1. 1. ערעור לפי סעיף 51 לפקודת רופאי השיניים (נוסח חדש), תשל"ט-1979 (להלן - הפקודה) על החלטת משיב 2, כב' הנשיא (בדימוס) ורדי זיילר (להלן - המשיב), שהתקבלה בהתאם לסמכות שהואצלה לו על ידי משיב 1, שר הבריאות (להלן - שר הבריאות), לאמץ את המלצת משיבה 3, ועדת המשמעת כהגדרתה בסעיף 47 לפקודה (להלן - הועדה) ולהורות על התליית רישיונו של המערער לעסוק ברפואת שיניים לתקופה של 3 שנים.
עקרי העובדות וההליכים
2. 2. המערער הוא רופא שיניים במקצועו. ביום 23.9.04, לאחר שהורשע המערער בבית משפט השלום בראשל"צ בעבירה של ביצוע מעשה מגונה (ת.פ 3745/03), הוגשה נגד המערער קובלנה משמעתית לפי סעיף 45(5) לפקודה. סעיף זה מסמיך את שר הבריאות לנקוט בסנקציות משמעתיות של ביטול רישיונו של רופא שיניים, התלייתו לתקופה קצובה, נזיפה או התראה מקום בו רופא השיניים הורשע בעבירה פלילית שלא לפי הפקודה. בפסק הדין המרשיע בת.פ 3745/03, שעל בסיסו הוגשה, כאמור, הקובלנה, נקבע, בין השאר, כי המערער עבד בעבר במכון "אמריקן לייזר" כרופא המטפל בהסרת שיער וכי "בעת שטיפל הנאשם במתלוננת, וכאשר זו הרכיבה משקפיים אטומים לאור, על עיניה, כאמצעי הגנה מפני קרינת לייזר, חשף הנאשם, איבר מינו וקרב אותו לשפתיה של המתלוננת ונגע בהן פעמיים". יצוין כי ערעור שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחו בכל הנוגע להרשעתו של המערער במעשים האמורים.
3. 3. ביום 23.3.08, לאחר שקיימה הועדה מספר דיונים בקובלנה, ולאחר שנשמעו טענות המערער בנוגע לחומרת העונש המשמעתי שיש להטיל עליו, המליצה הועדה לשר הבריאות להתלות את רישיונו של המערער לעסוק ברפואת שיניים לתקופה של 3 שנים. במסגרת המלצתה ציינה הועדה כי המעשים שבהם הורשע המערער לא בוצעו במהלך טיפול שיניים, אך "יש בהם איפיונים שליליים ובלתי מקובלים - מוסרית אישית וטיפולית, המצדיקים תגובה משמעתית", וזאת לצורך הרתעה אישית של הנקבל, הרתעת עמיתים ושיקום בטחון המטופלים. הועדה הוסיפה וציינה כי עברו המשמעתי הנקי של המערער ונסיבותיו האישיות הם שהובילו אותה להמליץ על התליית רישיונו לתקופה קצובה ולא על ביטולו. המלצת הועדה אומצה על ידי משיב 2 בהחלטתו מיום 15.4.08. המערער מצדו לא השלים עם ההחלטה אמורה, בסוברו, כפי שיפורט להלן, כי מדובר באמצעי משמעת חמור יתר על המידה. מכאן הערעור שלפניי.
עקרי טענות הצדדים
4. 4. לטענת המערער, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הנוכחי, לא היה מקום להתלות את רישיונו לתקופה ארוכה, אלא להסתפק בעונש של התראה או נזיפה, או לחילופין, להתלות את רישיונו לתקופה קצרה בלבד. לתמיכה בטענתו האמורה מציין המערער כי היה על המשיבים להתחשב בעובדה שנשא בעונש שהוטל עליו במסגרת ההליך הפלילי ושילם פיצויים למתלוננת במסגרת תביעה אזרחית שהגישה נגדו ובכך למעשה סיים לשלם את חובו לחברה ולמתלוננת בגין מעשיו. המערער מוסיף כי המשיבים לא לקחו בחשבון גם את העובדה כי למתלוננת לא נגרמו נזקים חמורים כתוצאה מהמעשה המגונה שביצע בה, כי הוא "לא הורשע בעבירת מין של ממש אלא בביצוע מעשה מגונה בלבד" וכי מעשהו היה בגדר מעידה חד פעמית שערכה שניות ספורות בלבד ושלא ארעה במסגרת עבודתו כרופא שיניים אלא במסגרת טיפול של הסרת שיער בלייזר, שאינו טיפול רפואי. עוד טען המערער כי היה מקום להתחשב גם בזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה ועד למועד שבו נתקבלה ההחלטה בדבר העונש המשמעתי שהוטל עליו ובכך שבמקרים חמורים יותר מהמקרה הנוכחי נקט שר הבריאות באמצעי משמעת פוגעים פחות מזה שננקט כלפיו. לבסוף טען המערער כי היה על המשיבים להתחשב גם בהמלצות שניתנו לגביו ובנסיבותיו האישיות הקשות.
