כהנא נ' נציבות שרות המדינה

1.לפנינו בקשה לקבוע שלא קיימת תקופת צינון בעניינה של המבקשת בכל הנוגע לייצוגו של הלקוח (להלן: הלקוח) נשוא בקשה זו. לחילופין, התבקשנו לתת למבקשת היתר לפי סעיף 4(ג) לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הצינון" וגם "החוק") ולקצר את תקופת הצינון הסטטוטורית בעניינה, בכל הנוגע לייצוגו של הלקוח ולקבוע כי ניתן להסתפק בתקופה שתחילתה ביום 20.11.16, או תקופת צינון קצרה אחרת שתאפשר לה לייצג את הלקוח בלא דיחוי.

2.המבקשת עבדה כפרקליטה בפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) במשך חמש-עשרה שנים, משנת 2002 ועד לפרישתה ביום 31 בינואר 2017, כאשר תפקידה האחרון – אותו מלאה החל מיום 13 בספטמבר 2016, היה של מנהלת מחלקה, בדרגה א6 פלוס 10%.

בקשתה היא להצטרף לצוות ההגנה, במסגרת חקירה פלילית המתנהלת בעניינו של הלקוח בעבירות מס, בעקבות פניתו אליה כי היא תצטרף לצוות.

3.עמדות הצדדים, המבקשת מחד ונציבות שירות המדינה מאידך, מקוטבות: המבקשת סבורה כי מותר לה לקחת חלק בצוות ההגנה, ללא צורך בהיתר מאת הוועדה והבקשה מוגשת לשם הזהירות בלבד; הנציבות, לעומת זאת, סבורה שהמבקשת אינה רשאית לשמש בתפקיד האמור, ואף אין בכוחה של הוועדה לתת היתר לכך. המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית ומשפטית כאחד, כפי שנפרט להלן.

4.טרם נפרט את העובדות ואת עמדות הצדדים, נביא את הוראות החוק, בנוגע לעניין על מנת להציג את הבסיס הנורמטיבי לדיון.

סעיפי חוק הצינון הרלבנטיים לעניינינו קובעים כדלהלן:

"2.מי שטיפל, אגב מילוי תפקידו בשירות הציבור, בענין פלוני של אדם פלוני, לא ייצג אחרי פרישתו מהשירות את האדם באותו ענין כלפי המוסד של שירות הציבור שבו שירת.

3. מי שפרש משירות הציבור וערב פרישתו היה נמנה עם סוג עובדים ששר המשפטים, באישור ועדת העבודה של הכנסת, קבע בתקנות לענין חוק זה בהתחשב עם אופי תפקידם – לא ייצג אדם לפני עובד בשירות הציבור שהיה כפוף לו ערב פרישתו, ולא יבקש ממנו להעניק זכות לו עצמו ולצורך עסקו, בין בהסכם ובין כמעשה של רשות, כשההענקה מסורה לשיקול דעתו של אותו עובד; והוא, כל עוד לא עברה שנה אחת מהיום שבו פסקו יחסי הכפיפות.

4.(א)מי שפרש משירות הציבור ובתפקידו בשירות הציבור היה מוסמך להחליט על פי שיקול דעתו על הענקת זכות לאחר, או להמליץ על הענקת זכות כאמור, או שהיה ממונה על עובד אחר בשירות הציבור המוסמך כאמור, לא יקבל זכות מאדם שנזקק במהלך עסקיו להחלטתו בתחום הסמכות האמורה.

(ב)לענין סעיף זה, אין נפקא מינה –

(1)אם העובד שפרש היה מוסמך לבדו או ביחד עם אחרים;

(2)אם ההחלטה או ההמלצה היא על הענקת זכות או על קביעתה;

(3)אם ההחלטה היתה דרך הסכם או כמעשה של רשות;

(4)אם הזכות שקיבל העובד שפרש היא משרת שכיר בשירותו של האדם שהיה נזקק להחלטה או להמלצה, או שלא כשכיר אלא בדרך של התקשרות עם אותו אדם לשירות לתקופה מסויימת או בלתי מוגבלת, או אם היא זכות בעסק שנזקק להחלטתו או להמלצתו או שלטובתו החליט או המליץ;

(5)אם הזכות נתקבלה כאמור בפסקה (4) על ידי העובד עצמו שפרש או על ידי קרובו.

(ג)סעיף זה לא יחול בכל אחד המקרים האלה:

(1)עברה שנה מיום פרישתו של העובד;

(2)הועדה שהוקמה לפי סעיף 11 אישרה שעברו שנתיים מיום גמר טיפולו של העובד בהחלטה או בהמלצה;