התקיימותם של יחסי עובד מעביד בין בן משפחה של מטופל סיעודי לבין המטפל

השופט עמירם רבינוביץ

1.         שתיים הן השאלות העומדות להכרעתנו בערעור זה  : האחת, האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער למשיב ; והשנייה, האם זכאי המשיב לפיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת, לפדיון חופשה שנתית ולתשלום דמי הבראה. בית הדין האזורי בנצרת (עב 1717/05, עב 2197/05 ; השופטת עידית איצקוביץ ונציג העובדים מר ניסים ונונו) השיב על שתי השאלות בחיוב, ומכאן הערעור בפנינו.

הרקע העובדתי

2.         המשיב, אזרח הפיליפינים, עבד בשירותה של המנוחה, הגב' שושנה בירגר ז"ל (להלן - המנוחה), כמטפל סיעודי החל מחודש מאי 1998 ועד ליום 11.10.2005, מועד בו הסתיימו יחסי העבודה לאלתר וללא הודעה מוקדמת, בשל אשפוזה של המנוחה בבית אבות.

3.         המערער הוא בנה של המנוחה ומתגורר בסמוך לה. בנוסף למערער היו למנוחה שתי בנות נוספות שלא התגוררו בסמוך לה. בין המערער לאחיותיו סכסוכים כספיים הנוגעים, בין השאר, לרכוש שהועבר מהמנוחה למערער, לטענת האחיות, שלא כדין.

4.         תנאי העבודה של המשיב הוסדרו באמצעות חוזה עבודה שנחתם על ידי המנוחה והמשיב ביום 22.3.1999 (להלן - חוזה העבודה). במסגרת חוזה העבודה הוסכם, כי המנוחה תשלם למערער מדי חודש בחודשו סכום השווה ל - 700$ וכן 100 ש"ח "דמי כיס". עוד הוסכם, כי המערער יהיה זכאי מדי שנה לחופשה בת 15 יום. יוער, כי מחומר הראיות עולה כי בפועל שילמה המנוחה למערער עד לשנת 2002 סכום השווה ל - 600$ לחודש וכן 100 ש"ח כ"דמי כיס" מדי שבוע.

5.         אין חולק, כי עד לשנת 2002 הייתה המנוחה כשירה לטפל בענייניה, והיא שקבעה את תנאי עבודתו של המשיב. בתקופה זו לא התגורר המשיב בביתה של המנוחה, כי אם בדירה הסמוכה לה. זאת ועוד. בתקופה זו לא שהה המערער בארץ אלא התגורר בחו"ל.

6.         בחודש אוקטובר 2002 חלה החמרה במצבה הבריאותי של המנוחה. תחילה לקתה בשבר בירך שחייב ניתוח ואשפוז, ולאחר שחרורה מבית החולים לקתה באירוע מוחי. ההידרדרות במצבה של המנוחה חייבה השגחה צמודה סביב שעות היממה. על רקע אלה, נשללה מן המשיב האפשרות לצאת לחופשה בימי א' וניתן לו פיצוי בגובה 50$ לחודש עבור נכונותו להישאר בביתה של המנוחה גם בימי א'. החל משנת 2004 שונו פעם נוספת תנאי העבודה של המשיב והוחלט ליתן לו סכום השווה ל - 700$ ללא כל תוספות. מן הראוי לציין כי, לטענת המשיב, במהלך חודש ינואר 2005 ניסה המערער להפחית את שכרו ב-100$ אך ניסיון זה לא צלח נוכח התנגדותו.

7.         ביום 11.10.2005 אושפזה המנוחה בבית אבות "נוף טבעון". אשפוזה של המנוחה נעשה לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת למשיב בדבר הכוונה לעשות כן. כפי שעולה מעדות המשיב בבית הדין האזורי הגיעו בבוקרו של היום האמור המערער ורעייתו לביתה של המנוחה והודיעו לו, כי בכוונתם לפנותה כעת באמצעות אמבולנס לבית האבות. המשיב התלווה למנוחה לבית האבות ולאחר מכן חזר לביתה. בשלב מאוחר יותר עזב המשיב את בית המנוחה.

