ובניה הוד השרון נ' ורניק ואח'

פסק - דין

בפניי בקשה, בדרך של המרצת פתיחה, לצוות על המשיבים 2-1, למסור למבקשת את החזקה בחלק המוחזק על ידם בגוש 6451, חלק מחלקות 169-170, בתחומי הקרקע שהופקעה לצרכי ציבור, כמפורט בהודעות הפקעה שפורסמו כחוק בילקוט הפרסומים, וזאת בעקבות תב"ע הר/27 שנכנסה לתוקף (לפני למעלה מ-5 שנים) לאחר שמיעת התנגדויות, בין השאר התנגדות שהוגשה על ידי המשיבה 1, למעבר דרך בקרבת ביתה.

על פי הוראות התכנית סומנו חלקים מחלקות המשיבים כ"דרך" או "דרך משולבת", שירשמו על שם עיריית הוד השרון. המבנים המצויים בתחום הדרך סומנו כ"מבנים להריסה" ונקבעה לגביהם "תקופת מעבר" של חמש שנים, במהלכה ניתן יהיה להמשיך ולהשתמש בה בשימוש חורג מיום מתן תוקף לתכנית. תקופת המעבר חלפה.

חלק מהמקרקעין הופקעו על-ידי המבקשת לאחר פרסום הודעות לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943.

פניותיה של המבקשת לפינוי השטח המופקע לא נענו והוגש ההליך שבפניי.

בפתח הדברים יצוין, כי במהלך הדיונים בתיק הגיעו הצדדים להסכמות ובהתאם לבקשת הצדדים, מיום 30.10.2012 ניתן להן תוקף של פסק דין חלקי.

במסגרת הסכמות אלה נדחתה התובענה כנגד המשיבים 3,2 ללא צו להוצאות, לאחר שהצהירו שאינם מחזיקים בשטח המופקע.

הוסכם כי המשיבה 1 תמסור את החזקה בחלק המוחזק על ידיה בגוש 6451 חלק מחלקות 169 עד 170 (הקרקע המופקעת), בהתאם להודעת ההפקעה שפורסמה בילקוט הפרסומים חוברת מספר 5539 עמוד 3596, שתוקנה בילקוט פרסומים מספר 5593 עמוד 446 וכן בחוברת מספר 5661 עמוד 2640 מתאריך 09.05.07, למעט השטח בו מצוי עץ האלון עד לרדיוס של 4 מ"ר מצמרת העץ, והובהר כי המשיבה 1 נותנת הסכמתה להריסת הלול הקיים במקום ותפעל לצורך הריסתו.

המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים, הינה בעניינו של עץ אלון התבור, שיש לשמרו, המצוי במרכז האזור המיועד לשמש כדרך לפי התוכנית הר/27.

לטענת המשיבה 1, מיקומו של העץ והחובה לשמרו, אינם מאפשרים את ביצוע תוכנית הר/27 ומחייבים את שינויה, באופן שתוואי הדרך לא יעבור ליד העץ העתיק ויסכן את המשך צמיחתו.

המבקשת, מנגד, טוענת כי לפי חוות דעת מקצועיות ניתן לבצע את התוכנית וכן לשמר את העץ בהתאם לחוק, ומכל מקום היא כרשות צפויה לפעול כחוק ולקבל את כל האישורים הדרושים לפני כל פעולה שתבוצע בעניינו של אותו עץ.

בעקבות מחלוקת זו הגישה המשיבה 1 עתירה מנהלית כנגד המבקשת לבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז במסגרת עת"מ 15866-09-11.

בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז דן בטענותיה של המשיבה 1, שמע עדויות מומחים ובחן את הטענות לגופן, והכריע בפסק דין מנומק היטב, אשר ניתן ביום 25.01.2012 על ידי כבוד השופטת זהבה בוסתן, כי דין העתירה להדחות:

"העולה מהאמור הוא כי לא קיימת כל מניעה לסלול את הדרך תוך שימור העץ. רשויות התכנון (הועדה המקומית והועדה המחוזית) ערות לצורך בשימור העץ וחזקה עליהן (וכך אף הצהירו) שיפעלו בהתאם לחוות הדעת ויעשו כל הדרוש לשימורו של העץ, במיוחד לאחר תיקון מס' 5 לפקודת היערות שהתקבל ביום 9.1.12, אליו הפנתה העותרת לאחר תום הדיון.

העותרת ידעה כי ניתן לשמר את העץ עוד לפני הגשת העתירה שכן, בחוות דעתו של מר עמי פרנקל, שהכל היו תמימי דעים שהוא בר סמכא שמומחיותו בתחום אינה מוטלת בספק, מצויות הוראות מדויקות לשימור העץ.

לאור האמור, נקל להבין ולהסכים עם המשיבים, כי מטרתה של העתירה היא לסכל את ביצוע הכביש לו התנגדה העותרת עוד במועד שתוכנן ויש לראות בעצם הגשת העתירה ניצול לרעה של הליכי בית המשפט."

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הגישה המשיבה 1 ערעור לבית המשפט העליון וזה טרם הוכרע.

דיון והכרעה

טענת ההגנה שהעלתה המשיבה 1 כנגד עתירת המבקשת להורות על מסירת החזקה, הייתה מסוג "תקיפה עקיפה" של ההחלטה המנהלית.

בין לבין, בחרה המשיבה 1 לפעול "בדרך המלך", להגיש עתירה מנהלית ולהעלות את הטענה כ"תקיפה ישירה".