התקבל ערעור שעניינו אי פסיקת הוצאות

בעלי הדין הסמיכו אותי לפסוק בערעור זה לפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד 1984.

עניינו של הערעור באי פסוקת הוצאות למערערים שהתביעה וגדם נמחקה על הסף משום שלא גילתה עילה בפסק הדין שבו מחק בית המשפט את התביעה הוא לא פסק למערערים הוצאות ולא נימק את אי פסיקת ההוצאות. משהתבקש לאחר מכן בית המשפט לתקן את הדבר, הוא החליט שכבר סיים את מלאכתו ושתרופתם של המערערים היא בפניה לערכאת הערעור.

דין הוא כי צד הזוכה בהליך זכאי לתוצאותיו ולשכ"ט עורך דינו, ואם בית משפט סבור שאין מקום לחייב בהוצאות, עליו לנמק את החלטתו. בעניינו לא ניתן כל נימוק, ומהחלטת בית המשפט, בבקשה שהוגשה לאחר מתן פסק הדין, עולה שאף בית המשפט סבר שאכן נפלה טעות.

ברור גם כי אין מדיבר בערעור על שיעור ההוצאות ולכן אין מקום להפעלת המדינות שבית משפט של הערעור אינו מתערב בדרך כלל בפסיקה שכזו.

אני מחייב את המשיבה לשלם למערערים שכ"ט עו"ד בערכאה קמא בסכום של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ וכן את אגרת הערעור. ב"כ המערערים בהגינותו לא עמד על פסיקת שכ"ט  בערעור, ובנסיבות הענין ולנוכח הסכמת הצדדים לפס"ד על דרך הפשרה, אינני עושה צו באשר לשכ"ט בערעור.

המזכירות תואיל לשלוח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ' בסיון, תשס"ז (6 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.

                                                                        _____________________

                                                                             אילן ש. שילה, שופט