התרת פרסום במגבלות של קלטת שחזור לערוץ 10- תכנית שומר מסך

בפניי בקשה דחופה של המבקשות להתיר פרסומה של קלטת ווידאו בה נראה המשיב 2, כאשר הוא משחזר את רצח  אלמוני  (להלן - המנוח). המבקשות חפצות לשדר את הקלטת מחר בערב במסגרת תוכנית תחקירים.

המשיב 2 (הנחקר) נתן הסכמתו בכתב לפרסום הקלטת.

רקע

במהלך חודש יולי 2003 נחטף המנוח ונרצח. בסמוך לאירוע טראגי זה נעצר המשיב 2 בחשד למעורבות ברצח ואף הודה בו במהלך שיחזור שנערך על ידי רשויות החקירה.

בספטמבר 2003, הוגש כתב אישום נגד המשיב 2 אשר החל להתברר בבית משפט זה.

במהלך אפריל 2004 נעצר אדם אחר, פלמוני , בחשד לרצח המנוח וביום 15 ביולי 2004 חזרה בה המאשימה מכתב האישום והמשיב 2 זוכה מהעבירות שיוחסו לו.

משפטו של פלמוני הסתיים זה מכבר בהרשעתו, והיום ערעור מטעמו תלוי ועומד בבית המשפט העליון.

טעמי הבקשה וההתנגדות לה

המבקשות סומכות בקשתן על הוראת סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב - 2002 (להלן - החוק), ומבקשות מבית המשפט להתיר את פרסום קלטת השחזור נוכח החשיבות הנודעת לסוגיית הודאות השווא, סוגיה המעוררת שאלות חשובות כגון: כיצד אדם חף מפשע מודה במעשה שלא ביצע והאם וכיצד פועלות רשויות אכיפת החוק למניעת הישנותם של מקרים דומים בעתיד.

דיון ציבורי בסוגיה, כך המבקשות, יתרום לחיזוק אמון הציבור במערכת אכיפת החוק.

לטענת המבקשות, נקודת המוצא לדיון בבקשה היא כי על ההליך המשפטי להתנהל בפומבי, כאשר שלוש תכליות עומדות בבסיס עקרון הפומביות: זכות הציבור לדעת, זכותו של הציבור לקבל מידע על אופן פעילותן של הרשויות הציבוריות ואמון הציבור בהן.

המבקשות הפנו את בית המשפט לפסק הדין מפי כבוד השופטת פרוקצ'יה (ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' רון תורג'מן, ניתן ביום 14.5.2009 [להלן - פרשת תורג'מן]), לפיו הערכים המוגנים המונחים בבסיס איסור פרסום של קלטת חקירה הם שלושה: מניעת פגיעה בפרטיותם וכבודם של נחקרים, מניעת פגיעה ביעילותן של חקירות משטרה ולבסוף צמצום ומניעת השפעה ישירה על הדיון השיפוטי בעניין.

בהתייחסן לכללים שהותוו בפרשת תורג'מן טוענות המבקשות, כי אין חשש לפגיעה בפרטיותו וכבודו של משיב 2 משום שהלה נתן הסכמתו לפרסום הקלטת; אין חשש לפגיעה ביעילותן של הליכי חקירה בהינתן כי אין המדובר בקלטת חקירה העשויה לחשוף שיטות חקירה; וכן אין חשש לפגיעה בהליך שיפוטי משום שמשפטו של המשיב 2 הסתיים זה מכבר.

המשיבה 1 (להלן - המשיבה) מתנגדת לבקשה בטוענה כי הכלל צריך לנטות לכיוון אי פרסום קלטות חקירה, כאשר פרסומן צריך להיות החריג. המשיבה לומדת זאת בין היתר מעמדת המחוקק אשר אסר על פרסום קלטת חקירה, אלא אם הרשה זאת בית המשפט, וממלא הוטל הנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מוצדקים לכך.

לטענת המשיבה, סעיף 13 לחוק בא להגן על טוהר ההליך השיפוטי במובנו הרחב והדעת נותנת כי מקום בו קיים פוטנציאל לפגיעה בהליך השיפוטי, בשל הצגת חומר חקירה בכלי התקשורת, יילקח הדבר בחשבון על ידי בית המשפט בהחליטו לפי סעיף 13 לחוק. המשיבה הפנתה בעניין זה לב"ש 94093/04 (ניתן ביום 28.12.2004).

לבסוף עומדת המשיבה על העקרונות בבקשה מסוג זה בציינה כי חרף חשיבותם של חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, ההסדר החוקי הגלום בסעיף 13 לחוק הוא כזה האוסר פרסום אלא אם קיים טעם מיוחד להתרתו. בנוסף טוענת המשיבה, כי הערכים עליהם מגן סעיף 13 לחוק הם פרטיות הנחקר, טוהר ההליך השיפוטי, מראית פני הצדק, הגנה על שיטות החקירה של המשטרה ועל נכונותם של נחקרים לשתף פעולה בחקירות.

בעניין זה, טוענת המשיבה כי עדיין תלוי ועומד ערעורו של פלמוני בפני בית המשפט העליון וכן קיימת תביעת פיצויים שהגיש המשיב 2 נגד המדינה, וכי אמרותיו וחקירותיו אמורות להידון בפני בית המשפט. לכן אין להתיר את פרסום הקלטת כל עוד שני משפטים אלו תלויים ועומדים.

המשיבה הביעה החשש כי פרסום חלקים מתוך קלטת השחזור יצור תמונה חלקית אשר עלול שלא בצדק לערער את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק.       

לבסוף הדגישה המשיבה כי בעבר התנגדה משפחת המנוח התנגדות נחרצת לפרסום תוך אמירה כי כל פרסום פוגע בהם פגיעה ממשית וכואבת. המשיבה לא ביררה האם עמדת המשפחה השתנתה, בהפגינה רגישות שלא לעורר אצלה מחדש את האירוע הטראגי שפקד אותה.

דיון והכרעה