התובע הצבאי הראשי נ' סמל י' ס'

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז שניתן בתיק מרכז (מחוזי) 186/16 (סא"ל רונן שור – אב"ד; רס"ן בת-אל יעקב – שופטת; סרן בילאל חמוד – שופט) ביום 17.1.2017. הערעור (קולת העונש) התקבל.

רקע

1. סמל י' ס', המשיב, הורשע על-פי הודאתו, בחמש עבירות שעניינן מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הרשעתו של המשיב נעוצה בכך שצילם שבע חיילות, באמצעות הטלפון הנייד שברשותו, עת ששהו בחדר מגוריהן בבסיס יחידה מובחרת, כשהן ערומות באופן מלא או חלקי.
2. בית הדין קמא גזר על המשיב, עונש של ארבעה (4) חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודה צבאית, לצד עונש מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי. עוד נפסק, כי המשיב ישלם לנפגעות העבירה פיצויים בסך 13,000 ש"ח.
3. התביעה לא השלימה עם גזר הדין ועתרה להחמיר בעונש המאסר בפועל, הן בנוגע למשכו והן בנוגע לאופן נשיאתו, כך שירוצה בכליאה.

גזר הדין וההליכים בפני בית הדין המחוזי

4. בית הדין קמא עמד בגזר-דינו, על נסיבות ביצוע העבירות ופרטן כדלהלן:

"במספר הזדמנויות בחודש אוגוסט 2015 הגיע הנאשם לאזור מגורי החיילות בבסיסו, וצילם מספר רב של תמונות המתעדות חדר במגורי החיילות, באמצעות מכשירו הסלולארי, דרך חור בגדר התוחמת. בחדר נכחו מספר חיילות כשהן בעירום או חשופות בפלג גופן העליון או בבגדים תחתונים בלבד. הנאשם עשה זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים... החקירה החלה לאחר שהנאשם נצפה על-ידי חייל כאשר הוא מציץ מבעד לגדר אל תוך מגורי החיילות. הנאשם הודה בחקירתו בביצוע המעשים ונטל אחריות על מעשיו. במהלך חיפוש במכשירו הסלולארי... נמצאו תמונות נוספות... אשר מתעדות כי הנאשם ניסה לצלם את חלל מגורי הבנות... אך באותם ניסיונות צילום לא נכח איש בחדר... הנאשם הציע לחייל אחר לראות תמונה שצילם והאחרון סירב. כמו כן, הודה הנאשם כי בהזדמנות אחת צילם סרטון וידאו בו היה ניתן לראות חיילת בעירום מלא וחלקי בזמן שהיא מתלבשת, אך הנאשם לא זכר את שמה וציין כי מיד לאחר מכן מחק את הסרטון והניסיונות לשחזר את הסרטון לא צלחו".

5. כתב האישום בעניינו של המשיב הוגש בחודש אפריל 2016 לאחר שנערך לו שימוע. בהתאם להבנות שהתגבשו בין באי-כוח הצדדים יוחסו למשיב חמישה סעיפי אישום בעבירה של מעשה מגונה (עבירה מסוג עוון), כמפורט לעיל, והוסכם, כי ישיבת ההקראה תדחה עד לאחר שהמשיב ישלם את סכום הפיצויים המוסכם לנפגעות העבירה. בהתאם, הורשע המשיב, על-פי הודאתו, בחודש אוקטובר 2016 והופנה, לפי הוראת סעיף 6 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006, להערכת מסוכנות.
6. בית הדין סיכם את חוות דעתה של מעריכת המסוכנות כדלקמן –

