התקבלה תביעה בגין ירידת ערך של מכונית שניזוקה בתאונה

1.             הנתבע מס' 1 פגע במכוניתה של התובעת וגרם לה נזקים.

2.             לא היתה בתובענה זו מחלוקת על האחריות לנזקי מכוניתה של התובעת, שהנתבעים קיבלו עליהם, אלא על גובה הסכום הנתבע בלבד. למעשה התמקדה התביעה רק בנושא ירידת ערכה של מכונית התובעת.

3.             השמאי מטעם חברת הביטוח המבטחת את התובעת קבע, שירידת ערך מכוניתה מסתכמת ב-13%, ש"תרגומם" הכספי בהתחשב בשוויה של המכונית - 8,487 ש"ח.

4.             שמאי הרכב ציין בחוות דעתו, כי הביא בחשבון הפחתה של 5% בגין ליסינג, 2% בגין בעלויות קודמות ו-13% בגין קילומטראז' גבוה.

5.             הנתבעים טענו, כי השמאי לא עשה את עבודתו נאמנה וכי התובעת אינה זכאית לסכום שהיא תובעת.

6.             בסעיף 5 לכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי השמאי לא התייחס לקילומטראז' הגבוה, לעובדה שהרכב היה בעבר בבעלות חברה ולכך שהרכב עבר בזמנו תאונה.

7.             בית המשפט קובע כבר בשלב זה, כי טענה זו רחוקה מדיוק, שכן השמאי התייחס במפורש לקילומטראז' הגבוה ולעברה של המכונית מבחינת בעלות קודמת.

8.             יתר על כן, השמאי מטעם הנתבעים אמד את האחוזים שיש לנכות מירידת הערך בשיעורים כמעט זהים לאלה שאמד השמאי מטעם התובעת.

9.             מסקנתו של השמאי מטעם הנתבעים היתה, כי יש לקבוע למכוניתה של התובעת ירידת ערך בשיעור של 9%-8% בלבד.

10.         מכאן שהפער בין עמדות השמאים בדבר אומד ירידת הערך הוא 5%-4% בלבד.

11.         על סמך אלה הציעו הנתבעים לתובעת הצעות פשרה, שהא דחתה אותן.

12.         כמו כן השיגו הנתבעים על גובה שכרו של השמאי, אלא ששכר זה אינו נתבע בכתב התביעה.

13.         בשלב זה הביעו בעלי הדין נכונות לפסק דין של פשרה מטעם בית המשפט. אולם לאחר מכן הרחיבו את טענותיהם במידה שהוליכה את בית המשפט למסקנה, שפשרה היא מהם והלאה ובית המשפט ביטל את ההחלטה בדבר אפשרות לפסוק פסק דין שזה.

14.         התובעת העידה מטעמה את השמאי אבי בן ארוש , שבדק את מכוניתה ואמד את ירידת ערכה.

15.         השמאי העיד, כי ידוע לו שמכוניתה של התובעת היתה בתנאי ליסינג; הוא לא ידע אם המכונית הושכרה בעבר לקיבוץ; הוא לא שמע ולא ידע שהמכונית ניזוקה בעבר בתאונת דרכים. בדיקה שערך בחלקה האחורי של המכונית לא העלתה כי ניזוקה בתאונה.

16.         בתשובה לשאלות בית המשפט הסביר העד כיצד הוא אומד את ירידת הערך בהתחשב בקילומטראז' של המכונית ובמספר הבעלים הקודמים שלה.

17.         בתשובה לשאלות בית המשפט הסביר השמאי, כי מעולם לא ראה שתי חוות דעות זהות לגבי מכונית מסויימת, כשהשמאים ייצגו צדדים מנוגדים. "לכל אחד יש את האינטרס שלו", הסביר (שורה 16 בעמ' 3 לפרוטוקול) ואילו לו אין כל אינטרס. העד הוסיף, כי הוא אומד את ירידת הערך על סמך נתונים מבוססים, הנשענים על טבלאות.

18.         התובעת ציינה בסיכומה, כי הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית, כי השמאי שלה דווקא החמיר עמה וכי הצעותיה של הנתבעת לא היו רציניות. היא חזרה ודחתה את דברי הנתבעים, כי למכוניתה היו תאונות קודמות.

19.         בסיכומו חזר נציג הנתבעים על האחוזים שהיה צריך להוריד משיעור ירידת הערך. הוא נקב שוב באחוזים שהופחתו בגין בעלות קודמת וקילומטראז' גבוה.