התקבל ערעור התביעה נגד קולת העונש בעבירה של החזקת כלי ירייה ללא היתר

הערעור שבפניי מכוון נגד קולת העונש אשר ראה ביהמ"ש הצבאי בשומרון לגזור למשיב. חרף הסדר הטיעון שהיה בפניו, החליט בימ"ש קמא מנימוקים שפירט, לסטות מהסדר הטיעון באופן משמעותי ולגזור את עונשו של המשיב ל-10 חודשי מאסר מהם 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו.

אבהיר בקצרה, כי המשיב נעצר בתאריך 22.7.07 ובחיפוש שערכו כוחות הביטחון ברכבו נמצאו שלושה כלי נשק. את הקלצ'ניקוב אשר נמצא ברכב נשא המשיב ברישיון ואילו לשני האקדחים הנוספים שמצאו כוחות הביטחון ברכבו לא היה למשיב היתר לשאתם. לפיכך, הועמד המשיב לדין בשל החזקת כלי ירייה ללא היתר. משהצליחו הצדדים לצמצם במידה ניכרת את יריעת המחלוקת ביניהם, הניחו בפני ביהמ"ש הסדר טיעון אשר במסגרתו התבקש ביהמ"ש לגזור למשיב עונש מאסר לריצוי בפועל המגיע כדי 11 חודשים, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 3,000 שקלים. כאמור, ביהמ"ש לא כיבד את הסדר הטיעון וסטה ממנו במידה ניכרת.

בטיעוניהם בפני בימ"ש קמא ציינו הצדדים כי מדובר בתיק בעל מאפיינים מיוחדים. הצדדים הדגישו בפני ביהמ"ש כי מדובר בשוטר פלסטינאי בכיר אשר פעל במשך השנים האחרונות בתיאום עם הרשויות בישראל. אמנם אין עברו של המשיב נקי וכבר עמד בפני בתי המשפט בישראל ובאזור. יחד עם זאת, הייתה לו מעורבות חיובית בחילוץ חיילי צה"ל וכי מדובר במי אשר מבצע תפקידו במשטרה הפלסטינית בדרך של שיתוף פעולה. על כל אלו הבהירו הצדדים את נסיבותיו האישיות, את מצבו המשפחתי, את הודאתו בהזדמנות הראשונה ואת חיסכון הזמן שהביאה הודאתו במסגרת הסדר טיעון.

בבוא בימ"ש קמא לבחון את העונש הראוי למשיב על בסיס הסדר הטיעון שהונח בפניו, שקל ביהמ"ש את מכלול הנסיבות שנקשרו לתיק זה ואת המסגרת ההרתעתית הראויה בסוג זה של עבירות. יחד עם זאת, מצא ביהמ"ש טעם לסטות מן ההסדר שהונח בפניו לנוכח העובדה כי אף שני האקדחים שנמצאו ברכבו החזיק המשיב מכוח תפקידו במשטרה הפלסטינית.

בנסיבות אלו, שללה התביעה הצבאית את הצדקת הסטייה מההסדר לנוכח הנימוקים אותם העלה בימ"ש קמא. משהחזיק המשיב ברובה קלצ'ניקוב ברשות, לא היה לו להחזיק אקדחים נוספים והחזקתם בנסיבות האמורות מעלה סימני שאלה רבים. עוד טענה התביעה הצבאית כי בהסדר אשר הונח בפני בימ"ש קמא, נשענו הצדדים אף על נימוק זה והמסגרת העונשית בכללה איזנה בין כל השיקולים לקולא ולחומרה והביאה בחשבון את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב על כל המשתמע מכך. סטייה מעונש זה כמוה כהתערבות באיזון הנדרש ופגיעה מיותרת באינטרס ציבורי.

להגינותה של הסנגוריה, אף להגינותו של המשיב עצמו, משנשאלו הם, כלום יש בדעתם לעמוד על פסיקתו של בימ"ש קמא, השיבו כי משאירים את ההחלטה לשיקול דעתו של ביהמ"ש. יחד עם זאת, שבה הסנגוריה והדגישה את מכלול הנסיבות שנקשרו למשיב ואת הצורך להקל עמו עד כמה שאפשר.

משבחנתי את מכלול הנסיבות לקולא ולחומרה, הגעתי למסקנה כי משסטה בימ"ש קמא מהסדר הטיעון אשר הונח בפניו, הוא הפר את האיזון הנדרש בין שיקולי הענישה השונים. בידוע, כי לא במהרה יסטה בימ"ש מהסדר טיעון שנכרת בין הצדדים. סטייה שכזו תבוא אך ורק בנסיבות בהם השתכנע ביהמ"ש כי ההסדר שהונח בפניו איננו סביר והוא נוטה באופן ניכר לצד הקולא או לצד החומרה. לא כך היו פני הדברים במקרה הנוכחי, השתכנעתי כי אכן הצדדים איזנו כהלכה בין כל השיקולים הרלוונטיים וכי המסגרת העונשית אשר הונחה בסופו של דבר בפני ביהמ"ש מצויה הייתה במתחם הסבירות ולא היה כל מקום להתערבותו של ביהמ"ש במסגרת העונשית.

משכך, אין לי אלא לבטל את פסיקת בימ"ש קמא ותחתה אני גוזר למשיב את העונשים הבאים:

20 חודשי מאסר מתוכם יהיה על המשיב לרצות 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו. היתרה תהיה על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שנה מיום שחרורו לא יעבור המשיב עבירה דוגמת העבירה בה הורשע. כמו כן, אני גוזר על המשיב קנס כספי בסך 3,000 שקלים או שני חודשי מאסר תמורתו אשר ישולם עד למועד שחרורו וכתנאי לו.

ניתן היום, 23 בינואר 2008, ט"ז בשבט התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

השופט

רמ"שית: מפ