1. התובעים, הגישו תביעה זו כנגד הנתבעת לפיצויים בגין ליקוי בניה. התובעים רכשו מבני הזוג חריש דירה המצויה ברח' מעלה נוף 13 בטירת הכרמל (להלן: הדירה). בני הזוג חריש רכשו את הדירה מהנתבעת על פי חוזה מכר אשר נחתם ביום 18.12.95 (נספח א' לכתב התביעה). ביום 12.09.02 נחתם חוזה המכר (נספח ב' לכתב התביעה) בין בני הזוג חריש לבין התובעים, ובו רכשו התובעים את הדירה מבני הזוג חריש, כאשר אלה האחרונים הימחו את כל זכויותיהם בדירה וברכוש המשותף לתובעים.
לטענת התובעים משגילו כי בדירה קיימים ליקויים רבים פנו לנתבעת בבקשה לתיקון הליקויים, אולם ללא הואיל. מכאן התחילה מסכת של שליחת מכתבים ופניות בע"פ לנתבעת בבקשה לתיקון הליקויים אך אלה לא תוקנו כראוי או לא תוקנו כלל. לחיזוק עמדתם הגישו התובעים חוות הדעת מטעמם מיום 29.5.03 שנערכה ע"י המהנדס גיא סגל (נספח ג' לכתב התביעה), אשר העריך את הליקויים בדירת התובעים בסכום של 73,915 ש"ח נכון ליום מתן חוות הדעת. המהנדס גיל סגל לא כלל ירידת ערך של הדירה בסכום זה. בנוסף התובעים טוענים לליקויים נוספים שאינם ממוצים בחוות הדעת, כמו כן להוצאות בגין דיור חלופי, הובלה ופינוי וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם לטענתם. סכום תביעתם, נכון למועד הגשתה עמד על סך 107,300 ש"ח
2. הנתבעת כפרה בטענות התובעים ובאחריותה לליקויים הנטענים שהוכחשו אף הם ולפיכך גם גובה הנזק הנטען שנוי במחלוקת בין הצדדים. הנתבעת טענה תחילה בכתב ההגנה, כי בינה לבין התובעים אין כל יריבות, שכן היא מכרה את הדירה לבני הזוג חריש ולא לתובעים. בסיכומיה, הנתבעת לא חזרה על טענתה להעדר יריבות אולם חזרה וכפרה בטענות התובעים, בקיומם של ליקויים ובאחריותה לתקנם. לחיזוק עמדתה צירפה הנתבעת את חוות הדעת של המהנדס ושמאי המקרקעין, גיל לזר, מיום 18.1.04.
3. לנוכח חילוקי הדעות בין הצדדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו, המהנדס עודד לוברמן (להלן: "המומחה"), אשר בדק את הדירה והעריך את שווי הליקויים בחוות דעתו המפורטת מיום 17.9.05 בסך של 22,260 ש"ח בצירוף מע"מ. המומחה נשאל שאלות הבהרה ע"י ב"כ הצדדים והשיב עליהן. מחוות הדעת ומתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי יש להוסיף עבור תיקון חלון חדר ההורים 150 ש"ח (תשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 22.12.05) כמו כן, העלויות בהן נקב בחוות הדעת הן עלויות תיקון של קבלן. במידה והתובעים יבצעו פיקוח מטעמם וביצוע העבודה ע"י מספר קבלנים, יש להוסיף לסכום שקבע 30%.
4. ככלל יעדיף ויקבל בית המשפט המלצות המומחה מטעמו על פני המלצות של חוות דעת מטעם הצדדים. (ראו ע"א 5602/03 סגל ואח' נגד שיכון ופיתוח בישראל בע"מ (פורסם באתר פסקדין) וכן ת.א. 1188/02 (שלום ב"ש) אודסקי ואח' נגד פ.א.ארבן בע"מ (פורסם באתר פסקדין)). במקרה שבפני לא מצאתי לסטות מהכלל האמור, אולם מצאתי לנכון להכריע במספר נקודות עליהן חלוקים הצדדים:
א.