5. 5. המשיבים מבקשים לדחות את הערעור. לטענתם, החלטת משיב 2 היא החלטה סבירה ומידתית, שהתקבלה לאחר שועדת המשמעת ומשיב 2 שקלו הן את השיקולים לקולא והן את חומרת מעשיו של המערער במישור המשמעתי. משכך, לטענת המשיבים, אין כל עילה להתערב בהחלטה, דבר השמור למקרים בהם סבור בית המשפט כי העונש המשמעתי שהוטל על הנקבל סוטה באופן מהותי מרמת הענישה המשמעתית הראויה בנסיבות המקרה. אשר לטענת המערער לפיה הוא שילם את חובו לחברה ולמתלוננת ברצותו את העונש שהוטל עליו במסגרת ההליך הפלילי ובשלמו פיצויים למתלוננת, לטענת המשיבים, אין לקבלה, שכן הענישה המשמעתית נועדה לשרת מטרות שונות מזו הפלילית, ביניהן שמירה על כבוד מקצוע רפואת השיניים, על אמון הציבור בו והרתעת רופאים מביצוע עבירות משמעת. עוד טענו המשיבים כי טענת המערער לפיה המעשה המגונה שהורשע בביצועו לא בוצע תוך כדי טיפול שיניים נלקחה בחשבון בעת מתן ההחלטה וכי אם היה מדובר במעשה שבוצע תוך כדי טיפול שיניים היה מוטל על המערער עונש משמעתי חמור יותר. המשיבים הוסיפו לעניין זה כי מהבחינה המהותית אין הבדל של ממש בין רופא שיניים שביצע עבירת מין כלפי מטופלת במהלך טיפול שיניים לבין רופא שיניים שעשה כן, כמו המערער, במהלך טיפול של הסרת שיער בלייזר. אשר לטענת האפליה שטען המערער, לדברי המשיבים במקרים שאליהם הפנה המערער דובר ברופאים שביצעו מעשים חמורים פחות ממעשיו של המערער ומכאן ההבדל בענישה.
דיון והכרעה
6. 6. דין הערעור להידחות.
7. 7. כפי שציינו המשיבים, בית המשפט אינו נוטה להתערב בהחלטות שנתקבלו על ידי המסגרת המקצועית המוסמכת בכל הנוגע לחומרת העונש המשמעתי (ר' ע"א 412/90
אליהו נ' שר הבריאות פ"ד מד(4), 422 (1990)). המקרה הנוכחי בוודאי שאינו מצדיק התערבות מעין זו. אכן, העונש המשמעתי שהוטל על המערער הוא עונש חמור, שימנע מהמערער לעסוק במשלח ידו ולהתפרנס ממנו למשך תקופה לא קצרה של שלוש שנים. ואולם, מנגד, ובניגוד לדברי בא כוח המערער, שהמעיט בטיעוניו מחומרתו של המעשה שבביצועו הורשע המערער, העבירה שבה הורשע המערער היא עבירה חמורה ביותר, שביצועה על ידי רופא שיניים פוגע פגיעה קשה בכבוד המקצוע, באמון הציבור ברופאי השיניים ובאוטונומיה של מטופלים עתידיים - ובמיוחד מטופלות - שיטופלו אצל אותו רופא שיניים מבלי שהם מודעים לכך שמדובר במי שהורשע בביצוע עבירת מין. מדובר, לפיכך, במעשה שיש להרתיע את המערער ורופאי שיניים אחרים מלבצע כדוגמתו, ולשם כך, כמו גם לצורך שליחת מסר לציבור לפיו הגורמים האמונים על התנהלותם האתית של רופאי השיניים לא יסבלו התנהגות מעין זו מצד רופא שיניים, נדרשת ענישה משמעתית חמורה. נוכח האמור לעיל, אין לומר שהעונש שהוטל על המערער אינו מידתי או חורג מרף הענישה המשמעתית הראוי למקרים כגון זה.
