זוהי תובענה על סך 100,000 ש"ח ותובענה שכנגד על סך 50,000 ש"ח, עם דרישה לפרסום התנצלות אשר הגישו התובע /הנתבע שכנגד (להלן:"דרור") והנתבע/ התובע שכנגד (להלן:"אורי") האחד נגד רעהו, מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה -1965.
ברקע הדברים יצויין, כי בין משפחתו של דרור לבין משפחתו של אורי קיים סכסוך מתמשך אשר ראשיתו על רקע עיסקי . בעקבות הסכסוך, התנהלו הליכים משפטיים הן במסגרת ת.ק629/99(קצרין) והן במסגרת ת"פ 511/00 (שלום קצרין) בפני כבוד השופט סרחאן וכן, בתביעה דנן.
עניינה של התביעה העיקרית בשני אירועים אשר לטענת דרור, אורי ייחס לו בהם שימוש בסמים.
להלן פרטי האירוע הראשון; לטענת דרור, במרוצת חודש מרץ 2002, במהלך ישיבת המועצה המקומית קצרין, קם אורי ששימש כסגן יו"ר המועצה וצעק בפני כל חברי המועצה כי דרור משתמש בסמים, (להלן:"האירוע הראשון").
לטענת דרור, לאחר האירוע הראשון ובהמשך לו, הוא זומן לשיחה באגודת הספורט ואף הוצא מסמך המסכם את השיחה ברוח הדברים. לטענת התובע, מסיבה זו לא חודש עימו הסכם העסקה אשר הסתיים ביולי 2002.
להלן פרטי האירוע השני; לטענת דרור, ביום 24/10/03 עת שהה בקניון בקצרין, צעק אורי לעברו ולעבר הנוכחים: "הנה דרור קוואז, העבריין... ומשתמש בסמים".
דרור טוען, כי האמירות בשני האירועים השונים שצויינו לעיל, מהווים לשון הרע כמשמעותם בחוק, ואילו אורי מצידו מכחיש את האמירות המיוחסות לו.
ביחס לאירוע הראשון, דרור לא הצליח להוכיח את טענותיו ולהביא ראיות ועדים לתמוך בגירסתו ומשום כך, דין טענותיו ביחס לאירוע הראשון להידחות.
ביחס לאירוע השני, דרור הביא מטעמו עדים אשר תמכו בגירסתו ביחס להתרחשות האירוע השני כפי שיפורט להלן;
· · על פי תצהירה של העדה חגית הראל אשר לא נסתר בעדותה :"מר זכריה צעק על מר קוואז:"אתה עבריין, אתה אדם אלים, מכה נשים ומשתמש בסמים".
· · העד ויקטור ישראלי ציין בעדותו בפרוטוקול הדיון מיום 18/5/06 עמוד 31 שורות 23-22 :"הוא (אורי- הבהרה שלי מ. נדל) עמד על שלו הוא אמר לו אני אתן לך בכתב מה שהוא אמר מסומם ומכה נשים..."
· · על פי תצהירו של משה נפתלי אשר לא נסתר בעדותו:"שמעתי את קוואז אומר לזכריה כי הוא "איש עצבני עם סף גירוי נמוך" ובמענה, מר זכריה לא נשאר לו חייב וצעק לעברו כי "אתה עבריין אתה אדם אלים מכה נשים ומשתמש בסמים."
בכל עדויות אלו גם יחד יש כדי להרים את הנטל הנדרש באשר להתרחשות האירוע השני.
כעת אבחן האם הדברים שנאמרו באירוע השני כאמור, מהווים לשון הרע כמשמעותם בחוק.
הגדרת פרסום כ"לשון הרע" -סעיף 1 לחוק מגדיר מהו "לשון הרע". ההגדרה שבסעיף 1 לחוק מורכבת משלושה סוגים מוגבלים יחסית של פרסומים פוגעים; סעיפים קטנים 4-2, ומסעיף סל (סעיף קטן 1), אשר ההגדרה שבו מתארת למעשה את מהותה של לשון הרע. הפגיעה או גרימת הנזק בפועל אינה חלק מהגדרת "לשון הרע" . די בכך שהפרסום "עלול" היה לגרום לאחת מהתוצאות המפורטות בסעיפים קטנים 4-1 כדי שיוכח לשון הרע.
הפרסום יחשב כ"לשון הרע", כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק, רק אם ייתפש ככזה על ידי האדם הסביר. בחינה זו בקנה מידה אובייקטיבי, נובעת מכך שהחוק מגן על זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על ידי הודעות כוזבות בגנותו. לפיכך, אין כל חשיבות לשאלה, האם הפרסום נתפש כפוגע בעיני הנפגע. וגם הצהרה מפורשת של הנפגע, כי הפרסום אינו מסוגל להעליבו, לא תעלה ולא תוריד.
המבחן שעל פיו ייקבע האם ייחס הפרסום מעשים פסולים למי שטוען כי הוא הנפגע, הוא המבחן האובייקטיבי. בעניין זה יישם בית המשפט את הכללים הרגילים בנוגע לפרשנות הפרסום. (ראה לעניין זה בספרו המלומד אורי שנהר, "דיני לשון הרע" ,נבו הוצאה לאור עמ' 134-121).
במקרה דנן, יוחס לדרור ביצוע של עבירות פליליות (שימוש בסמים), בחינה בקנה מידה של "האדם הסביר" מעלה, כי הפרסום , הינו בגדר "לשון הרע". זאת נוכח המיוחס לתובע (דרור).
פיצויים בעוולה של פרסום לשון הרע - המסגרת הנורמטיבית: