א. בפניי שתי בקשות לאישור הגשת תובענות ייצוגיות כנגד המשיבות בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "בקשות האישור"), שהדיון בהן אוחד (עיינו בהחלטה מיום 14.3.2012).
ב. על-פי הנטען בבקשות, המשיבה מס' 1, יוניליוור ישראל מזון בע"מ (להלן: "יוניליוור") והמשיבה מס' 2, אסם תעשיות מזון בע"מ (להלן: "אסם"), מייצרות, או משווקות, או מייבאות דגני בוקר שונים. דגני הבוקר של יוניליוור משווקים תחת המותגים "תלמה" ו"תלמה שפע", ודגני הבוקר של אסם משווקים תחת המוצג "נסטלה".
ג. עוד נטען בבקשות, כי המבקש מס' 1 נוהג לצרוך דגני בוקר של יוניליוור, וכי המבקשת מס' 2 נוהגת לצרוך דגני בוקר של אסם.
ד. על-פי הנטען בבקשות, בעת שהמבקשים ביקשו לרכוש דגני בוקר של המשיבות, הם התקשו להשוות את כדאיות הרכישה של סוג דגני בוקר מסוימים שהמשיבות משווקות, שכן דגני הבוקר של המשיבות היו ארוזים באריזות במשקלים שונים, שהינם שונים ממשקלן של אריזות דגני הבוקר של יצרנים אחרים.
עוד נטען בבקשות, כי למבקשים ולבני משפחותיהם אין העדפה מפורשת באשר לאילו דגני בוקר הם צורכים, ולפיכך חשוב למבקשים לצרוך את דגני הבוקר שיספקו להם את התועלת המירבית ביחס שבין משקל המוצר לבין מחירו. לפיכך, נטען בבקשות האישור, שקיימת חשיבות מכרעת לאחידות בגדלים של המוצרים כפי שמחייב התקן.
ה. בבקשות נטען, כי בשל כך שאריזות דגני הבוקר של המשיבות אינן במשקלים אחידים, כנדרש לפי תקן ישראלי 1118(11), שהוא תקן רשמי ומחייב, התקשו המבקשים להשוות בין מוצרי המשיבה לבין עצמם ולבין מוצרים מתחרים.
המבקשים טוענים, כי תקן ישראלי 1118(11) קובע כי תכולתם המוצהרת של מוצרי גרעיני דגנים מעובדים תהיה: 100 גרם, 125 גרם, 250 גרם, 375 גרם, 500 גרם, 750 גרם, 1 ק"ג וכפולות של 1 ק"ג.
לגבי פתיתי תירס מעובדים (קורנפלקס), פתיתי חיטה מעובדים, סובין מעובד, ודגנים מעובדים אחרים שאינם בתערובת, נקבע כי תכולתם המוצהרת תהיה: 125 גרם, 250 גרם, 375 גרם, 500 גרם, 750 גרם, 1 ק"ג וכפולות של 1 ק"ג.
לגבי תערובת של דגנים וקטניות מעובדים לאכילה, נקבע כי תכולתם המוצהרת תהיה: 125 גרם, 250 גרם, 375 גרם, 400 גרם, 750 גרם וכפולות של ½ ק"ג.
טענת המבקשים היא כי המשיבות מפרות את הוראות תקן 1118(11), בכך שהן משווקות דגנים שתכולתם המוצהרת אינה בהתאם להוראות התקן.
ו. הקבוצה שאותה מעוניינים המבקשים לייצג בבקשות אלה, מוגדרת ככל צרכן שרכש ממוצריהן של המשיבות עליהם חל תקן ישראלי 1118 חלק 1 וחלק 11, ואשר אינם עומדים בתנאי תקן זה, ולא התאפשר לו עקב כך לערוך שיקול צרכני הולם לגבי טיב וכדאיות הקניה, או שלא התאפשר לו להשוות את טיבם וכדאיותם של מוצרים אלה כנגד מוצרים אחרים של המשיבות או של חברות אחרות, בתקופה של שבע השנים שקדמו להגשות בקשות האישור.
