התובע לא הוכיח כראוי את נזקו - התיק יוחזר לערכאה הדיונית לצורך קביעת שיעור הפיצוי

השופט ס' ג'ובראן:

           מונחים בפנינו שלושה ערעורים באיחוד דיון: ערעור וערעור שכנגד (ע"א 9656/05) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת צ' ברון) בת.א 680/97 ובת.א 15/97 על סכום הפיצויים שנפסקו לטובת המשיבות בערעור, הן המערערות בערעור שכנגד וכן ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.א 680/97 (בש"א 20232/05) מיום 10.10.05, אשר קבעה כי סכומי הפיצויים בהם חויבו המשיבים לשלם למערערת, ישאו ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין בלבד, ולא ממועד קרות הנזק בגינו נפסקו הפיצויים (ע"א 11189/05)

העובדות הצריכות לעניין

1.        רמנוף, חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ (להלן: רמנוף), הינה חברה רשומה העוסקת בסחר בנייה. נאור מנופים בע"מ (להלן: נאור מנופים) הינה חברה רשומה, העוסקת במכירה, השכרה ותיקון של מנופים, מעליות וציוד בנייה. מ.מ.ר בע"מ, הינה חברה רשומה שמרבית בעלי מניותיה הינם בעלי מניות ברמנוף ( להלן: מ.מ.ר). מר נפתלי שוורץ (להלן: שוורץ) הינו בעל המניות העיקרי של נאור מנופים ומנהלה הרשום. שוורץ הינו בר-רשות במשק מס' 40 במושב עדנים (להלן: המשק או המקרקעין) ובמסגרת עבודתו כקבלן עצמאי ביצע עבודות מסגרות שונות עבור רמנוף.

2.        במהלך שנת 1989, נכרת בין שוורץ לבין מ.מ.ר הסכם שכירות בעל-פה, לפיו תנהל מ.מ.ר את עסקה ותאחסן את ציודה במקרקעין הצמודים לביתו של שוורץ במשק. בחודש אוגוסט 1989, הפסיקה מ.מ.ר את פעילותה ומילאה את מקומה חברת רמנוף, שהוקמה בה בעת. רמנוף המשיכה את ההתקשרות עם שוורץ בהסכם השכירות. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע לתוכנו של הסכם השכירות ותנאיו. 

3.        נאור מנופים ושוורץ תבעו את חברת רמנוף (ת.א 680/97) בגין חריגה מהשטח המושכר ועשיית שימוש בשטחים נוספים בלמעלה מ-5000 מ"ר ללא קבלת הסכמה משוורץ ומבלי לשלם לו תמורה. לטענתם, החל מחודש מרץ 1992, לא שילמה רמנוף את דמי השכירות המוסכמים במלואם, לפי סך של 750 דולר לחודש. כמו כן, טענו לקיומם של חיובים כספיים שונים אשר רמנוף חבה להם ודרשו תשלום בגין נזקים שונים שלטענתם גרמה להם.

4.        רמנוף תבעה אף היא את נאור מנופים ושוורץ (ת.א 15/97). לטענתה, שוורץ סייע בניהול רמנוף ונשלח מטעמה לביצוע משימות שונות ברומניה. בשנת 1995, התברר לה כי במהלך שליחותו של שוורץ ברומניה, הוא פעל כנגד האינטרסים של החברה. עוד הוסיפה, כי שוורץ שיבש את פעילותה ברומניה ובארץ, הקים חברה חדשה - נאור מנופים בע"מ - אשר תפסה את מקומה של רמנוף בישראל. אך בכך לא סגי. שוורץ פנה ללקוחות רמנוף והחל לעבוד עימם תוך גזילת עבודות שהיו לרוב מוזמנות מרמנוף וכל זאת, שעה שהוא משבש את פעולותיה במקרקעין, תוך שניתק את זרם החשמל, מונע כניסה לשטח המושכר, משתק את פעילותה העסקית ומכניס את פעילותו המתחרה לאותם המקרקעין עצמם עוד טרם פינויים על ידה. אי לכך, תבעה רמנוף פיצוי בגין הפסד הכנסות עקב הפסד עסקאות ודאיות בשני פרויקטים וכן פיצוי בגין הפסד ירידה במחזור העסקים בשנת 1996. כמו כן תבעה פיצוי בגין הפרת הסכם השכירות עימה מצד שוורץ, עת דרש לפנותה שלוש שנים טרם סיום חוזה השכירות שנכרת ביניהם. 