ההליכים בבית הדין האזורי 

8.         בחודש יוני 2005 עוד טרם הסתיימה העסקתו, הגיש המשיב תביעה כנגד המנוחה לבית הדין האזורי (להלן  - התביעה הראשונה) . בתביעה הראשונה טען המשיב כי עמד לרשות המנוחה 24 שעות ביממה, ולכן זכאי הוא לתוספת של 30% על השכר אותו הרויח. עוד טען המשיב, כי נשללה ממנו הזכות ליום מנוחה שבועי; כי לא שולמו לו כלל במהלך תקופת העסקתו דמי הבראה, וכי לא יצא לימי חופשה. יצויין, כי לאחר הגשת התביעה הראשונה ביקש המשיב לצרף את המערער כנתבע נוסף ובקשה זו התקבלה ביום 16.10.2005. באותו היום הגיש המשיב תביעה שנייה כנגד המנוחה והמערער בה תבע פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת .

9.         במהלך הדיון בבית הדין האזורי, ולאור המצב הרפואי בו הייתה נתונה המנוחה, הסכים המשיב למחוק אותה מכתב התביעה. להשלמת התמונה יצויין, כי זמן קצר לאחר מכן, ביום 15.6.2006 הלכה המנוחה לעולמה. 

10.       בית הדין האזורי החליט לקבל את תביעת המשיב באופן חלקי, תוך שהוא קובע הדברים הבאים :

א.        לא ניתן למצוא בפסיקת בתי הדין לעבודה תשובה אחידה לשאלה, האם מתקיימים יחסי עבודה בין קרובו של מטופל סיעודי למטפל הסיעודי. יחד עם זה, ישום סימני ההיכר שנקבעו בפסיקה לצורך קביעת יחסי עבודה מביא למסקנה, כי המערער היה מעסיקו של המשיב. מסקנה זו נלמדת מהעובדה שהחל משנת 2003 היה מעורב המערער בקביעת תנאי עבודתו של המשיב, ואף ניסה להפחית את שכרו בשל קשיים כלכליים בהם היה שרוי. לא זו אף זו, כפי שעולה מחומר הראיות המערער הוא שנשא בתשלום שכרו של המשיב החל מהמועד בו חלה ההידרדרות במצבה של המנוחה, והוא זה שהביא את יחסי העבודה לידי סיום בהעברתה של המנוחה לבית אבות. 

ב.         על התובע תשלום שעות נוספות להוכיח מתכונת עבודה קבועה. מעדותו של המשיב עולה, כי המשיב היה אדון לזמנו ומכל מקום לא עלה בידיו להוכיח מתכונת שעות קבועה המצדיקה תשלום גמול שעות נוספות.

ג.         המשיב קיבל 50$ עבור ימי המנוחה בהן נדרש להישאר בביתה של המנוחה, ולכן אין הוא זכאי לסכומים נוספים בשל עבודה ביום המנוחה השבועי.

ד.         מעדות המשיב עולה, כי בשנתיים האחרונות להעסקתו לא יצא כלל לימי חופשה. לפיכך, זכאי המשיב לפדיון 39 ימי חופשה.

ה.        יש לדחות טענת המערער, כאילו שכרו של המשיב כלל בתוכו תשלום בגין דמי הבראה, שכן לא הוכח, כי היה סיכום על כך, וכן הכללת דמי ההבראה בשכר שקיבל המשיב מביאה לתוצאה, לפיה השתכר המשיב פחות משכר מינימום.

ו.         בנסיבות המקרה, אשפוזה של המנוחה בבית האבות מהווה הלכה למעשה פיטורים, ולכן זכאי המשיב לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.