התובע הצבאי נ' ח/XXX טוראי י' ש'

 הכרעת דין 

על פי הודאתו, מורשע הנאשם בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, על כי נעדר מיחידתו, מיטב, מיום 07/02/2016 ועד יום 20/10/2017, בסך הכל 621 ימים, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.

• ניתנה היום, 14/11/2017, כ"ה בחשון התשע"ח, והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.

___________

שופט

גזר - דין

רקע

1. הנאשם, טור' י' ש', הורשע על-פי הודאתו בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות לתקופה בת 621 ימים, שבסיומה נעצר.
2. מחומר הראיות שהוגש לבית הדין עולה, כי הנאשם נקרא לשירות מבלי שנקבע כושרו הרפואי, אך השתמט מחובת הגיוס (ת/1). התביעה ביקשה להגיש תיעוד שיחה עם הנאשם, אך נוכח התנגדות ההגנה הצהירה התביעה כי היא מוותרת על הגשתו תחת ההנחה כי הנאשם היה מודע למעמדו בכל תקופת ההיעדרות מן השירות. מאישור שהגישה ההגנה עולה, כי הנאשם למד בישיבת "כנסת יצחק" וכי תורתו אומנותו, החל מחודש ספטמבר 2014 (ס/1).
3. התביעה הצבאית הדגישה, כי הראיות הקיימות מלמדות כי הנאשם מלכתחילה בחר שלא לשתף פעולה בהליכי הגיוס, מבלי שנקבע כושרו הרפואי, וביכר שלא לשרת בצבא, הגם שהיה מודע לחובתו להתייצב לשירות. הנאשם השתמט משירות לתקופה משמעותית, כך שהפגיעה בערך השוויון ובחוסנה של המדינה מועצמת. התביעה ביקשה להעניק משקל בכורה להרתעת הרבים ועתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת, אשר תוביל לרישום פלילי מלא, כמו גם מאסר מותנה מרתיע.
4. ההגנה טענה, כי השתמטותו של הנאשם משירות מצביעה, לכל היותר, על עצימת עיניים ולא על מודעות מלאה, שכן לא נוהלו עמו שיחות טלפון מטעם רשויות הצבא. מכל מקום, הנאשם למד בישיבה ותורתו אומנותו ולא הגיש בקשה מתאימה לדחיית גיוסו, משמע ההשתמטות היא בעלת ערך טכני. ההגנה ציינה כי ויתרה על טענות ראייתיות כבדות משקל, שאף הובילו את בית הדין הצבאי לערעורים להורות על שחרור הנאשם למעצר פתוח (בעוד הוא עצמו ביכר להיוותר במעצר ממשי). הסנגור ביקש להסתפק בענישה מתונה, שלא תוביל לרישום פלילי מלא. הנאשם נמנע מלהוסיף דברים.

מתחם העונש ההולם

5. בעבירה של היעדרות מן השירות שלא ברשות מתקיימת פגיעה ממשית באינטרס הציבורי להגן על חוסנו של הצבא, לקדם את השוויון בנטל השירות הצבאי ולחזק את לכידותה של החברה בישראל (ראו והשוו: ע/4/17 התובע הצבאי הראשי נ' טור' רובל (2017); ע/44/17 טור' דבורקין נ' התובע הצבאי הראשי (2017); ע/54/17 טור' ברוך נ' התובע הצבאי הראשי (2017); ע/51,55/17 רב"ט שרביט נ' התובע הצבאי הראשי (2017)). יפים הדברים בעניינם של מי שהשתמטו משירות לתקופה משמעותית ולא נשאו כלל בעול השירות הצבאי.

6. משהודה נאשם בפני בית הדין בביצוע עבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, הנחת המוצא היא, כי ביצע את העבירה מתוך מחשבה פלילית, היינו מתוך מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות. כידוע, "רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם" (סעיף 20(ג) (1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977). משמע, "עצימת עיניים" מהווה תחליף מהותי למודעות, שקולה למודעות בפועל ומקיימת את היסוד הנפשי של העבירה (ראו, לדוגמה: ע"פ 7704/13 מרגולין נ' מדינת ישראל (2015), בפסקה 42 לפסק-דינו של השופט הנדל; ע/94/11 סא"ל אטיאס נ' התובע הצבאי הראשי (2012), בפסקה 88).