התקבלה בקשה להפסקת ריצוי עונש של המשיב ולעיכוב ביצועו

א.        בקשה להפסקת ריצוי עונשו של המשיב ולעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט פרקש) בת"פ 2040/06 מיום 30.10.07.

ב.        המשיב הורשע, בצוותא חדא עם שני שותפים נוספים, בעבירה של סחיטה באיומים. לאחר ניהול הוכחות הרשיע בית המשפט המחוזי (השופט פרקש), בהכרעת דינו מיום 10.7.07, שלושה מתוך חמשת הנאשמים בעבירה של סחיטה באיומים וזיכם מעבירה של סחיטה בכוח. לגבי המשיב נקבע, כי נכח בפגישה שנועדה ל"גביית חוב" ונהג בגברתנות כלפי קרבן העבירה, ובהמשך נכח בפגישות אחדות כחלק מהטלת האימה. בגזר הדין, שניתן ביום 30.10.07, השית בית המשפט על המשיב עונש של שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, וכן שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע למשך שלוש שנים. בגזר הדין התחשב בית המשפט בחלקו של המשיב בעבירות, שהיה הקטן מבין השותפים, בעדויותיהם של עדי האופי ובתהליך השיקום שעבר, תוך הבעת תקוה כי המדובר במעידה חד פעמית.

ג.        המשיב החל את ריצוי עבודות השירות ביום 20.11.07. ביום 11.12.07 עירערה המדינה על גזר הדין ועל קולת עונשיהם של שלושת השותפים, ובד בבד הגישה את הבקשה הנוכחית להפסקת ריצויין של עבודות השירות על ידי המשיב ולעיכובן. לטענתה, חרף הקושי בהפסקת ריצויו של העונש, אם יסיים המשיב את ריצוי העונש בעבודות שירות בטרם יישמע הערעור עלולה להיות לכך השפעה רבה על תוצאות הערעור. יצוין בהקשר זה, כי בהליך מקביל בו נתבקש עיכוב ביצועו של העונש שהושת על אחד משותפי המשיב דכאן, הוריתי כי הערעור יישמע בהקדם האפשרי ולא יאוחר מאשר בתוך שלושה חודשים (ראו החלטתי בע"פ 10474/07 אבו חצירא נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 11.12.07).

ד.        (1) בפני, הוסיף וטען בא כוח המדינה כי יש להותיר את שיקול הדעת לבית המשפט שלערעור. נטען כי מחמת תקלה הוגשה הבקשה באיחור. מנגד טענה באת כוח המשיבים כי המדובר במקרה חריג, שכן היה שיהוי בלתי מתקבל על הדעת בהגשת הבקשה. ראשית, עוד ביום הקראת גזר הדין שאל בית המשפט היש משאלות בקשר לכך, ובא כוח המדינה לא העיר דבר. שנית, בקשה לשינוי בתנאי מעצר בית בתיק אחר כדי לאפשר תחילתן של עבודות השירות הגיבה המדינה בהסכמה. נוצרו ציפיות אצל המשיב כי לא יוגש ערעור, וזה הוגש - כנטען - יומיים לפני המועד האחרון עם בקשת העיכוב, שיכלה להיות מוגשת מתחילה. עוד הוסיפה עו"ד רם, כי הממונים על המשיב בעבודות השירות מרוצים הימנו מאוד, והגישה אישור חיובי לעניין זה. על כן נטען, כי אין מקום לעיכוב.

ה.        לאחר העיון החלטתי, לא בלי התלבטות, להיעתר לבקשה. המדיניות השיפוטית הנוהגת בכגון דא היא, כי בגדרי ערעור מעוכב - על פי רוב - ביצועם של עונשי מאסר קצרים יחסית, כדי "ליתן משקל גם לצורך להותיר לערכאת הערעור בענייני ענישה מרווח שיקול דעת רחב ככל הניתן, ולהימנע, בגדר האפשר, מכבילת שיקול דעתה" (דברי השופטת פרוקצ'יה בע"פ 55/06 מדינת ישראל נ' זלינגר וכוגן (טרם פורסם) (2006); ראו גם ע"פ 4157/05 מדינת ישראל נ' טויל (טרם פורסם) (השופט גרוניס); ע"פ 5360/07 מדינת ישראל נ' כריים (טרם פורסם) (2007)). במקרה דנא לא היתה ההחלטה נטולת התלבטות, כאמור, בשל התקלות - יותר מאחת - שאירעו, והדעת נותנת כי בפרקליטות יופק לקח, שעניינו - בין השאר - המועד בו מוגשת בקשת עיכוב ביצוע בנסיבות כאלה. אילו היה ערעור המדינה יכול להישמע על אתר אולי לא הייתי נעתר לבקשה, אך משיימשך הדבר, במקרה הטוב, זמן מה - עשוי להתייתר הערעור במידה רבה מאוד, וזאת אין להלום. אזכיר שוב, כי הנטיה היא "לעכב ביצוע שעה שמערערים נאשמים על גזרי דין קצרים" (בש"פ 536/07 הנזכר), ואף נזדמן לי לעכב ביצוע על-ידי שחרור פלוני ממאסר ממש עד לערעור, ואין סיבה לשנות מכך כשהמדינה היא המבקשת. צר לי על אי הנוחות הנגרמת למשיב, אך הכף נוטה לקבלת הבקשה, כשם שככלל היתה נוטה לקבלתה אילו באה מצד המשיב.

ו.        הבקשה מתקבלת במובן זה שהריצוי יעוכב; העיכוב יחל מיום י"ד בטבת תשס"ח (23.12.07), כדי לאפשר לעמותה בה מתבצעות עבודות השירות, ולמשיב, להתארגן להפסקה על פי הנחוץ. עוד תתבקש המזכירות לקבוע מועד מוקדם ככל הניתן לערעור זה (הנוגע גם לשני המערערים בע"פ 10474/07) יחד עם ע"פ 10474/07 (שהוא גם על הכרעת הדין), וזאת בהמשך להחלטה מיום 11.12.07.

           ניתנה היום, ח' בטבת תשס"ח (17.12.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יר + מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il