ע"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
23505-02-16
25/05/2016
|
בפני השופטים:
1. י.אלון - נשיא 2. י. רז-לוי 3. י. עדן
|
- נגד - |
מערערים:
1. גומא בן חסין גמליאל 2. חסין ג. השקעות בע"מ 3. א.ע.מ.ד בע"מ
עו"ד ירון הראל
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
פסק דין |
השופט יואל עדן:
- המערערים הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן בבית משפט השלום בבאר שבע, בעבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), והשתמטות מתשלום מס תוך שימוש במרמה, עורמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש).
על פי כתב האישום המתוקן, הכולל 4 אישומים המתייחסים לשנות המס 2007, 2008 ו- 2009, ההכנסות לגביהן לא הוגשו דוחות שנתיים ולא נכללו בספרי הנהלת החשבונות, ע"י המערער 1 והמערערות 2 ו- 3 שהינן חברות השייכות לו, הינן בסכום כולל של 2,739,011 ₪.
המערער 1 והמערערות 2 ו – 3 קיבלו במהלך השנים 2007-2009 כספים וטובות הנאה שהינם עבור ייעוץ שניתן ע"י המערער 1. חלק מהתמורה התקבלה בכספים שקיבלו המערערים וחלקה בטובות הנאה אשר כללו הוצאות משרד (שכ"ד, אחזקת מבנה, ארנונה וחשמל), תשלום שכר עובדת, ותשלום בגין כלי רכב שהועבר למערער 1. כל אלו לא דווחו ולא נכללו בספרי הנהלת החשבונות, וזאת בסכום הכולל המפורט לעיל.
בגזר הדין מיום 10.2.16 (שניתן ע"י כב' השופט ר. סולקין), נדון המערער 1 לעונש הכולל 30 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים וקנס בסך 150,000 ₪, המערערת 2 לקנס בסך 150,000 ₪ והמערערת 3 לקנס בסך 50,000 ₪.
במקורה הופנתה הודעת הערעור כנגד הכרעת הדין וגזר הדין, כאשר ביחס להכרעת הדין נטען כי יש לאפשר למערערים חזרה מההודיה, בהתאם לבקשה אשר הוגשה לבית משפט קמא ערב מתן גזר הדין ונדחתה.
בדיון בפנינו הודיע ב"כ המערערים על חזרה מהערעור על הכרעת הדין, ומיקד טענותיו בערעור על גזר הדין. לפיכך, פסק דין זה יתייחס אך לחלק אשר נותר - הערעור על גזר הדין.
- בגזר הדין נקבע כי מדובר במסכת עבירות שאינן בגדר השמטה מקרית או חד פעמית של הכנסות, כי אם התנהלות שיטתית ומתוחכמת, "תוך הקמת חברת קש בבעלות אחר...".
לאחר שבחן את היקף הכספים אשר הועלם, משך הזמן לביצוע העבירות, מידת התחכום, העורמה והשיטתיות בביצוען, נסיבותיו האישיות של המערער 1, העדר עבר פלילי, ואת אי הסרת המחדל, עובדה אשר צוין כי יש לתת לה משקל משמעותי, בפרט לאור כך שניתנו אורכות רבות לכך, מצא בית המשפט קמא כי יש להעדיף את הצורך בהרתעה, וכי על הענישה להיות ברף הבינוני של המתחם אשר נקבע על ידו ככולל מאסר בין שנה וחצי לארבע שנים.