"במפגש בלט שימוש מצד הנאשם במושגים מעולם התוכן של הטיפול הייעודי בעברייני מין, חלק מהפעמים לצורך יצירת תדמית כי הוא בעל תובנות רגשיות למעשיו, וללא כל חיבור למשמעות המושגים בהם עושה שימוש. במפגש ניכרו גם תשובות מתחמקות, מתחכמות וכוללניות באשר ליחסו לעבירות, לרבות באשר להיבטן המיני, וכן התייחסויות משתנות למניע לביצוען... בלט מזעור של חלקי התנהגות מיניים ותוקפניים במעשיו, הגם שהודה פורמאלית בביצוע עבירות מין ובביצוע פגיעות מיניות באופיין. צוין, כי הכחשת מניע מיני למעשיו אינה מאפשרת לבחון האם מדובר בנטייה מינית סוטה אם לאו... כן ניכר מאמץ מצדו להרשים לטובה באופן מוגזם מתוצאות הטיפול שעובר, בעוד שלא ידע להשיב מדוע בחר לפגוע דווקא בתחום המיני נוכח המניעים למעשיו... לשיטתה, בולטים מאפייני אישיות נרקיסיסטיים ודימוי עצמי נמוך. הנאשם מדקלם מושגים מעולם הטיפול מבלי שקיימת אצלו תובנה מלאה לכלל גורמי הסיכון ולקשר בינם לבין ביצוע העבירות. מצבו הרגשי המשברי מהווה חלק מגורמי הסיכון ונעדרת התייחסות לחלקים מיניים פוגעניים במחשבות ותחושות שקדמו לביצוע הפגיעות. הוא מבין את חומרת המעשים והעובדה שגרם נזק לאוכלוסייה נרחבת יותר מזו בה פגע. הוא מבטא חרטה על מעשיו ומעוניין להשלים את הטיפול הפרטני".

7. מסוכנותו המינית של המשיב הוערכה כנמוכה עד בינונית, וזאת מהטעמים הבאים –

"גורמי סיכון בדמות עיסוק מוגבר במין בתגובה למצבי משבר, [והעובדה כי] גישתו ביחס למניעים המיניים למעשיו הינה הגנתית ולא ניתן לשלול קיומה של משיכה מינית סוטה כחלק מהמניעים, למעשים, הוא מביע חרטה על מעשיו אך ללא אמפתיה לקורבנות. בד בבד, קיים מעגל תמיכה חברתי ומשפחתי, הנאשם נעדר הפרעה אישיותיות חמורה, מעוניין בהמשך הטיפול אותו החל וניכר שמפיק ממנו תועלת וקיימת רתיעה מן ההליך המשפטי המתנהל נגדו לצד מצפון תקין... כן הומלץ על השלמת הטיפול שהחל, שתכלול עבודה מעמיקה יותר על מעגל העבירה, המניעים המיניים והתוקפניים לביצוע העבירות ומצבי הסיכון".

8. במסגרת הטיעונים לעונש, הוגשו מטעם התביעה הצבאית, בין היתר, תצהירים של שתיים מנפגעות העבירה, אשר ציינו את תחושותיהן הקשות בעקבות מעשיו של המשיב, בעיקר לאור הפגיעה באמון שניתן בו וניצול תפקידו כרס"פ ותיק לשם ביצוע המעשים. כן העלו חשש ממשי מפני הפצת התמונות האינטימיות שצולמו והפגיעה בכבודן ובפרטיותן עקב כך. אחת מן הנפגעות עמדה אף על השלכות המעשים על יחסיה עם בן זוגה.
9. ההגנה הגישה מטעמה את חוות דעתה של הקרימינולוגית, הגב' אתי רחמים, אשר טיפלה בנאשם במשך מספר חודשים, בתדירות שבועית. וכך סיכם בית הדין קמא את פרטיו וממצאיו של הטיפול –

"בתחילה היה הנאשם מבולבל והגנתי ולא הצליח לספק הסברים לגבי הסיבות שהביאוהו לביצוע המעשים, ומשכך לא היה מודע לגורמי הסיכון. עם זאת, הוא לקח אחריות כנה למעשיו, הביע בושה חרטה ואמפתיה לנפגעות ואף נכונות לבצע פעולות לשם תיקון. לנאשם גורמי תמיכה המסייעים לשיקומו. הנאשם שיתף פעולה עם התהליך הטיפולי בצורה מיטבית, למעט בתקופה קצרה של משבר אישי. הגב' רחמים התרשמה, כי הנאשם ביצע את העבירות על רקע רגרסיבי לנוכח התמודדויות חיים קיצוניות, ולאלו התווספו תחושות כישלון, בדידות, דחייה וניכור חברתי שחש. לשיטתה, הנאשם ביצע את העבירות לשם ריגוש, כפתרון לבריחה ממצוקה אובייקטיבית והתמודדויות רגשיות קיצוניות שחווה. הגב' רחמים התרשמה, כי הנאשם מודע לגורמי הסיכון שלו, מבין את הצורך בפנייה לבקשת עזרה וסיוע מקצועי ותמיכתי מתאים, ויש לו גורמי פיקוח ותמיכה יעילים וחיוביים".