בפני בית הדין תביעה לחילוט ערבות. להלן הרקע לתביעה זו.
הוריו של הקטין ג' ק' (יליד תשנ"ב - 1992,להלן "הבן") התגרשו, והמשמורת של הבן נקבעה אצל אביו א' ק' (להלן "האב").
שני הוריו נישאו מחדש. האב גר בישראל במודיעין, והאם ל' א' (להלן "האם") גרה בארה"ב. מעל עשר שנים מתנהלים הליכים משפטיים בשאלת המשמורת והסדרי הביקורים, ולאורך כל התקופה קיים ביניהם מתח וחוסר אימון. האירוע החמור האחרון ארע לפני כשנתיים, לאחר שהבן שב מביקור בארה"ב. הבן הגיע לארץ עם אמו ונשאר בצפת בבית הורי אמו, ולא חזר לבית אביו כמתחייב. בסופו של דבר, באותו אירוע הבן חזר לביתו רק לאחר התערבות רשויות הרווחה, ובסיוע המשטרה שהתבקשה לסייע לאכוף על הבן לחזור לביתו אצל אביו.
לאחר שנתיים, בקיץ האחרון, האם בקשה לאשר לבן לבקר אצלה בחופש הגדול, האב התנגד בנחרצות, וכן לשכת הרווחה המליצה שלא לאשר בקשה זו.
התקיים דיון בבקשה וכן ביה"ד הזמין את הבן לשיחה בלשכת הדיינים. בית הדין שמע מהבן שאין לו טענות מיוחדות כנגד אביו, אך מאחר שהבן לא ראה את אמו קרוב לשנתיים, הבן בקש לאפשר לו את הביקור, ופנה לבית הדין שיתן בו אמון שהוא ישוב לבית אביו כנדרש.
בהחלטה שניתנה ביום כ"ט תמוז תשס"ז (15.7.07), בית הדין אישר יציאת הבן לאמו בכפוף להסדרת הערבויות המפורטות באותה החלטה, שהן ערבות בנקאית על סך 200,000 שקל וערבות של דירת המגורים של הסבא ד' א' (להלן "הסבא"), שליווה את הבן בנסיעתו ובחזרתו לארץ.
בהחלטה נוספת מיום ג' אב תשס"ז (18.7.07) נקבעו תאריכי היציאה והחזרה של הבן.
למעשה הבן יצא עם הסבא לביקור אצל האם בארה"ב וחזר עמו לארץ ביום שנקבע לחזרתו - יום חמישי ט' אלול תשס"ז (23.8.07) בשעות הערב, ולאחר מכן נסע עם אביו לבית האב במודיעין.
ביום שני שלאחריו, י"ג אלול תשס"ז (27.8.07) בשעות הבוקר הבן עזב את בית האב נסע צפונה ובהגיעו לראש פינה בקש מהסבא לבוא לקחתו לביתו, ומאז הבן נמצא בבית סבו וסבתו בצפת.
לאחר מכן התקיים דיון שבו בית הדין שמע את הבן ובקש לשכנעו לחזור לאביו אך ללא הצלחה. כמו כן בית הדין הזמין את פקידת הסעד לסדרי דין א' מ' שפגשה את הילד בשני מפגשים לאחר הגיעו לצפת.
פקידת הסעד הודיעה לבית הדין שהמלצתה היא שהילד ישוב לבית אביו, וכי לא שמעה טענות המצדיקות נטישת בית האב. פקידת הסעד הוסיפה - "קשה לקחת אותו בכח, הוא מקבל גיבוי, עמדתנו שטובת הילד לחזור לאבא".
לאחר מכן התקיים דיון נוסף, במעמד האב וכן הסבא עם ב"כ. האב תבע לחלט את הערבות לטובתו. לטענת האב, הערבות נועדה להבטיח חזרת הבן לבית אביו, וכי למעשה הסבא והבן תכננו להערים ולהחזיר את הבן לבית אביו למראית עין לזמן קצר, ומיד להביא להעברתו לבית הסבא.
