תל"פ
בית משפט השלום אילת
|
47942-07-10
28/07/2010
|
בפני השופט:
עידו רוזין
|
| - נגד - |
התובע:
1. התעשיה 54 - אילת בע"מ
2. שמואל אשכנזי
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
|
החלטה
ביום 26.07.2010 הוציא קצין משטרה צו סגירה למועדון בילוי המנוהל על ידי המבקשת 1, זאת לאחר שימוע שנערך לבעל המועדון [המבקש 2]. העילות להוצאת הצו פורטו בצו עצמו כדלקמן:
" א. הפרת הסדר הציבורי וסכנה לשלום הציבור בעקבות אירוע קטטה במועדון.
ב. אי עמידה בתנאי רישוי העסק [תקינות מצלמות]".
ביסוד טענת המשיבה להוצאת הצו עומדת הטענה כי אחד המאבטחים תקף את אחד מבאי המועדון בשל כך שניסה לצאת מהמועדון, בניגוד לנהלים, כשמשקה אלכוהול בידו. אין בתיק החקירה כל תעודה רפואית לגבי הנזק הרפואי שנגרם ואף אין צילום המתעד את הפגיעה הגופנית.
מהאדם שהותקף נגבו שתי הודעות ובשתיהן סירב לתמוך בתלונה, טען שאינו מעוניין להגיש תלונה, כי לא אירע דבר: "הכל בסדר ואני לא יודע מי עשה לי את זה ולא יודע איך זה קרה לא רוצה כלום מהמשטרה ולא רוצה להגיש תלונה". בהודעה הנוספת שנגבתה ממנו אישר שקיבל מכה, ציין שאינו מכיר את בעל המועדון וחזר על גרסתו שאינו יודע בדיוק כיצד נפצע.
החשד הסביר לכך שהמאבטח תקף את אותו אדם מבוסס כל כולו על מזכר שנערך על ידי השוטר ענאן, אשר סומן על ידי בית המשפט באות A. ב"כ המשיבה הודה ברוב הגינותו כי אין בתיק החקירה כל עדות של עד ראייה כלשהו אשר צפה בתקיפה בזמן התרחשותה.
בנסיבות העניין, מצאתי לקבוע שעוצמת החשד הסביר, לביצוע התקיפה, אינו גבוה.
הצו הוצא כאמור מכח סעיף 23 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968 [להלן: "החוק"] המסמיך קצין משטרה לצוות בכתב על סגירה של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים "אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר".
המבקשים הגישו בקשה לביטול צו הסגירה, לפי סעיף 22 א' לחוק אשר קובע כדלקמן:
" הרואה את עצמו נפגע על ידי צו הפסקה מנהלי רשאי לבקש את ביטולו בבית משפט השלום... שבתחום שיפוטו נמצא העסק... ובית המשפט רשאי לבטל את הצו או לאשרו עם או בלי שינויים...".
במהלך הדיון הוברר כי למבקשים אין כל יכולת לשלוט על המאבטח וכי מדובר בחברת שמירה עצמאית שאינה קשורה למבקשים וכי חברת השמירה אושרה על ידי משטרת אילת וכי המבקשים אף שכרו שוטרים בשכר לצורך הבטחת שלום הציבור במועדון.
בית המשפט פנה לנציג המשטרה ושאל האם המשטרה מבקשת שתוחלף חברת השמירה והמשטרה השיבה לשאלה זו בשלילה.
מצאתי לקבל את טענת המבקשים בעניין אי תקינות ההליכים שננקטו על ידי המשטרה ואבהיר דבריי להלן:
א. המשטרה תפסה את המחשבים שהיו במקום מבלי שהיה ברשותה צו תפיסה או צו חיפוש.
ב. המשטרה חדרה למחשבים שתפסה מבלי שקיבלה צו שיפוטי.
ג. המשטרה עצרה את המבקש 2 לכאורה במעצר לא חוקי, לאור כך שהוא שוחרר לכאורה בשעה 12:50 ואולם השחרור בפועל בוצע רק בשעה 18:25.
ד.קיים בסיס לטענת המבקשים שנפגעה זכות השימוע שלהם בכך שלא ניתנה להם אפשרות להתייעץ עם עורך דין בטרם נערך השימוע. המזכר שנערך על ידי השוטר איזמירלי [למחרת השימוע] אין בו כדי להניח את הדעת, שכן מהמזכר עולה שהמבקש 2 ביקש להיות מיוצג על ידי עו"ד ולא ברור על מה מתבססת ההנחה שהוא ויתר על הזכות ליצוג. למותר לציין, כי הדרישה להיות מיוצג על ידי עו"ד לא קיבלה ביטוי במסמך השימוע.
ה.השימוע נערך כשהמבקש 2 אזוק בידיו וברגליו ובמהלך השימוע הוסרו האזיקים רק מידיו של המבקש 2.
מתוך החומר שהובא בפניי נראה שהמשיבה נהגה כפי שנהגה, לאור כך שסברה שהמבקש 2 שיבש את הליכי המשפט בכך שמחק קבצים המתעדים את המצלמות שהיו במועדון. סבורני שגם טענה זו לא נבדקה עד תומה. המבקש 2 ביקש מהמשטרה לאפשר לו להוכיח שהקבצים עדיין נמצאים במחשבים המוחזקים על ידי המשטרה, וניתן לראותם באמצעות שימוש בקוד מתאים ואולם המשטרה סירבה לאפשר לו להוכיח את הדברים. במסגרת הבקשה שבפניי צורף תצהיר של מר רן וענונו אשר עובד במועדון כאחראי על מצלמות האבטחה, המחשבים, הקופות והמסכים. מר וענונו טען בתצהירו כי באותו ערב הוא צפה בסרטי ההקלטה של מצלמות המועדון עד לשעה שהן נלקחו על ידי המשטרה וכי המצלמות היו תקינות באותו ערב. לפיכך, לא שוכנעתי, לעת עתה, שהמצלמות לא עבדו במקום ביום האירוע.