התקבלה תביעה להחזר הלוואה- לא הוכחו פגמים בחתימה על כתב ההתחייבות

לפני תביעה על סך של 43,667 ש"ח. התובענה הוגשה ע"י הגב' ילנה חומנקו (" התובעת") נגד הנתבע, מר מריו בוריסוב פוריאזוב (" הנתבע"), בגין חוב שחייב הנתבע לתובעת ואשר לא השיבו.

התביעה

התובעת והנתבע מכירים זו את זה מזה שנים. ביום 4.5.05, לווה הנתבע מהתובעת, סך של 40,000 ש"ח. ראיה לכך, הנה חתימתו על כתב התחייבות בנידון. הנתבע התחייב להחזיר לתובעת את ההלוואה, באמצעות הפקדת משכורתו בידיה, אך הפר את התחייבותו זו, ולא פרע ולו תשלום אחד של ההלוואה.

ההגנה

הנתבע טוען כי לא קיבל הלוואה כנטען. הנתבע טוען כי הכיר את התובעת ואת בעלה, אשר ניהלו מסעדה ביפו. בחודש אוגוסט 2004, עבר הנתבע לגור בדירת התובעת ובעלה, בתמורה לשכר דירה של 1,000 ש"ח בחודש בצירוף חלקו בחשמל, ארנונה וגז בסך של 200 ש"ח. הנתבע שילם את שכר הדירה במשך כשנה ומשהו. בחודש מאי 2006 עזב את הדירה, לאחר שבעלה של התובעת, אשר היה מגיע הביתה שיכור ומפריע לנתבע לישון, סילק אותו מן הדירה.

התובעת ובעלה דרשו מהנתבע לחתום על כתב ההתחייבות נשוא התביעה והוא חתם על המסמך כי חשב "שזה סתם". המסמך נחתם בשעה 1:00 בלילה, כאשר הנתבע היה שיכור והוא קיבל קריזה וחתם, כדי שלא יהיו לו בעיות באותו הלילה. התובעת ובעלה איימו על הנתבע כי אם לא יתן את הכסף הם יביאו אנשים שישברו לו את הראש והוא פחד נורא עקב כך. הנתבע חשב כי התובעת לא תוכל לעשות דבר עם המסמך, שכן בבולגריה ישנו חוק שלפיו ללא חתימת נוטוריון או עו"ד, מסמך כזה לא תקף. לאחר מכן, התובעת אמרה לנתבע כי אם לא יעביר לה את המשכורות שלו מהחודש הראשון לשנת 2006, היא תעשה לו צרות ועל כן נבהל ולא בא לעבודה.

בעבר, הנתבע ובעלה של התובעת הימרו יחדיו על משחקי כדור-רגל. בעלה של התובעת חשב שהנתבע יכול לסייע, שכן היה שחקן ושופט כדור-רגל בבולגריה. הנתבע לא בדק בכמה כסף הוא מהמר ולא ידע כמה כסף הוא חייב לבעלה של התובעת והסכומים לא היו ברורים לו, שכן הוא החזיר כספים לבעלה של התובעת והלה לא נתן לו קבלות.

הנתבע לקח הלוואה מהבנק ובחודש אפריל 2004 החזיר לתובעת 6,000 ש"ח, על כסף שנתנה לו בחודש פברואר 2004. פעם הרוויחו הנתבע ובעלה של התובעת 9,000 ש"ח ועקב חוב על סכום של 4,500 ש"ח לבעלה של התובעת, לא לקח הנתבע את חלקו ברווח הנ"ל. הנתבע שילם לתובעת עוד 2,000 ש"ח והיא לקחה ממשכורתו עוד 2,000 ש"ח. סה"כ החזיר הנתבע 14,500 ש"ח.

הנתבע טוען כי הוא חייב לבעלה של התובעת שכירות בסך של 3,600 ש"ח על חודשים 2/06 עד 4/06 כולל. הנתבע טוען שהוא אדם מסודר ומכובד ועד להיכרות עם התובעת ובעלה לא היו לו בעיות, לא בבנק ולא עם חברים.  

דיון

טענת התובעת כי בתביעה שיטרית עסקינן

התובעת העלתה לראשונה בסיכומיה, את הטענה כי מסמך ההתחייבות עליו חתום הנתבע, הוא נספח "א" לכתב התביעה הינו "שטר". לטענתה, המסמך עומד בתנאי סעיף 3(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת השטרות").

מנגד, טוען הנתבע כי על הטענה להידחות, שכן מדובר בהרחבת חזית אסורה. כמו כן, יש לדחות את הטענה, גם משום שעסקינן בתביעה המבוססת על דיני החיובים ולא על דיני השטרות, שכן אין בה את כל היסודות הנדרשים בסעיף 3 לפקודת השטרות. לחילופין טוען הנתבע, כי גם אם נקבל את טענת התביעה השיטרית, מדובר ב"צדדים קרובים", וכאשר מועלית טענה בדבר כישלון התמורה ומשניתנה לנתבע הרשות להתגונן, יש לדון בטענות הללו לגופן והתביעה תידון בהליך רגיל, כאשר נטל ההוכחה רובץ על כתפי התובעת.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורני כי דין הטענה שלפיה התביעה הוגשה כתביעה שטרית, דינה להידחות. מניסוח כתב התביעה עולה כי עילת התביעה הינה עילה חוזית ולא שיטרית. בכתב התביעה נטען כי המסמך הנו "כתב התחייבות" ולא "שטר". גם אם המסמך עומד בתנאי סעיף 3(א) לפקודת השטרות, שומה היה על התובע להבהיר בכתב התביעה את עילת התביעה. במידה וצמצם אותה לעילה שטרית, היה עליו לטעון במפורש כי מדובר בתביעה שטרית. לפיכך, העלאת הטענה היום, הנה אכן בבחינת שינוי חזית. הטענה שלפיה מדובר בטענה משפטית, אינה יכולה לשנות ממסקנתי זו. על טענה משפטית חדשה, אומר בית המשפט בע"א 776/86 אחמד עודה נ' מנהל מס ערך מוסף, מד(4) 652:

"... חודו של כלל זה צריך להיות מופנה בעיקרו כלפי טענות עובדתיות ... וכמובן גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן משום שינוי מהותי של חזית הטיעון."

לטעמי בעניינינו, כאשר מדובר בעילות תביעה שונות, מדובר בעניין מהותי, אשר יש להעלותו במפורש ובבירור בכתב הטענות. מסקנה זו נתמכת גם מהמגמה כיום, ליישם את סדרי הדין באופן שמונע הפתעת הצד שכנגד ותוך ניהול המשפט בקלפים גלויים.

למעלה מן הדרוש, אציין כי גם אם מדובר היה בתביעה שטרית, הרי מאחר ומדובר ב" צדדים קרובים", אזי אין נפקא מינה אם עסקינן בעילה חוזית או שיטרית, שכן, ההלכה הפסוקה היא כי בין צדדים קרובים לשטר, דינו של השטר כדין חוזה (ראה: דנ"א 98/528 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נ"ה (4) 163). וכדבריו של פרופ' לרנר בספרו:

"...מבחינת המדיניות, שאותה באים להגשים דיני השטרות, אין מניעה מהכרה בטענות הגנה חוזיות כאשר מדובר בצדדים קרובים. דיני השטרות באים לעודד את סחרות השטר, אך כאשר השטר טרם סוחר, והנפרע תובע את המושך, אין סיבה להבחין בין טענות המושך כלפי העילה החוזית, לבין הגנתו כאשר הוא נתבע על פי השטר" (שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, עמ' 287).

כתב ההתחייבות