השתתפות בהוצאות חינוך במסגרת פרטית (להבדיל ממסגרת ציבורית)

1. בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 17.8.20 ומיום 24.8.20, לפיהן הסמיך בית המשפט את המשיבה לחתום על כל הטפסים הנדרשים להשלמת רישום בנם הקטין של הצדדים לגן אנתרופוסופי, לאלתר, תוך חיוב המבקש במחצית עלות שכר הלימוד בגן. נדחתה טענת המשיב, כי יש לרשום את הקטין לגן מועצה ולא לגן פרטי וכי הוא יישא בעלות מחצית מעלות גן ציבורי לאחר מיצוי כל ההנחות המגיעות למשיבה.

2. לצדדים שלושה ילדים קטינים בגילאי 11, 7, 3. ביום 17.5.20, במסגרת דיון בבקשה לצו הגנה, ניתן צו הגנה הדדי וכן הוסכם, כי המבקש ישלם סך 3,500 ₪ למזונות הקטינים ובנוסף, מחצית הוצאות חינוך ובריאות.

3. לטענת המבקש, בתמצית, הוא הביע דעתו מאז הדיון מיום 17.5.20, כי אין הוא מסכים עוד לממן מסגרת לימודים פרטית. לטענתו, הפער בין העלויות של הגנים השונים משמעותי. עלות הגן האנתרופוסופי כ- 3,000 ₪ לחודש, בעוד עלות גן ציבורי הנה כ- 600-800 ₪ לשנה בלבד. המבקש אינו מתנגד לעצם לימודי הקטין בגן זה, אלא מתנגד לחיובו במחצית העלות. המבקש טוען, כי יש לחייבו במחצית עלות גן ציבורי בלבד, בניכוי ההטבות המוענקות למשיבה. עוד טוען המבקש, כי מצבו הכלכלי בכי רע והוא אינו יכול לשלם את הסכומים בהם חויב. הוא מקבל קצבת אבטלה בסך 6,400 ₪, משלם דמי שכירות ומזונות בסך 3,500 ₪ ומחצית הוצאות חינוך בסך 1,700 ₪. אין ביכולתו לשלם את שכה"ל בו חויב בהחלטה נושא הבר"ע.
4. לטענת המשיבה המדובר בבקשת סרק. המבקש הסכים בעבר ללימודי כל הקטינים במסגרות פרטיות. העלות הנכונה אינה כפי שטוען המבקש, אלא בסך 2,400 ₪ בניכוי הנחה של 40% ומכאן, כי מדובר בשכ"ל בסך 720 ₪ לחודש בלבד. ממילא לצדדים קבוע דיון ביום 13.10.20, ויש למצות את הדיון בישיבה זו.

5. המבקש השיב לתגובת המשיבה וטען, כי בעבר אכן הסכים לחינוך הקטינים במוסדות פרטיים ואולם, הדבר היה עובר לסכסוך, כאשר המשפחה התגוררה תחת קורת גג אחת בבית השייך להורי המשיבה והוריה תמכו כלכלית בצדדים. בחודש אפריל 2020 סולק המבקש לטענתו מהבית ומיד לאחר מכן הודיע, כי אינו מסכים להמשך לימוד הקטינים במוסדות פרטיים.

דיון והכרעה -

6. מצאתי, כי יש ממש בבקשה ועל כן ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור. דין הערעור להתקבל.

תחילה יצוין, כי החלטת בית משפט קמא אינה מנומקת כלל. ההחלטה אינה מפרטת מהי המחלוקת, מהן טענות כל אחד מהצדדים ומדוע קיבל בית המשפט את טענות המשיבה דווקא ודחה את טענות המבקש.

ודוק, חובה על בית משפט לנמק החלטותיו – ר' רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה, מיום 8.12.15, ולמעשה ניתן להחזיר את הדיון לערכאה הדיונית מקום בו ההחלטה לא נומקה - ר' רע"א 9118/16 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ ואח' נ' אברהם אונגר, מיום 14.12.16.

עוד אני סבורה, כי ההחלטה שניתנה שגוייה ואינה יכולה להיוותר על כנה, לפחות לעת הזאת.