התמחרות וזכות ראשונים

זוהי בקשה של יורשת לממש זכות סירוב ראשונה בנכס עיזבון של סבתה המנוחה (להלן: " הדירה")  ולרכוש את הדירה במחיר הגבוה ביותר שהוצע במסגרת ההתמחרות.

העובדות:

המנוחה XXX ז"ל (להלן:" המנוחה") הלכה אל בית עולמה ביום 3.8.2010 והותירה אחריה צוואה מיום 1.9.07 לפיה הורישה את מחצית הזכויות בדירתה לבנה ורבע מן הזכויות באותה דירה לכל  אחת משתי נכדותיה ביניהן המבקשת.

ביחס לדירה ציוותה המנוחה כדלקמן:

" אם יורשי XXX., XXX ו XXX, לא יגיעו להסכם ביניהם בתוך 90 יום ממועד פטירתי לגבי הליך מכירת הדירה- אזי אני מצווה על עו"ד ש', שאני מבקשת  למנות אותה כמנהלת העיזבון, למכור את הדירה ולחלק את התמורה, בניכוי כל ההוצאות והתשלומים הכרוכים במכירת הדירה, בין יורשי כמפורט בסעיף 4 דלעיל".

בהתאם לצוואה מונתה עו"ד ש' כמנהלת עיזבון.

ביום 7.12.2012 בעקבות בקשה של מנהלת עיזבון ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת חני שירה ביחס למכירת הדירה כדלקמן: " בינתיים תפעל מנהלת העיזבון למכירת הנכס ועד לבירור הסופי ביחס לחלקו של XXX תשאיר את חלקו בחשבון העיזבון" בהתאם להחלטה זו לא הוענקה זכות קדימה למבקשת.

ביום 10.4.2013 הוגשה בקשה על ידי מנהלת העיזבון למתן הוראות ביחס לרצונם של היורשים  לעיין בחוות דעת שמאי המקרקעין תוך ציון כי חוות הדעת איננה פתוחה לעיון המתעניינים האחרים ברכישת הדירה. אפשרתי ליורשים לעיין בחוות הדעת.

ביום 20.5.2013 הגישה המבקשת בקשה דחופה לבית המשפט לאפשר לה לרכוש את הדירה במחיר שהוצע במסגרת ההתמחרות שהתנהלה ביום 9.5.2013 ולמנוע ממנהלת העיזבון לעשות כל עסקה במקרקעין עם צד ג'.

ביום 19.5.2013 הוגשה בקשה מטעמה של מנהלת העיזבון לאישור הסכם מכירת דירת העיזבון לצד ג', מנהלת העיזבון פרטה את הליך המכירה ובתוך כך את הליך ההתמחרות וציינה כי ביום 30.4.2013 נשלחו הצעות לפגישת התמחרות במשרדה בין כל המציעים וכן הוזמנו היורשים על פי הצוואה להשתתף בהליך לרבות כמובן המבקשת. היורשים וכן המבקשת לא הגישו הצעות אך הוזמנו לטענתה " לצורך שקיפות מלאה של הליך ההתמחרות והמכירה". לטענתה לאחר ההתמחרות החזירה למציעים שהשתתפו בהליך והצעתם לא זכתה את ההמחאות הבנקאיות שהפקידו עם הצעתם וחתמה על חוזה עם הזוכים. עוד הוסיפה כי על פי הוראת החוזה הזוכים הפקידו בידיה סך של 135,000 ש"ח המהווים 10% ממחיר הדירה.

לטענתה לאחר תום הליך ההתמחרות והכרזה על ההצעה הזוכה העלה בעלה של המבקשת שנכח בהתמחרות בקשה לרכוש את דירת המנוחה במחיר ההצעה הגבוהה וטען בפניה כי יש למבקשת כמו לשאר היורשים זכות קדימה לרכישת הדירה.

ביקשתי את עמדת המשיבים (היורשים האחרים) שעמדתם תמכה בבקשה לאפשר למבקשת לרכוש את הדירה בהתאם לסכום הגבוה שהוצע בהתמחרות. באשר לבנה של המנוחה XXX ב"כ הודיעה לבית המשפט כי את זהות הרוכש היא משאירה לשיקול דעת בית המשפט ובלבד שהמקרקעין ימכרו בהתאם להצעה הגבוהה ביותר שהוצעה בהתמחרות.

לאור טענות המבקשת לגבי התנהלות מנהלת העיזבון קבעתי דיון בפני. טרם אושר הסכם המכר. יש לציין שצדדי ג' ביקשו להצטרף כמשיבים לא מצאתי לצרפם להליך.

הצדדים סיכמו טענותיהם. 

טענות המבקשת:

המבקשת בעלת זכויות במקרקעין אף כי טרם נרשמו.

בהתאם לסעיף 113 לחוק הירושה התשכ"ה 1965 (להלן: " חוק הירושה") " נכס שאינו ניתן לחלוקה... יימסר ליורש המרבה במחירו ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק". היא מפנה בעניין זה גם  לע"א 513/82 פ"ד (ל"ז)2, 813.

צורפו שלושה תצהירים על ידי בני משפחתה היורשים האחרים, התומכים בכך שהיא הודיעה על רצונה לרכוש את הזכויות בנכס וכי מנהלת העיזבון ואו מי ממשרדה הודיעה לה כי תוכל לעשות כן בתום הליך ההתמחרות על פי ההצעה הגבוהה ביותר שתתקבל. כך עולה לטענתה גם מתמליל הקלטה שניהלה המבקשת בעת ההתמחרות.

הזוכה- צד ג', לא ניזוק יותר מכל מציע אחר בהליך של התמחרות מטעם בית משפט שכן היה עליו לדעת שמעולם לא משתכללת עסקה ללא אישור בית המשפט. ממילא עליו לשאת לבדו בכל עלויות הבדיקה הנדרשת והנגזרת מהליך המכירה.