8. 8. המערער טען, כאמור, כי היה על המשיבים לייחס משקל רב יותר לעובדה שהמעשים שבהם הורשע לא בוצעו במהלך טיפול שיניים. לעניין זה מקובלת עליי טענת המשיבים לפיה לו היה המערער מבצע את עבירת מין כלפי במטופלת במהלך טיפול שיניים היה מוטל עליו עונש חמור אף יותר (לעניין הענישה המשמעתית המחמירה שבה יש לנקוט כלפי רופאים המבצעים עבירות מין כלפי מטופלות ר' ע"א 4227/94
ד"ר קאסם סמחאת נ' שר הבריאות תק-על 98(3), 292 (1998); ע"ש (י-ם) 5003/06
ד"ר זיאד זיידאן נ' שר הבריאות (פסק דין מיום 4.9.06)). זאת ועוד, המערער אמנם לא ביצע את המעשה המגונה שבביצועו הורשע במהלך טיפול שיניים, אלא במהלך טיפול של הסרת שיער בלייזר שאינו בבחינת "טיפול רפואי" במובנו הפורמלי של המונח. עם זאת, הנסיבות שבהן בוצעה העבירה דומות במובנים רבים לאלה המתקיימות במהלך טיפול רפואי ולפיכך מעשיו של המערער ראויים לתגובה משמעתית חמורה יחסית. מבחינה זו ניתן לומר כי הענישה שהוטלה על המערער אינה חמורה ביחס למידת הענישה הראויה בנסיבות העניין, ואין זאת אלא שהועדה ומשיב 2 אכן התחשבו לצורך קביעת העונש, כפי שציינה הועדה בהחלטתה, בנסיבות המקרה ובכללן בנסיבותיו האישיות של המערערבעברו המשמעתי הנקי.
9. 9. אשר לטענתו של המערער בנוגע לזמן שחלף מאז מועד ביצוע המעשים ועד שניתנה החלטת משיב 2 נשוא הערעור, בנסיבות המקרה הנוכחי, אין לקבלה. ראשית, המערער לא טען וממילא לא הוכיח כי ההליך בעניינו נמשך זמן רב שלא לצורך בשל התנהלות בלתי סבירה מצד המשיבים, דבר שעשוי להוות נימוק לקולא לעניין ענישה משמעתית (ר' ע"ש (י-ם) 5013/06
ד"ר עקל עקל נ' שר הבריאות (פסק דין מיום 14.8.07)). שנית, כפי שצוין לעיל, ממילא העונש שהוטל על המערער, בהתחשב בחומרת העבירה המשמעתית שביצע, אינו על הצד החמור. מכאן, שאף אם מדובר היה בהתארכות שלא לצורך של ההליכים, לא היה מקום, בנסיבות אלו, להתערבות של בית משפט זה בענישה המשמעתית שהוטלה על המערער.
10. 10. אין לקבל גם את טענת המערער לפיה יש להקל בעונשו המשמעתי, שכן הוא כבר שילם את חובו לחברה ולמתלוננת במסגרת הליכים פליליים ואזרחיים. מטרות הענישה המשמעתית שונות ממטרות הענישה הפלילית וממטרות הפיצויים הנפסקים בתביעה אזרחית, ובנסיבות הנדונות, אין בעובדה כי המערער נשא בעונש שהוטל עליו במסגרת הליך פלילי ושילם פיצויים למתלוננת במסגרת הליך אזרחי כדי להפחית מחומרת העונש המשמעתי שמן הראוי להטיל עליו.
11. 11. לא ראיתי מקום לקבל גם את טענת המערער לפיה יש מקום להקל בעונשו מכיוון שבמקרים אחרים בהם בוצעו מעשים דומים, הענישה המשמעתית הייתה קלה יותר. לעניין זה הפנה המערער לשלושה מקרים (עניינו של ד"ר הרשקוביץ, עניינו של ד"ר ברק ועניינו של ד"ר פודחרני (באשר לאחרון שבהם ר' ע"א 2225/98)), שלטענתו יש בהם כדי לבסס את טענתו האמורה. נסיבותיהם של המקרים האמורים לא פורטו לפני בית המשפט במלואן, שכן המערער לא ציינם בהודעת הערעור מטעמו, לא פנה מבעוד מועד אל המשיבים על מנת לקבל את מלוא הפרטים הנוגעים להם והפנה אליהם רק במהלך הדיון בעל פה שהתקיים בערעור. מדברי בא כוח המשיבים עולה כי בשניים מן המקרים האמורים דובר במי שהורשעו בביצוע מעשים פחות חמורים מהמערער (במקרה אחד דובר ביחסי מין בהסכמה ובאחר ברופא שניסה לנשק את מזכירתו), ולכן, ומבלי להמעיט גם בחומרת המקרים האמורים, אין ללמוד מהם על מקרה זה. זאת ועוד, גם אילו היה המערער מצביע על מקרה זה או אחר, שבו ביצע רופא שיניים מעשים דומים והוטל עליו עונש משמעתי שחומרתו פחותה, הרי שכל עוד העונש כשלעצמו מידתי ולא הונחה תשתית של ממש לטענה של "אכיפה בררנית", לא היה בכך כדי להצדיק התערבות בעונש (ר' ע"ש 5013/06 הנ"ל).
סוף דבר
12. 12. הערעור נדחה.
13. 13. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 15,000 ש"ח.
14. 14. המזכירות תשלח העתקים מההחלטה לבאי כוח הצדדים בפקסימיליה.
ניתן היום, ט"ו בחשון, תשס"ט (13 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.