וותד נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב. הודעת איסור השימוש ניתנה למבקש למשך 30 יום, וזאת לאור החשד כי בוצעה באמצעות הרכב עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה.

2.כעולה מחומר הראיות, ביום 4.2.14 בשעה 10:35 נהגה בתו של המבקש ברכבו, וזאת על אף שהיא אינה מחזיקה ברישיון נהיגה.

3.עוד עולה מחומר הראיות כי המבקש ישב ליד ביתו בזמן האירוע, והוא שאפשר והתיר לה להשתמש במכונית שעה שנהגה ללא ביטוח בר תוקף, וכשהיא אינה אוחזת ברישיון נהיגה.

4.ב"כ המבקש עותר לביטול איסור השימוש ברכב. לטענתו, העבירה בוצעה בשטח חקלאי בו לא נוסעים רכבים רבים. עוד טוען ב"כ המבקש כי הרכב משמש את המבקש ואשתו החולה לצורך טיפולים רפואיים.

5.ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. מציין כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את החשד כי באמצעות הרכב בוצעה עבירה, וכן מציין כי לאור דברי המבקש, אשר טען שהוא מלמד את בתו לנהוג, ניתן לשער שאין המדובר במקרה חד פעמי.

6.סמכותו של קצין המשטרה להשבית רכב שבוצעה באמצעותו עבירה מותנית בקיומן של ראיות לכאורה לביצועה של העבירה.

7. סעיף 57 ב (ב) לפקודה מעמיד מספר תנאים המאפשרים ביטול הודעת איסור השימוש ברכב:

א.כאשר הרכב נלקח מבעליו בלא ידיעתו או הסכמתו.

ב.כאשר מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57 א (א).

סעיף 10 (ב) לפקודה מוסיף ואומר כי: "(ב)   בעל רכב ומי שהשליטה על הרכב בידו לא ירשה לנהוג ברכב למי שאינו רשאי לפי סעיף קטן (א) לנהוג בו, ובלבד שלא יהיה בעל רכב או מי שהשליטה על הרכב בידו, אחראי בעד נהיגתו על ידי אדם שאינו רשאי לנהוג בו, אם הוכיח שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי שאותו אדם לא יוכל לנהוג ברכב".

8.במקרה שלפנינו המבקש הוא שנתן את הרכב לביתו בידיעה כי אינה מורשית לנהיגה, ולפיכך המבקש לא פעל כפי שנדרש ממנו בחוק ואינו עונה על התנאים הקבועים בסעיף.

9.מחומר הראיות אף עולה כי ישנן ראיות המבססות את החשד כי באמצעות הרכב בוצעה העבירה. המבקש ציין בתגובתו הראשונית המצוינת בדברי מקבל הדו"ח כי: "אני מלמד אותה לנהוג".

10.ב"כ המבקש גם אינו חולק על כך שהמבקש ביצע את העבירה האמורה והתיר לבתו לנהוג ברכב כאשר היא אינה אוחזת ברישיון נהיגה. לטענתו, המבקש מודע לחומרת מעשיו ומתחרט עליהם. זאת ניתן ללמוד גם מתגובתו של המבקש אשר נרשמה בדו"ח העיכוב. המבקש טען: "אני מצטער זו פעם ראשונה".

11.עבירה של נהיגת רכב על ידי בלתי מורשה לנהיגה הינה עבירה שיש בצידה סיכון חמור לביטחון המשתמשים בדרך. במקרה זה מתווספת חומרה כאשר המבקש מודה שלימד את בתו לנהוג מבלי שהיא מורשית לכך. לא רק שהמבקש לא מנע מהנהגת לבצע את העבירה אלא הוא שנתן לכך יד והכשיר את מעשיה.

12.העובדה שהמבקש התיר לה לנהוג בדרך שהיא שטח חקלאי אין בה כדי להפחית מהמסוכנות שיש באדם הנוטל הגה לידיו בשעה שהינו בלתי מורשה לנהיגה.

13.בנסיבות אלו, משאין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה, ולאור העבודה שהמבקש לא עשה כדי למנוע את ביצוע העבירה , לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין אשר השבית את רכבו של המבקש למשך 30 ימים.

14.התייחסתי גם לנסיבותיו האישיות של המבקש, ולעובדה כי הוא זקוק לרכב לצורך הסעת אישתו לטיפולים רפואיים, אך בשל חומרת העבירה וחומרת נסיבות ביצועה, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת הקצין הפוסל.

15.לפיכך, משקיימות ראיות לכאורה המלמדות כי באמצעות הרכב בוצעה עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, ומשלא נראה כי המבקש עשה את שנדרש ממנו כדי למנוע את ביצוע העבירה, ובמקרה זה אף נראה כי תרם משמעותית לביצועה, הבקשה נדחית.

16.תיק החקירה יוחזר למשיבה ע"י המזכירות.