התקבלה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין

בפני בקשה לביטול פסק דין וצו מניעה שניתנו בהעדר הגנה ביום 13.2.06 על יסוד אישורי המסירה שצורפו לבקשה למתן פסק דין ומהם עולה כי כתב התביעה נמסר למבקשים ביום 7.9.05.

במסגרת הבקשה הנ"ל עותרים המבקשים לצוות על הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, הבקשה נתמכת בתצהירו של מבקש מס' 2.

המדובר בתביעה כספית על סך 251,401 ש"ח שהוגשה ע"י קדשב משה (להלן:" המשיב") כנגד יענאם בע"מ (להלן:" מבקש מס' 1") וכנגד יעקב טאראתות (להלן:" מבקש מס' 2") (להלן:" המבקשים").

ביום 6.9.05 הוגשה בקשה ע"י המשיבים למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, נקבע ע"י כבוד השופטת אביבה טלמור כי אין מקום ליתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד ונקבע מועד לדיון בבקשה.

ביום 8.9.05 התקיים דיון בבקשה אך המבקשים בענייננו (בש"א 3000) לא התייצבו, ניתנה החלטה בהעדרם בזה הלשון:

" לאחר עיון בכל האמור ולאחר שהמשיבים הוזמנו כדין לישיבת היום ולא התייצבו ואף לא הגיבו בכתב לבקשה זו, שעה שיכולים היו לעשות כן, ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים או מי מהם ו/או מי מטעמם לבצע כל דיספוזיציה ו/או כל פעולה במקרקעין ברח' בארי 12 נתניה גוש 8267 חלקה 70 אשר בבעלות משיבה 1 כמו כן ניתן צו זמני המונע העברת זכויות לצדדים שלישיים הם המשיבים הפורמליים, מכירתם והמשך הבנייה בהם. צו זה יעמוד בתוקפו עד לסיום הדיון בתביעה שהוגשה בת.א. 5617/05" (ראה פרוטוקול דיון מיום 8.9.05 שורות 18-13).

ביום 8.2.06 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ובגוף הבקשה נתבקש להפוך את צו המניעה הזמני שניתן ע"י כבוד השופטת טלמור לקבוע, כאמור בתאריך 13.2.06 ניתן פסק דין ע"י רשמת בית המשפט השלום.

לאחר קבלת תגובת ב"כ המשיב, התקיים ביום 10.1.07 דיון בבקשה ובה העלה שוב ב"כ המשיב טענה מקדמית לפיה, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור מבלי להצביע על טעמים מיוחדים. לטענת ב"כ המשיב, תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין הינו 30 יום ואילו הבקשה הוגשה בתאריך 20.9.06 כאשר לתגובת המשיב צורף אך אישור מסירה למבקש מס' 2 בתיק הוצל"פ מס' 8-06-05235-16 בתאריך 5.5.06.

אין חולקים הצדדים כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור, המחלוקת הינה האם למבקשים טעמם מיוחד המצדיק את הבקשה להארכת מועד.

דיון והכרעה:

בפתח הדיון ציינה ב"כ המבקשים כי אין מניעה להגיש את הבקשה לביטול פס"ד והארכת מועד במסמך אחד, טוענת אף כי קיימים למבקשים טעמים מיוחדים ומפנה לסעיפים 46-43, 48, 51, 52 לבקשה ולתצהיר.

מן המפורסמות היא כי, בטרם ידון בית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין, עליו לידון בבקשה להארכת מועד.

" בצדק אף לא נדונה הבקשה לביטול פסק הדין לגופה שכן מן הדין היה לדון ולהכריע  קודם בשאלת הארכת המועד, ומשנדחתה בקשה זו, לא היה עוד טעם לדון בבקשה לביטול פסק הדין...." (ראה החלטתה של כבוד השופטת ע' ארבל ברע"א 3964/06 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' אהרון כברה, פורסם באתר המשפטי נבו).

כפי שצוין לעיל, גרעין המחלוקת נסוב סביב השאלה האם מעלים המבקשים מטעם מיוחד להארכת מועד.

ב"כ המשיב ויתר על חקירת המצהיר ביחס להארכת המועד וב"כ המבקשים ויתר על חקירת המצהיר מטעם המשיב, והצדדים סיכמו דבריהם בעל-פה.

תקנה 528 לתקנות סדר הין האזרחי, התמש"ד-1984 קובעת בזה הלשון:

" מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה;נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו ".

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בקשה לביטול פסק דין/ החלטה יש להגיש תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין/ החלטה. אבחן באם העלו המבקשים טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת הבקשה.

כבר נקבע לא אחת בפסיקה ענפה כי ניהולו של מו"מ בין הצדדים אינו מהווה טעם מיוחד. עוד נקבע כי טענות לגופם של עניין אף הן אינן מהוות טעם מיוחד.