התנועה למען איכות השלטון בישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

השופט א' שהם:

1.        לפנינו עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיב 1 לחקור, באמצעות רשות ההגבלים העסקיים (להלן: הרשות), או באמצעות משטרת ישראל (בצירוף חוקרים מטעם הרשות), חשד לביצוע עבירה מתחום ההגבלים העסקיים. זאת, במסגרת חקירת "פרשת 2000" (להלן: הפרשה), שעניינה שיחות שנערכו, לכאורה, בין המשיב 4 לבין מר ארנון (נוני) מוזס (להלן: מר מוזס), מו"ל עיתון "ידיעות אחרונות". העותרת ביקשה בנוסף, כי יוצא צו על תנאי נגד המשיבה 3, המורה לה להפעיל את סמכותה, לפי סעיף 46(א) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק ההגבלים העסקיים) ולחקור את ההיבטים "ההגבליים" בפרשה. לעתירה צורפה בקשה למתן צו ביניים, אשר יורה למשיבים 2-1 להמנע מקבלת החלטה סופית, בעניין הגשת או אי הגשת כתבי אישום נגד המעורבים בפרשה, עד להכרעה בעתירה, וכן בקשה להורות על קיום דיון דחוף בעתירה.

הרקע להגשת העתירה

2. טרם הגשת העתירה דנן, הגישה העותרת לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק, עתירה דומה, וזאת ביום 22.3.2017 (בג"ץ 2572/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (30.3.2017) (להלן: העתירה הראשונה)). ואולם, מאחר שחלפו רק כשבועיים וחצי מאז פנייתה של העותרת למשיב 1 ועד להגשת העתירה הראשונה, נדחתה העתירה נגד משיב זה, על הסף, מחמת אי מיצוי הליכים. אשר לסעד שנתבקש נגד המשיבה 3, נקבע, כי מאחר שמשיבה זו אינה מוסמכת להורות על חקירתו של המשיב 4, יש לדחות את העתירה על הסף גם בעניינה.

           בעקבות פסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, התנהלו חילופי מכתבים בין העותרת לבין המשיבה 3, במסגרתם דחתה המשיבה 3 את בקשת העותרת, לפיה עליה לנהל חקירה פלילית באשר לחשדות מתחום ההגבלים עסקיים נגד חלק מהמעורבים בפרשה, גם אם טרם הוחלט על ידי המשיב 1, כי המשיב 4 ייחקר בנושא זה. לאור עמדתה זו של המשיבה 3, ומאחר שחלפו כחודשיים וחצי מאז פנייתה של העותרת למשיבים 1 ו-2, לראשונה, פנייה אשר טרם נענתה- הוגשה העתירה דנן.

תמצית טיעוני העותרת ותגובת המשיבים 3-1

3. בגוף העתירה שלפנינו, נטען כי על פי פרסומים בכלי התקשורת, בין המשיב 4 לבין מר מוזס התקיימו, לכאורה, שיחות שנועדו לרקיחת עסקה, במסגרתה יפעל מר מוזס, מחד גיסא, להורדת "רף העויינות" של "ידיעות אחרונות" כלפי המשיב 4 ויקדם סיקור חיובי כלפיו, ומאידך גיסא, יפעל המשיב 4 להביא לצמצום תפוצתו של עיתון "ישראל היום", שהוא, לדברי העותרת, המתחרה העיקרי של "ידיעות אחרונות" בתחום העיתונות המודפסת. לגישת העותרת, פרסומים אלו מעלים, על פני הדברים, חשד לביצוע עבירות מתחום ההגבלים העסקיים, ובראשן חשד לעשיית הסדר כובל בנסיבות מחמירות. חרף זאת, בתיק החקירה שנפתח, במסגרת "פרשת 2000", נחקרים רק חשדות לביצוע עבירות מתחום טוהר המידות והשחיתות השלטונית, ולא מעבר לכך. 

           לשיטת העותרת, מאחר שהמשיב 1 הורה על פתיחה בחקירה פלילית נגד המשיב 4, עליו לשקול גם את חקירת החשדות שעלו נגדו, ונגד "מעורבים נוספים", בתחום ההגבלים העסקיים, חשדות הצומחים מאותה מסכת עובדתית. אשר למשיבה 3, הרי שעליה לחקור את "המעורבים הנוספים" בפרשה, הנחשדים, לכאורה, בביצוע עבירות מתחום ההגבלים העסקיים, גם אם טרם נפתחה חקירה בנושא נגד המשיב 4 עצמו. לטענת העותרת, המנעות מחקירת החשדות בתחום ההגבלים העסקיים של כלל המעורבים בפרשה, חרף קיומן של ראיות לכאורה, היא בלתי סבירה באופן קיצוני ופוגעת משמעותית באמון הציבור ברשויות אכיפת החוק.

4. בתגובתם המקדמית של המשיבים 3-1 נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף בהעדר עילה להתערב בניהול חקירת הפרשה, קל וחומר כשהחקירה מצויה בעיצומה. עוד הובהר, כי למשיבים 2-1 נתון שיקול דעת רחב באשר לניהול החקירה הפלילית, ובשלב זה, הם לא מוצאים מקום לערב בחקירה גורמים נוספים, ובכלל זאת את המשיבה 3. אשר לסעד המבוקש נגד המשיבה 3, חזרו המשיבים על האמור בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, לפיו הסמכות להורות על פתיחה בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה, כמו גם על אופן ניהול החקירה, נתונה בידיו של המשיב 1, ולא בידיה של המשיבה 3.