פסק דינו של בית-המשפט המחוזי

5.        בית-המשפט המחוזי דן בתובענות ת.א 680/97 ובת.א 15/97 במאוחד. להלן, בתמצית, עיקר קביעותיו.

ת.א 680/97

           בית המשפט המחוזי קבע, כי מהראיות שהובאו בפניו עולה, כי שוורץ אכן חסם את דרכי הגישה למקרקעין והפסיק את זרם החשמל לאתר במשך כשנה ומשנמנע מרמנוף השימוש במושכר למטרת השכירות, הרי שאין היא חייבת בתשלום דמי שכירות עבור אותו פרק זמן. כמו כן, הוסכם בין הצדדים על העלאת דמי השכירות לסך של 750 דולר בשנת 1994 ולא בשנת 1991, כפי שטוענים שוורץ ונאור מנופים. לפיכך, רמנוף אינה חייבת בהשלמת דמי השכירות ל- 750 דולר בגין תקופה זו. עם זאת, רמנוף חויבה בתשלום דמי שכירות למשך כשמונה חודשים וחצי, בגין התקופה בה לא שילמה דמי שכירות כלל, לפי שיעור של 750 דולר לחודש. עוד נקבע, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי רמנוף החזיקה בפועל בשטח למעלה מ-5000 מ"ר ושטחים אלו שרמנוף עשתה בהם שימוש נכללו במסגרת ההסכם בין הצדדים ומשכך, אין רמנוף חייבת בתשלום דמי שכירות נוספים עבורם. עוד נקבע, כי בגין קנס בעבור המנופים תשלם רמנוף לשוורץ ולנאור מנופים את הסכומים הבאים: סך של 116,763 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מחודש יוני 1996 ועד ליום התשלום בפועל; בגין חוב בעבור שירותים שונים תשלם רמנוף לשוורץ ולנאור מנופים סך של 6,370 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מחודש אפריל 1996 ועד ליום התשלום בפועל; בגין חוב בעבור חלקי חילוף תשלם רמנוף לשוורץ ולנאור מנופים סך של 29,880 ש"ח, ליום הגשת התביעה; בגין חוב ארנונה נקבע כי רמנוף תשלם לשוורץ ולנאור מנופים סך של 28,453 ש"ח (ליום הגשת התביעה). עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע, כי רמנוף אינה חייבת בתשלום ארנונה בגין התקופה בה נמנע שימוש סביר במקרקעין עקב מעשיו של שוורץ. עוד הוסיף, כי טענות שוורץ ונאור מנופים בדבר נזק לעצי הפרי והפרת הסכם הבלעדיות-דינן להידחות.

ת.א  15/97

           בית המשפט דחה את טענת רמנוף בדבר תחרות בלתי הוגנת ועשיית עושר ולא במשפט. מנגד נקבע, כי באותן נסיבות בעל המקרקעין אינו רשאי לעשות סעד לעצמו ולסלק את השוכר המחזיק במקרקעין. הווה אומר, כי שוורץ לא היה רשאי לפעול בדרך של סעד עצמי והפרעה לשימוש במקרקעין כפי שנהג. עקב חסימת המגרש נגרם נזק לרמנוף בשל שיבוש עבודתה עם לקוחותיה השונים, השבתת העובדים ואי אפשרות שימוש בציוד, וכן בנוסף לכך הוכח כי נגרמו לה נזקים עקב הפרת חוזי הספקה עם שתי חברות שעבדה עימן. בפני בית המשפט הוצג תחשיב נזק. בית המשפט קבע כי שומה על שוורץ ונאור מנופים לפצות את רמנוף בגין הנזקים שנגרמו לה עקב פעולות אלו, היינו, בסך של 1,413,000 ש"ח.  בית המשפט דחה את טענת רמנוף בדבר הפרת הסכם השכירות מצד שוורץ.

