והב נ' דגן

פסק דין

1.התביעה שבפניי עניינה פיצוי בגין תיקון טלוויזיה.

2.התובעת טענה כי ביום 18.4.10 פנתה לנתבע לצורך קבלת הצעת מחיר לתיקון טלוויזיה lcd20. הנתבע טען כי יש לבצע החלפת צג בעלות של 550 ₪ ומתן אחריות לשישה חודשים. לאחר מספר שבועות תוקנה הטלוויזיה והתובעת אספה אותה וקיבלה מהנתבע שלט טלוויזיה. השלט הלך לאיבוד. לאחר מספר שבועות שוב הפסיקה הטלוויזיה לעבוד אך הנתבע טען כי אין ביכולתו לתקנה מאחר והתובעת איבדה את השלט. הנתבע ביקש מהתובעת לקדד הטלוויזיה על שלט yes אך כאשר הדבר לא צלח התבקשה להביא שוב את הטלוויזיה לחנות. הטלוויזיה נשארה אצל הנתבע מספר חודשים בניסיון להשיג שלט חדש, אשר התובעת הסכימה לשלם בעבורו, אך כשהדבר לא עלה בידו טען בפניה כי "אין מה לעשות". התובעת טענה כי כל פניותיה לנתבע לתיקון המצב לא נשאו פרי. התובעת טענה כי היה על הנתבע להתריע בפניה מראש כי השלט שמגיע עם הטלוויזיה הינו שלט יחיד במינו ואם ילך לאיבוד לא ניתן יהיה לצפות בטלוויזיה. משלא עשה כן, באחריותו לתקן הטלוויזיה. התובעת צירפה חוו"ד לפיה היה על הנתבע לרשום דגם שלט על הטלוויזיה ובכך היה ניתן להשיגו. התובעת עתרה לתשלום סכום התיקון בסך של 500 ₪. טרחה ועוגמת נפש בסך של 400 ₪ ועלות חוות הדעת בסך 250 ₪.

3.הנתבע טען כי תיקן הטלוויזיה כראוי לרבות החלפת הפיקוד של הטלוויזיה בעלות של 550 ₪. הנתבע טען כי התובעת היא שאיבדה את השלט וכל אדם סביר יודע כי יש לשמור על השלט.

4.בדיון שנערך בפני טענה הנתבעת כי הטלוויזיה הובאה לתיקון וחזרה עם שלט שאכן אבד. התובעת טענה כי הטלוויזיה התקלקלה שוב ורק כאשר הובאה לתיקון נוסף הובהר לה כי השלט שניתן לה היה יחיד במינו, ובמידה ואבד לא ניתן לאתר שלט חלופי.

מנגד טען הנתבע כי הרשלנות נובעת מהתנהלות התובעת שאיבדה את השלט. הנתבע טען כי הבהיר לתובעת שיש צורך לשמור על השלט שהודבק בסרט הדבקה לטלוויזיה עצמה בתום התיקון. הנתבע טען כי ניסה להתאים שלט אחר אך ללא הצלחה וכי ניתן היה לבצע העתקה של השלט אך ללא השלט המקורי לא ניתן לבצע העתקה. הנתבע טען כי לא חשב על האפשרות להתאים שלט אוניברסאלי ולגישתו לא כל המכשירים פועלים עם שלט אוניברסאלי.

5.דיון –

אין חולק, כי הנתבע ביצע תיקון של החלפת צג לטלוויזיה שכללה מתן שלט חדש לטלוויזיה. עוד אין חולק כי התובעת איבדה את השלט והנתבע לא איתר שלט אחר שיעבוד עם הטלוויזיה.

טענת הנתבע לפיה הבהיר לתובעת במעמד לקיחת הטלוויזיה מהתיקון, כי אין לאבד את השלט, הוכחשה ע"י התובעת ונותרה בגדר גרסה נגד גרסה, ומכאן שלא הוכחה.

מצאתי ממש בטענת הנתבע לפיה רשלנות מצד התובעת היא שגרמה לאיבוד השלט. ברם, לגישתי שלט הוא מסוג המכשירים שניתן לצפות כי יאבדו ע"י צופים והיה על הנתבע להיערך לאפשרות זאת. אין זה סביר בעיני כי לאחר התיקון התאים לטלוויזיה שלט אחד בלבד.

בנוסף, מקובלת עלי חוות דעת המומחה לפיה היה על הנתבע לרשום את דגם השלט על הטלוויזיה באופן שיהיה פותר תקלה זו והיה מאפשר מציאת שלט חלופי.

יתרה מכך, הנתבע עצמו טען בדיון שנערך בפני כי ניתן היה להכין העתק של השלט מהשלט המקורי, אך הנתבע לא עשה כן ומסר לתובעת שלט אחד בלבד.

מהאמור לעיל, עולה כי הנתבע הותיר את התובעת עם טלוויזיה שלא ניתן להפעילה ללא שלט. לפיכך, עליו לפצותה בגין סכום התיקון ועלות חוות הדעת. כאשר ברכיב עוגמת הנפש מצאתי מקום להתערב, ולהעמידו על סך של 200 ₪ בלבד.

בנוסף, יש להפחית מהסך האמור את רשלנותה התורמת של התובעת המודה באיבוד השלט. משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובעת "אשם תורם" של 20% לקרות הנזק.

6התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 800 ש"ח (המהווים 80%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 13.6.12 ועד לביצוע התשלום בפועל

בהתחשב בנסיבות העניין, ישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 200 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ג, 03 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.