועה, בצד שמאל של הנתיב, כאשר הוא מאותת כאילו הוא מתכוון לפנות שמאלה. כאשר התקרב אליו וכמעט חלף על פניו, פנה רכב הדייהו ימינה במקום שמאלה וגרם לתאונה [פר' עמ' 5, ש' 20-21].

11.מר אבו ריאש ציין בחקירתו הנגדית שגם הוא מתגורר בקרבת מקום וביקש להמשיך לנסוע ישר במרכז הנתיב, כאשר הופתע מרכב הדייהו. מר אבו ריאש חזר על גרסתו:

"אני נוסע רגיל....ואז פתאום לוקח ימינה עם וינקר שמאל."

[פר' עמ' 6, ש' 17-18]

12.לאחר ששקלתי את גרסאות הצדדים, אני מעדיף את גרסתו של מר טרך, זאת מעיקרי הטעמים הבאים:

ראשית, התרשמתי לחיוב מעדותו של מר טרך לפניי. עדותו הייתה עניינית, ברורה ובלתי מתחמקת. גרסתו לא נסתרה בחקירה הנגדית והתרשמתי ממנה לחיוב. אני מעניק לגרסתו משקל גבוה.

שנית, גרסתו של מר טרך משתלבת עם תמונות זירת התאונה. כך, במוצג ת/3 ניתן להבחין שדרך מיכה רייסר הינה דרך דו-סטרית, כאשר בכל צד של הדרך ישנו נתיב רחב. בין 2 הנתיבים מצוי אי תנועה בנוי, רחב באופן יחסי, בו נטועים עצים ואף מוצבים עמודי תאורה גדולים. בצדי הדרך, צמוד לשפת המדרכות הרחבות, נוהגים התושבים להחנות רכבים. התוצאה היא, שלמרות רוחב הנתיב, הרי שהלכה למעשה מדובר בנתיב נסיעה אחד לכל כיוון. נסיבות אלה מחזקות את גרסת מר טרך, על פיה הוא נסע במרכז הנתיב, כאשר חלף רכב שחנה בצד ימין ואז החל בפניה ימינה.