           ביום 18.9.05 הגישה המערערת (רמנוף) בקשה להבהרת פסק הדין בעניין מועד חישוב הריבית וההצמדה. בהחלטתו מיום 10.10.05, קבע בית המשפט כי ההצמדה והריבית יינתנו מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

6.        בערעור שלפנינו משיגה המערערת בע"א 11189/05 (רמנוף) כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בת.א 680/97 (בש"א 20232/05) לפיה תשלום הפרשי הריבית וההצמדה הינו מיום מתן פסק הדין ולא מיום קרות הנזק וכן משיגה בערעורה שכנגד (ע"א 9656/05) כנגד הסכום הנפסק לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה, שערכם רב הרבה יותר מזה אשר נקבע, וכן משיגה כנגד הקביעה ששוורץ לא הפר את הסכם השכירות ודורשת לפצותה בגין הפרה זו. המערערים (שוורץ ונאור מנופים) משיגים כנגד גובה הפיצויים שנפסקו למשיבה (רמנוף).

ע"א 9656/05

הערעור העיקרי

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

7.        בית-המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבה פיצויים בגין הנזק הישיר שנגרם לה בכך שעובדי המשיבה הושבתו מלפעול במשך כחודש בשל סגירת המגרש על ידי המערער, כמו גם בשל השבתת הציוד עקב הפסקת החשמל למתקני המשיבה ומשרדיה. בית-המשפט חייב את המערערים בסך של 198,000 ש"ח בהסתמך על תחשיב הנזק שנערך על ידי מר אריה הרשטיק (להלן: מנהל המשיבה או משיב 2) והוצג לבית- המשפט. כמו כן, פסק בית המשפט למשיבה פיצויים בסך של 88,000 ש"ח בעבור הנזק העקיף שנגרם למשיבה עקב חוסר יכולת להוציא חלפים הדרושים להפעלה שוטפת של מנופי החברה, אשר עבדו בחוץ אצל הלקוחות (כגון שרשראות זחל, גלגלי טנקים, מנועים וגירים). בית המשפט הבהיר כי המדובר בחלקי חילוף למנופים כבדים, שעל מנת להוציאם מהשטח צריך היה לפני כן לעבוד עליהם ולהכינם במגרש, דבר שלא התאפשר היות והמערער ניתק את החשמל במגרש. בנוסף, פסק בית המשפט המחוזי לטובת המשיבה פיצויים בגין הפרת הסכמי אספקת ציוד לשתי חברות בעקבות חסימת המגרש: המשיבה פיגרה באספקת 2 מנופים לאתר בדימונה ובשל כך חברת צבעים בע"מ (להלן: חברת צבעים) קיזזה מחשבון המשיבה סכום של 672,000 ש"ח (זאת בהסתמך על תצהיר מנהל המשיבה, אשר נתמך בעדותו של מנכ"ל צבעים, מר אבי הר שגיא). כמו כן, לחברת ס.ס.ב קבלנות בע"מ (להלן: ס.ס.ב קבלנות) נגרם פיגור באספקת 2 מנופים ומעליות חוץ לאתר באשדוד, בגינו נאלצה המשיבה לפצות את ס.ס.ב קבלנות בסך של 455,000 ש"ח (זאת בהסתמך על תצהיר מנהל המשיבה, אשר נתמך בעדותו של מנהל בחברת ס.ס.ב קבלנות, מר סמי סויסא).