ואקנין נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירת תנועה מיום 12.8.07.

אין חולק כי דוח התנועה נמסר למבקש במועד רישום הדוח, ואין חולק כי המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגינו, אלא אף הגדיל לעשות ושילמו.

כידוע, רואים את מי ששילם דוח תנועה כמי שהודה באשמה, הורשע ואף נשא בעונשו (רע"פ 2096/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל; ע"פ (חי) 2626/07 אהוד אבני נ' מדינת ישראל). אולם במקרה דנן טוען המבקש כי תשלום הדוח על ידו נעשה מתוך טעות והטעייה בידי השוטר שערך את הדוח ולא ציין בדוח כי בגין העבירה המיוחסת למבקש עשוי הוא להתחייב בנקודות לפי "שיטת הניקוד". לפיכך, טוען המבקש, העדיף "לבלוע את הגלולה המרה", לשלם את הקנס שאינו גבוה, ולא להיגרר להליך משפטי.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לדחותה על פי עיקרון סופיות הדיון.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

המבקש מסתמך על פסק הדין בעפ"א (נצרת) 146/08 דניאל הלפר נ' מדינת ישראל, אלא שבפסק דין זה קבע בית המשפט כי אין לראות בפסק הדין כתקדים וכי הוא ניתן על בסיסן של הנסיבות הספציפיות שהונחו לפניו. כנגד פסק דין זה, אשר אינו מנומק ובית המשפט עצמו מציין כי לא יהווה תקדים למקרים אחרים, עומד פסק הדין בע"פ (ת"א) 70712/08 דנה תירוש נ' מדינת ישראל שם נקבע כי אי ציון ניקוד על גבי הדוח אינו עילה להארכת מועד. בית המשפט המחוזי בת"א הסביר כי גם אם לא נרשם מספר הנקודות על גבי הדו"ח נשוא הבקשה, הרי בסעיף 1(א) לתקנות התעבורה (מסירת מידע בדבר מספר הנקודות לחיוב), מצויינת דרך חלופית למתן המידע בדבר חיוב בנקודות- מענה קולי ממוחשב שמספרו מופיע על גבי הדו"ח או בעיתונים היומיים.

סבורני כי להבדיל ממקרה בו הוטעה המבקש ממש בידי השוטר, כך שעל גבי הדוח נרשם כי העבירה נושאת עימה "אפס נקודות", הרי מקרה של אי ציון הניקוד אינו מהווה עילה להארכת המועד מקום שהדוח שולם.

יתרה מכך, תגובתו הראשונית של המבקש בפני השוטר בעת קבלת הדוח הייתה "רק יצאתי". מדובר בתגובה שהיא למעשה הודאה באשמה ועומדת בסתירה לטענתו כיום כי היה חגור ו"כל נסיונותי להסביר לשוטר כי הינו טועה לא הועילו".

זאת ועוד, המבקש קיבל את ההודעה על צבירת ניקוד בחודש יוני 2009, כך שלפחות החל ממועד זה ידע כי העבירה הרלוונטית נשאה בחובה ניקוד. למרות עובדה זו הגיש בקשתו לבית המשפט רק בחלוף שישה חודשים. סבורני כי בקשה להארכת מועד יש להגיש בהקדם האפשרי לאחר שנודעה למבקש העילה לבקשתו ואיחור בן שישה חודשים אינו סביר במקרה דנן ולא ניתן לו כל הסבר מצד המבקש.

אשר על כן, מכל הטעמים שלעיל מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, כ"א טבת תש"ע, 07 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.