השלמת פרטים חסרים בהסכם גירושין

לפנינו תביעת האשה להשלמת הפרטים החסרים בהסכם הגירושין ביחס לדירת הצדדים דהיינו גוש [...] חלקה [...] לצורך העברת הבעלות בדירה על שם האשה.

טרם כתיבת פסק הדין ניסה בית הדין להביא את הצדדים להסכמה ללא צורך בהכרעה שיפוטית. לאחר שמאמצי בית הדין לא נשאו פרי נזקק בית הדין להכרעה על פי כללי ההלכה.

בכתב התביעה טוענת האשה כי שילמה את המשכנתא לבדה משנת 2003 ומבקשת לרשום את הדירה על שמה כדי להסדיר את החובות מול הבנק שנצברו בגין המשכנתא.

הבעל לשעבר טען שלא העביר לאם את זכויותיו בדירה אלא רק נתן לאם ולילדיהם המשותפים זכות שימוש בדירה עד שיגיעו הילדים לגיל שמונהעשרה.

מהעיון בחומר שבתיקים הכולל את התיק הפיזי עולה כי הצדדים התגרשו לאחר שאושר להם הסכם גירושין מתוקן החתום על ידם.

הנושא העומד בפנינו לדיון הוא פרשנות ההסכם על שלש מהדורותיו.

נפרט את סדר השתלשלות האירועים המוכחת מסדר סריקת המסמכים במערכת שיר"ה מאחר וגם בעניין זה לא הייתה הסכמה בין הצדדים.

ביום ג' באב התש"ע (14/07/2010) הופיעו הצדדים בבית הדין לצורך אישור הסכם גירושין שנכתב בכתב ידם ובו נכתב בהקשר לבית נשוא התביעה בזו הלשון: "רכוש: בית + תכולה נשארו לאישה ולילדים".

הצדדים הציגו את ההסכם בפני הדיין הרה"ג מאיר קאהן שליט"א ונתבקשו על ידו להציג הסכם חדש ערוך כראוי.

עוד באותו יום שבו ופנו בבקשה לבית הדין בבקשה בה נכתב: "לאחר בקשת הדיין להכין הסכם חדש אנו מציגים הסכם חדש ומאוד מבקשים לקבל אתנו עוד היום." ההסכם הערוך בצורה משופרת בכתב ידם נסרק ביחד עם בקשה זו לצורך אישורו על ידי בית הדין.

בנוסח הסעיף נשוא המחלוקת נכתב: "הבית + הרכוש שנמצא בבית יישאר לאשה + הילדים עד גיל שמונהעשרה".

בתיק הפיזי שנמצא בבית הדין מצוי נוסח הסכם זה שתוקן והושלם על ידי הדיין בכתב ידו ונחתם על ידי הצדדים. בהמשך למשפט האמור לעיל נכתב, בזה הלשון: "... הבעל מתחייב לתת לאשה את חלקו בבית המשותף, ולעשות את כל הדרוש לשם כך."

הצדדים חתמו על התיקונים בהסכם כולל על תיקון זה.

אמנם ב"כ האיש טוען שהחתימות לא נחתמו סמוך לתוספת זו ומבסס טענתו כי ההסכם לא חתום בחותמת בית הדין כמקובל.

האשה וב"כ טוענים כי זהו ההסכם הסופי המבטא את רצונם של הצדדים לאחר שהדיין הבהיר להם שעליהם לערוך ולנסח מחדש את ההסכם.

לאחר העיון בית הדין סבור שהחתימות כן מתייחסות לתוספת זו, חתימת האשה נחתמה בסמוך לתוספת, וחתימת הבעל נחתמה מעט מעל התוספת מחוסר מקום בשולי הדף.

למען הסר ספק, הדיין שאישר את ההסכם ונתן לו תוקף פסק דין, נשאל על כך ואישר שתוספת זו היא בכתב ידו וחזקה שזהו הנוסח שאושר על ידי הצדדים. עוד נציין שבפרוטוקול הדיון שבו אושר הסכם נכתב: "ביה"ד עובר על ההסכם ומוודא עם הצדדים את האמור בו, הצדדים קיבלו בקניין אגב סודר."

עד כאן בעניין סדר האירועים ונוסח ההסכם.

באשר לתוכן ההסכמה טוען האיש שניתנה רק זכות מגורים ומבסס טענתו על כך שנכתב ביחס לבית נשאר או יישאר לאישה ולא השתמשו בלשון ויתור או הקנאה של חלקו בדירה. ויוכיח עליו לשון ויתור שנכתב ביחס לכתובה. יתרה מזו, לשון ההסכם "הבית + הרכוש שנמצא בבית יישאר לאשה + הילדים עד גיל שמונהעשרה." המגבלה עד גיל שמונהעשרה מוכיחה לכאורה כדברי הבעל שמדובר בנתינת רשות שימוש לזמן ולא הקנאה וויתור על הבעלות. ההיגיון בהסכמה זו ברור שבזה מקיים האב את חיובו למדור הילדים. מאידך גיסא, לא ברור מה הטעם והסיבה שיוותר על חלקו בדירה. עוד הוסיף וטען האיש שההסכם נעשה כדי להציל את הרכוש, התכולה מנושים שיבואו לעקל את רכושו.