והבה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן- הוועדה) מיום 28.10.2012 שניתנה במסגרת דיון בהחמרה על-פי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער- (להלן ההחלטה).

טענות הצדדים

2.טענותיו העיקריות של המערער במסגרת נימוקי הערעור והדיון שנערך בפניי הינן כדלקמן:

2.1הוועדה לא התייחסה לפגיעה בעצב האולנרי. הוועדה טעתה משקבעה ממצאים קלינים בנוגע לפגיעה של המערער בעצב האולינרי ואולם לא דנה בהשלכות הפגיעה על שיעור הנכות של המערער בטענה שתסמונת הלכידה האולינארית לא הוכרה על ידי המשיב כמחלת מקצוע ולפיכך על המשיב להגיש תביעה חדשה לצורך ההכרה בפגיעה זו. לטענת המערער, הפגיעה בעצב האולינרי מהווה החמרת מצב של הפגיעה שהוכרה על ידי המשיב (תסמונת התעלה הקרפלית) ועל כן הוועדה מחויבת לבדוק האם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעצב האולינרי לבין מחלת המקצוע שהוכרה על ידי המשיב. ככל שהוועדה תקבע כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעצב האולינרי לבין מחלת המקצוע שהוכרה למערער המדובר בהחמרת מצב המזכה את המערער בשיעורי נכות גבוהים יותר. ב"כ המערער הגיש אסמכתאות משפטיות לתמיכה בטענותיו [עב"ל (ארצי) 439/08 עשת - המל"ל (24.03.2009) (להלן- פרשת עשת); בל 1293/09 (נצרת) אנקורי אברהם – המל"ל (10.06.2009)]

2.2הוועדה טעתה כאשר העדיפה את תוצאות הבדיקה הקלינית, על-פני בדיקת ה-EMG המצביעה על החמרה במחלת תסמונת התעלה הקרפלית ממנה סובל המערער. לטענת המערער, הליקוי בו מדובר הוא שיתוק עצב המדיאנוס ועל כן בדיקת חומרת השיתוק היא בדיקה נוירולוגית שמתבצעת באמצעות בדיקת EMG. אין כל ערך לבדיקה קלינית שהיא בדיקה ידנית המבוססת על התרשמות של הבודק.

3.המשיב התנגד לעמדת המערער מן הנימוקים הבאים:

3.1בהתייחס לטענת המערער בנוגע להתעלמות הוועדה מתסמונת הלכידה האולינארית- בהחלטת פקיד התביעות מיום 31.01.2012 נקבע במפורש שההכרה בתאונת העבודה מתייחסת לתסמונת התעלה הקרפלית דו צדדית. משהוכרה התעלה הקרפלית בלבד, קביעת הוועדה כי תסמונת הלכידה האולנארית אינה מהווה חלק ממנה נעשתה כדין. ככל שהמערער סבור כי הפעולות החוזרות ונשנות שביצע בעבודתו גרמו לתסמונת הלכידה האולנארית, עליו להגיש תביעה נפרדת.

3.2בהתייחס לטענת המערער בנוגע להעדפת הבדיקה הקלינית על פני בדיקת ה – EMG - הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית אשר נמצאה תקינה לחלוטין. כידוע, קביעת נכות מבוססת על בדיקה קלינית ולא על תוצאות בדיקת EMG. בהתאם להלכה, הוועדה רשאית במסגרת שיקול דעתה הרפואי להעדיף את תוצאות ממצאי הבדיקה הקלינית על פני בדיקות ההדמיה [ב"כ המשיב הפנתה לרע"א 8233/11 בנימין כהן –מדינת ישראל (27.9.2012)].

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו כמפורט להלן:

5.הלכה פסוקה היא כי בית-הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213 (1999)]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית-הדין אינו מוסמך להתערב בהן [עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המל"ל (22.06.2006)].

6.בענייננו, מפרוטוקול הדיון עולה שהוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית בה נמצאו הממצאים הבאים:

"ימני דומיננטי. שריר טנר והיפוטנר מפותחים היטב דו"צ. כפות ידיים מובלות במידה רבה וזהה דו צדדי. מבחן פאלן שלילי, מבחן טינל שלילי. יישור אצבעות מלא בכפיפה מגיע עם קצות האצבעות לשטח הפנים הכפי של כף היד. תנועת האופוננס ואחיזה עדינה תקינים דו"צ.

E.M.G 11/1/12 C.T.S דו"צ בצורה בינונית. תסמונת לכידה אולנארית דו"צ בצורה קלה"

בהסתמך על ממצאים אלו ועל המסמכים הרפואיים שהיו בפניה, הגיעה הוועדה למסקנות שלהלן:

"הסעיף על פיו נקבע לתובע נכות בשיעור 10% הינו סעיף הדן בשיתוק עצב מדיאני. C.T.S הינה הפרעה תחושתית ואינה הפרעה מוטורית, ולפיכך הנכות הנקבעת הינה על-פי סעיף מותאם. אם כי עדיין מדובר בהפרעה תחושתית בלבד. ממצאי הבדיקה הקלינית נמצאו תקינים לחלוטין וממצאי הבדיקה החשמלית אינם באים לידי ביטוי בבדיקה הקלינית. תסמונת הלכידה האולנארית לא הוכרה ע"י המוסד כמחלת מקצוע ובמידה והתובע סבור כי קיים קשר עליו לפנות לפקיד התביעות לצורך הכרה. לעניין החמרהב-C.T.S הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי לא חלה החמרה במצבו".

7.לעניין ההחמרה בתסמונת ה-C.T.S- הוועדה קבעה במפורש כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. הוועדה הסבירה כי ממצאי הבדיקה הקלינית היו תקינים לחלוטין וכי ממצאי בדיקת ה-EMG לא באו לידי ביטוי בבדיקה הקלינית. הוועדה הפעילה את שיקול דעתה המקצועי והעדיפה את ממצאי הבדיקה הקלינית על פני ממצאי בדיקת הדימות. הלכה פסוקה היא כי הוועדה רשאית לבצע בדיקות תפקודיות ולהעדיף את תוצאותיהן על פני תוצאותיה של בדיקת הדמיה [רע"א 8233/11 כהן נ' מדינת ישראל (27.9.2012)]. טענות המערער בדבר עדיפותה של בדיקת ה-EMG על פני הבדיקה הקלינית הינן טענות שברפואה שבית הדין אינו מתערב בהן.

8.לעניין טענת המערער בנוגע לתסמונת הלכידה האולנארית – בפרשת עשת אליה הפנה ב"כ המערער נקבע כדלקמן:

"14. בקשר לאמור יודגש כי בירור קיומו של קשר סיבתי בין הסוג הנטען, בהתייחס לפגיעה חדשה שהיא בעצם "נגזרת" מפגיעה "ראשונית" המוכרת כתאונת בעבודה, והיא באה לעולם לאחר תום תקופת אי הכושר בגינם זכאי המבוטח לדמי פגיעה בגין הפגיעה הראשונית, נתון לסמכותה של הוועדה הרפואית. בירור קיומו של קשר סיבתי בהתייחס לפגיעה חדשה כאמור, אינו נמצא בתחום סמכותו של פקיד התביעות, ובית הדין הנכנס בנעליו, במסגרת ביקורת שיפוטית על החלטתו.