התקבלה תביעה שעילתה שטרית- התנאי להבטחתו ניתן השיק התקיים

1.         עסקינן בתביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר, שעילתה שטרית, בסכום של 450,000 ש"ח נכון ליום הגשתה בתאריך 19.2.04.

2.         בכתב התביעה, שהינו קצר (8 סעיפים), טוען התובע כדלקמן :

א.         בסמוך לחודש אוקטובר 2003 נכרת בין התובע לנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הסכם בעל פה, לפיו התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 450,000 ש"ח כעמלה (להלן: "ההסכם").

ב.         הנתבע ביקש לשלם את החוב בשיק משוך על ידי חברה בשליטתו, לטענתו, אשר היא הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

ג.          בהתאם מסר הנתבע שיק של הנתבעת משוך על בנק מזרחי בסכום של 450,000 ש"ח, סכום החוב, בחתימתו, לפקודת התובע (להלן: "השיק").

ד.         לטענת התובע, הנתבע השאיר את תאריך פרעון השיק פתוח, והתובע מילא כדין וכמוסכם את תאריך פרעון השיק ליום 28.12.03, והציג את השיק לפרעון כדין.

ה.         דא עקא, השיק לא כובד ע"י הבנק הנמשך, וחזר בציון כי החשבון עליו נמשך השיק הוא חשבון סגור.

ו.          מכאן התביעה בעילה שטרית לגביית סכום השיק, כאשר חתימת הנתבע עליו מהווה ראיה ברורה ומפורשת להסכם ולסכום החוב.

3.         הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן, שנתמכה בתצהירו של הנתבע, בה ציינו כדלקמן :

א.         תחילתה של הפרשה בשנת 2002 כאשר התובע הזמין למשרדו של עו"ד דן סלע (להלן: "עו"ד סלע"), ששימש באותה תקופה כאחד מעורכי דינו, את המהנדס דוד ליבשיץ (להלן: "ליבשיץ") אשר הציג את רעיונותיו למתקן מהפכני לטיהור מים.

ב.         לימים, לבקשת התובע ואחרים, הקים עו"ד סלע את חברת מי רחבעם בע"מ (להלן: "החברה").

            המשיב, אף כי פורמלית לא היה רשום כבעל מניות בחברה, החזיק בחלק נכבד ממנה באמצעות אשתו, הגב' ג'יין זאבי.

ג.          עו"ד סלע, שהלך שבי אחר רעיונותיו של ליבשיץ (שלימים התברר שאין בהם ממש), הציג בפני התובע, ליבשיץ ויתר השותפים בחברה, משקיע פוטנציאלי בחברה, חברה זרה בשם JARMAN IMPORT S.A (להלן: "ירמה").

ד.         התובע, ליבשיץ ויתר השותפים בחברה שיכנעו את ירמה להשקיע בחברה סך של 750,000 דולר בקיץ שנת 2002, ותמורת כך הפכה ירמה לבעלת 23% מהחברה.

ה.         בסופו של דבר רעיונותיו של ליבשיץ לא הצדיקו עצמם כלכלית, והחברה לא הצליחה לבסס את מעמדה בשוק תוך צבירת חובות כבדים.

ו.          בסוף שנת 2002 גילתה קבוצת רון לאודר מארה"ב (להלן: "לאודר") עניין בחברה. נראה על פניו כי מי שהביא להתעניינות האמורה של לאודר היה התובע.

ז.          בהמשך להתעניינות זו, התגבשה עסקה בין לאודר (שיוצגה ע"י עו"ד יעקב ישראלי) ובין התובע (שיוצג ע"י עו"ד דני טולדנו) ושאר השותפים בחברה (למעט השותף דוד דבש שעזב את הארץ), שטיבה אינו נהיר לנתבעים. אולם במסגרת עסקה זו התגבשה עיסקה משנית לפיה תוחזר לירמה השקעתה בחברה בדרך של רכישת מניותיה בחזרה (להלן: "העיסקה").

ח.         המשא ומתן וגיבושה של העיסקה נוהלו באופן בלעדי מטעם ירמה ע"י עו"ד סלע, כשבני שיחו הם אך ורק עו"ד יעקב ישראלי (לאודר) ועו"ד דני טולדנו (התובע). החברה היתה מיוצגת פורמלית וברקע ע"י עו"ד בלה וולנרמן, ב"כ של התובע בתובענה זו.

            היות שלאודר היא זו שהעמידה הכספים לרכישת מניות ירמה בחברה, המוציא והמביא במשא ומתן היה עו"ד יעקב ישראלי.