הסבא באמצעות ב"כ, טען שהאב אחראי למצב שהבן עזב את ביתו, וכי הערבות נועדה להבטיח חזרת הבן לארץ בלבד, ומכיון שהבן חזר לארץ ואף הגיע לבית אביו, אין מקום למימוש הערבות עקב עזיבת הבן את הבית כעבור שלושה וחצי ימים.
במקרה שבפנינו ראשית עלינו להכריע בתביעה לחילוט הערבות, ולקבוע האם הוכשרו התנאים למימוש הערבות.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, ולאחר שמיעת הבן, בית הדין נוכח שחזרת הבן לבית האב היתה למראית עין בלבד. לבן לא היתה כוונה לחזור לאביו אלא להציג מצג שוא של חזרה לבית האב, ולהמשיך לאחר מכן לבית הסבא.
לא עלתה טענה על אירוע בעייתי שהבן חווה בבית האב בשלושת הימים בהם שהה בבית אביו, אירוע היכול לשמש עילה להחלטתו לנטוש את בית האב ולעבור לבית הסבא. הבן בחר שלא לעמוד בדיבורו ושלא לשוב למשמורת האב. קודם יציאתו של הבן מהארץ, בעת שחברי בית הדין שוחחו עמו בלשכת הדיינים, לא שמענו ממנו טענה על התנהגות בעייתית מצד האב, ולאחר חזרתו לארץ התהפך הגלגל והוא מלא טענות כנגד האב, ואף דבר אליו בחוצפה בנוכחות חברי בית הדין. בנסיבות אלו אנו מקבלים את עמדת האב, שהבן הוסת כנגדו עוד בהיותו בביקור אצל אמו, וכפי שפקידת הסעד התרשמה. וכי חזרתו לבית אביו למשך שלשה וחצי ימים לא היתה חזרה בתום לב, אלא על מנת להציג מצג שוא של חזרה לבית אביו על מנת למנוע חילוט הערבות.
ביחס לסבא ולאם שהסדירו את הערבות הבנקאית, יאמר כדלהלן. אילו הצדדים היו מקיימים דיון במסגרת תביעת נזיקין שבה האב היה תובע את האם ואת הסבא על הנזק שגרמו לו בהשפעתם על הבן לעזוב את ביתו ועל מתן הבית החם עבורו מחוץ לבית אביו בניגוד לחוק, היה מקום לחקור ולדרוש מה רמת ההשפעה של כל אחד מהנתבעים על עזיבת הבן את ביתו. אך מאחר שהוסדרה ערבות בנקאית, במתכונת המפורטת להלן, אנו פוטרים את האב מלשאת בנטל ההוכחה בנושא זה, ודי בכך שהערבות היא אוטונומית ואינה כפופה לכל מעשה או רשלנות וכיוצ"ב של האם או הסבא, אלא באה להבטיח חזרת הבן למשמורת האב. כידוע, בדרך כלל ערבות בנקאית מוסדרת, על מנת לחסוך לנערב לשאת בנטל הוכחות מורכב ומסובך.
למרות זאת, נוסיף ונציין, שלפי העולה ממכתבו של הסבא לבית הדין, הבן הגיע ממודיעין לראש פינה ובקש מהסבא לבוא לקחתו, והסבא מילא את מבוקשו, לא הורה לו לשוב לביתו אלא קבלו ונתן לו בית חם, וזאת למרות היותו מודע לכך שהוא נותן יד למעשה המנוגד לחוק, ולמרות הנזק העמוק שנגרם לבן, המקבל לגיטימציה לדרכו לפתור את הבעיות הנטענות על ידו, באמצעים כוחניים בניגוד להוראות חוקיות של בית הדין.
נוסיף ונציין שלמחרת הגעת הבן לבית הסבא, ביום י"ד אלול תשס"ז (28.8.07) ניתנה החלטה של בית הדין הקובעת שאין לשנות את המשמורת באופן חד צדדי, והסבא נדרש על ידי בית הדין לסייע בהשבת המצב לקדמותו, ובית הדין הורה לו שעליו להמנע מלתת יד להפרת פסק הדין.