ציפוי טיח לא תיקני בממ"ד:
בתשובתו לשאלות ההבהרה בנוגע לציפוי הטיח בממ"ד ענה המומחה מטעם בית המשפט כי לא בדק האם היה שימוש ברשת שריון, היות ולא ניתן לקבוע האם היה שימוש ברשת שכזאת ללא פירוק חלק מהטיח. התובעים ביצעו בדיקה כאמור במעבדה לחומרי בניין ותוצאותיה מראות כי לא נתגלתה רשת שריון (ראה: נספח ז' לתצהירי התובעים). בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 22.12.05 קבע המומחה כי עלות הבדיקה והתיקון של הליקוי, במידה ויתגלה, עומדת על סך של 8,200 ש"ח + מע"מ. מאחר ושוכנעתי בקיומו של הליקוי הנ"ל , יש להוסיף סכום זה, לפיצוי עבור ליקוי הבנייה, כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.12.05.
ב.
ירידת ערך הדירה:
בחוות דעתו המומחה התייחס למספר אי התאמות שהתגלו בדירה (סעיפים א.6.6. - ד.6.6. לחוות הדעת). המומחה קבע כי אי התאמות אלה מחייבות הערכת שמאי לגבי הורדת ערך הדירה. מאחר ולא הייתה בפני חוות דעת של שמאי להערכת ירידת הערך, אני סבור כי יש לפצות את התובעים בגין אי התאמות אלה, על בסיס אומדנה. בנסיבות המקרה שלפני, ובהתחשב בכך שלא הייתה בפני חוות דעת מטעם התובעים לעניין ירידת הערך לה הם טוענים, אני סבור כי פיצוי בסך 7,000 ש"ח הינו הפיצוי הראוי עבור ראש נזק זה.
כעת אעבור ואסקור בתמצית את עיקר המחלוקות הנוספות שבין הצדדים.
תיקון הליקויים מול פיצוי:
5. קיימת מחלוקת בשאלה האם יש לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים עליהם הצביע מומחה בית המשפט, או שיש לפצות את התובעים כספית בגין הליקויים. הנתבעת טוענת שהיא היתה מוכנה ושהיא עדיין מוכנה לתקן את כל הליקויים. לטענתה יש לה זכות לתקן כל ליקוי שבית המשפט אישר וקבע שנמצא באחריותה.ו שקלתי את טענות הצדדים ונראה כי אין לאפשר בשלב זה תיקונים ע"י הנתבעת.
סעיף 4ב לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 קובע את זכות התיקון של מוכר הדירה:
"...התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר...".
בע"א 472/95 "זכריה זלוצקין נגד דיור לעולה בע"מ" פ"ד נ(2) 868 נקבע:
"אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית"
הנה כי כן גם החוק וגם הפסיקה מכירים בזכותו של מוכר הדירה לתקן את הליקויים בעצמו, אך זכות זאת אינה מוחלטת, על מנת שיהיה זכאי לתקן את הלקויים בעצמו על המוכר להודות בקיום הליקויים ולהראות נכונות רצינית לתקנם. במקרים בהם ניתנה למוכר הזדמנות סבירה לתקן את הליקויים, ניתנה לו הודעה על קיומם אך הוא לא טרח לתקנם, ניסיונות התיקון לא צלחו, או כאשר תיקון הליקויים כרוך בפיקוח צמוד, תועדף הזכות לפיצוי כספי של הדייר.
סבורני כי במקרה שבפני, כאשר המטרה היא להביא לסיום את הסכסוך שבין התובעים לבין הנתבעת, אין לאפשר עוד לנתבעת לתקן את הליקויים בעצמה. מה גם שכיום אין כל אמון בין הצדדים. זאת ועוד סביר להניח שאם הנתבעת תתקן את הליקויים הסכסוך יימשך וכן כי תיקון הליקויים ע"י הנתבעת יחייב פיקוח צמוד ע"י בית המשפט והתיק לא יסתיים.
נזק בלתי ממוני (עוגמת נפש):