ווזווז נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה מטעם המבקשת להשבת רכב שנתפס על ידי המשטרה ביום 13.7.13. מדובר ברכב שרשום על שם המבקשת, אולם בעת תפיסתו נהג בו בעלה, מר שריף ווזווז, (להלן: שריף). לטענת המשיבה שריף חשוד בכך שהסיע באותו הרכב 3 תושבי שטחים ששהו בישראל שלא כדין ואף ברח מהשוטרים כאשר ניסו לעצור את הרכב. לטענת המבקשת, הרכב נדרש עבור המשפחה שכן היא בהריון ויש לה 4 ילדים, לפיכך היא עותרת להשבתו לידיה.

במישור הראייתי – עיינתי בחומר החקירה שנאסף כנגד שריף. שוכנעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספיקה על מנת לקבוע כי מתקיים יסוד סביר לחשד לפיו הרכב שימש לביצוע עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים וזאת בהתאם לעילות הקבועות בסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי. לעניין זה אפנה במיוחד להודעות השוטרים וכן להודעות השוהים הבלתי חוקיים שהוצגו בפניי מתוך תיק החקירה.

בכל הנוגע לתכלית תפיסת הרכב – המשיבה טוענת כי הרכב נתפס על ידי המשטרה עקב ביצוע העבירה בו. התיק הועבר אל התביעות לצורך הכנת כתב אישום כנגד שריף וכי המשך תפיסתו נועד על מנת לאפשר את חילוטו של הרכב בסיום ההליך עקב היותו, לפי הנטען, אמצעי לביצוע עבירה של הסעת שבחי"ם. בהתייחס לטענה זו, טוענת המבקשת, כי היא בעליו הרשומים של הרכב. מהות הטענה הי א כי אם הבעל אינו הבעלים, ממילא לא ניתן יהיה לחלט את הרכב לאחר הרשעה – במידה ואמנם הבעל יורשע – לפיכך אין טעם בהמשך תפיסתו. דא עקא לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושמעתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי אין בטענת הבעלות הרשומה כדי להכריע בבקשה ואף אין ממש בטענה כי הבעל (שריף) אינו בעלי הרכב. בעניין זה אציין כי המבקשת אישרה לפניי כי היא עצמה חסרת רישיון נהיגה, שריף בהודעתו במשטרה מיום 13.7.13 אישר כי "זה הרכב שלי", מסר כי הוא משתמש ברכב לצרכי הבית ואף מסר כי רק הוא נוהג ומשתמש ברכב (ש' 31 ו אילך). אוסיף ואזכיר כי בהקשר הנדון בפנינו יש להתייחס לבעלות הממשית על הרכב ולא לבעלים הרשומים במשרד הרישוי, בנסיבות בהן הרישום אינו משקף את המצב לאמיתו. בהתחשב בכל אלה, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה המצביעות על פוטנציאל חילוט.

אשר לשאלה מה יעשה ברכב עד לסיום הליכי החקירה או המשפט והאם ניתן להשיבו בתנאי חלופת תפיסה – המתווה להכרעה בעניין זה מצוי בסעיף 12א1(2)(א) לחוק הכניסה לישראל לפיו מי שנתפס עם רכב שהכניס לישראל תושב זר השוהה שלא כדין, לא יורה בית המשפט על החזרת הרכב לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי, לפני תום ההליכים, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו. מדובר בדין ספציפי הגובר על סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי וקובע כלל של תפיסה עד תום ההליכים. זאת נוכח החומרה הרבה שהמחוקק מייחס לעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי קיימים נימוקים מיוחדים לסטיה מן הכלל האמור. טענת המבקשת לפיה היא בהריון ויש לה ארבעה ילדים והרכב משמש לצרכי המשפחה, אינה מהווה, לשיטתי, נימוק מיוחד המצדיק חריגה מן הכלל הקבוע בסעיף 12א1(2)(א) הנ"ל.

אשר על כן ונוכח מכלול הטעמים האמורים הבקשה להשבת הרכב התפוס נדחית.

ניתנה והודעה היום י"ג אלול תשע"ג, 19/08/2013 במעמד הנוכחים.