ז. נטען בבקשות, כי למבקשים נגרם נזק ממוני בשל כך שלא ניתנה להם אפשרות בחירה ריאלית במוצר אחר שהתועלת הכלכלית בו גבוהה יותר. לטענת המבקשים, המשיבות שוללות מציבור הצרכנים את האוטונומיה וחופש הבחירה בין המוצרים, וכן הן שוללות מציבור הצרכנים את האפשרות להשוות בין המוצרים השונים ולכלכל את בחירתם בתבונה תוך מתן משקל לכל נתון רלוונטי.
לטענת המבקשים, נזקם של חברי הקבוצה מתבטא בעוגמת נפש, פגיעה באוטונומיה ופגיעה בחופש הבחירה הצרכני המושכל. המבקשים מעריכים את נזקו האישי של כל חבר קבוצה בסכום של 500 ש"ח.
ח. עוד טוענים המבקשים בבקשות האישור, כי תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), התשס"ח-2008, המחייבות עוסק להציג מחירים ליחידת מידה של 100 גרם או 1 ק"ג, אינן נותנות מענה הולם לצרכנים בחנויות ששטחן קטן מ-100 מ"ר, שכן התקנות אינן חלות במקרה זה. כמו כן, התקנות אינון חלות על הצעה ומכירה של טובין בעסקת מכר מרחוק. זאת ועוד, התקנות נכנסו לתוקפן רק ביום 1.1.2009, ולפיכך לפני כן לא היתה חובה על עוסק להציג את המחיר לפי יחידת מידה.
ט. עילות התביעה אשר נטענו בבקשות האישור הן: הפרת החובה החקוקה הקבועה בתקן ישראלי 1118 (1) ו-(11) ובצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט-1998; הטעיה לפי סעיף 2 של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; רשלנות - שכן לטענת המבקשים המשיבות היו מודעות לקיומו של התקן ולתחולתו על הדגנים אותם הן משווקות, אך הן לא הקפידו על עמידה בהוראות התקן ביחס לחלק ממוצריהן.
י. הסעדים המבוקשים הם צו עשה אשר יורה למשיבות לפעול בהתאם לתקן מספר 1118 חלקים 1 ו-11, וכן סעד כספי, לפי נזק בסך 500 ש"ח לכל צרכן. לגבי המשיבה מס' 1 הוערך גובה הסעד הכספי בסכום של 73,125,000 ש"ח ואילו ביחס למשיבה מס' 2 הוערך גובה הסעד הכספי בסכום של 30,416,500 ש"ח.
יא. יוניליוור הגישה תגובה מפורטת לבקשת האישור שהוגשה נגדה, כאשר טענותיה הן בתמצית אלה:
1. צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), תשנ"ט-1998 (להלן: "צו הגנת הצרכן"), קובע בסעיף 2(1) כי דרישות תקן מיוחד או קבוצתי תהינה מחייבות רק אם הן כלולות בצו זה, ואולם תקן ישראלי 1118(11) אינו נזכר בצו ולכן הוא אינו חל יותר ואינו מחייב את יוניליוור. לכן, מתן תוקף מחייב להוראות תקן ישראלי 1118(11) סותר את הוראות צו הגנת הצרכן.
2. מתן תוקף מחייב להוראות תקן ישראלי 1118(11), עומד בסתירה לא רק ללשון צו הגנת הצרכן, אלא גם לרציונל שעמד בבסיס הסרת רשמיותם של סעיפי המשקלים האחידים, לפיו אין בסעיפים אלה כדי להבטיח "תאימות או חלופיות של מוצרים" (סעיף 8(א)(5) של חוק התקנים, התשי"ג-1953). רציונל זה חל על כל המזונות, הן אלה שהותקן בעניינם תקן מיוחד והן אלה שלא, והם נזכרים בחלקיו השונים של תקן 1118, לרבות חלק 11.