והב נ' עמותת אוהלי משה

פסק דין

מבוא:

פסק דין זה עניינו תביעה שהגישה הגב' הילה והב (להלן: "התובעת") בחודש אוגוסט 2010, נגד מעבידתה לשעבר עמותת אוהלי משה (להלן: "הנתבעת"). בתביעה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים, שכר עבודה ודמי הבראה, סה"כ ביקשה התובעת במסגרת התביעה נשוא פסק הדין, לחייב את הנתבעת בסכום של 43,000 ₪.

בעקבות הגשת כתב התביעה הגישה הנתבעת תביעה שכנגד; ובמסגרתה טענה לנזקים שגרמה התובעת במעמד עזיבת מקום העבודה בסדר גודל של 66,000 ₪ ולדמי הודעה מוקדמת בגובה השכר החודשי בסך 3,109 ₪ - הנתבעים במסגרת התביעה שכנגד.

את הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד נפתח בהצגת הצדדים; משם נפנה להצגת תביעת התובעת וטענות הנתבעת במסגרת התביעה שכנגד. בסיום שלב הצגת טענות הצדדים, ניגש לבירור העובדות ולאחריו נדרש לתביעות השונות לגופן.

הצדדים:

1.התובעת, הגב' הילה והב, מורה בהכשרתה עבדה כמורה וכמחנכת בבית הספר "אוהלי משה" באשקלון (להלן: "בית הספר"), מחודש ספטמבר 2004 ועד לאמצע חודש אוגוסט 2010.

2.הנתבעת, עמותת אוהלי משה, היא הבעלים והמפעיל של בית הספר.

התביעה:

3.בחודש אוגוסט 2010 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. התביעה מורכבת מהרכיבים הבאים:

תביעה לשכר עבודה המתייחסת לחודשים יוני ויולי 2010 בסכום של 7,000 ₪;

תביעה לדמי הבראה בסך של 15,000 ₪;

ותביעה לפיצויי פיטורים בסכום של 21,000 ₪ הנתבעים מכוח הטענה כי התובעת התפטרה בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים.

התביעה שכנגד:

4.בתביעה שכנגד טענה הנתבעת, כי בסיום העסקתה של התובעת בשירותה פנתה האחרונה להורי התלמידים והביאה לעזיבתם של 12 מתלמידי בית הספר. כפועל יוצא נמנע מהנתבעת תקציב עבור אותם תלמידים לשנת הלימודים תשע"א בסכום כולל של 66,000 ₪ הנתבעים במסגרת התביעה שכנגד. בנוסף ולחילופין ביקשה הנתבעת לחייב את התובעת בתשלום דמי הודעה מוקדמת בגובה השכר החודשי, אשר עמד נכון למועד סיום העסקת התובעת על סכום של 3,109 ₪.

העובדות:

5.מהעדויות ששמע בית הדין והמסמכים שהוגשו עולות העובדות הבאות.

6.הנתבעת היא מפעילת בית ספר "אוהלי משה" באשקלון. בתקופה הרלוונטית לענייננו, תקופת העסקתה של התובעת כמורה – את בית הספר הפעילה הנתבעת ללא רישיון ממשרד החינוך (ראה: עדותו של מר איתמר כהן מנהל הנתבעת בעמ' 12 לפרוטוקול מיום 4.10.2011 שורות 30-31).

7.התובעת התקבלה כמורה בבית הספר, בחודש ספטמבר 2004. על תנאי העסקתה לא קיבלה התובעת הודעה בכתב, כמתחייב מכוח חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב – 2002, עובדה שאיננה יכולה להיות במחלוקת, מקום שהודעה כאמור לא הוצגה.

8.לתובעת שולם שכר המקבל ביטוי בתלושי השכר שהוצגו בפנינו. אלה מלמדים כי לתובעת לא שולמו דמי הבראה כרכיב נפרד בשכר. אין מחלוקת כי במהלך תקופת העבודה של התובעת בשירות הנתבעת חלו עיכובים בתשלום השכר לתובעת (ראה: עדות התובעת עמ' 11 לפרוטוקול מיום 4.10.2011 שם בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת השיבה: "... שלושה חודשים לא הייתי מקבלת משכורות, הייתי מקבלת משכורות באיחורים, החשבון הפרטי שלי הוגבל, עמלות שילמתי בלי סוף" שורות 32-33; עדותו של מנכ"ל הנתבעת, מר איתמר כהן, אשר נשאל והשיב: "ש. בסעיף 31 אתה מודה שהמשכורות לא ניתנו בזמן ויש הלנה. ת. הלנה אין עיכובים של ימים אכן היו. התובעת עובדת אצל משה שנים והיא יודעת שזה אופי המוסד והיו בפניה שש שנים אם רצתה לעזוב" עמ' 17 לפרוטוקול מיום 4.10.2011 שורות 24-26).