השגה על החלטת בימ"ש לפי חוק הבוררות הינה באמצעות ערעור ברשות בלבד

שני ההליכים שבכותרת מופנים כנגד אותה החלטה של בית המשפט המחוזי. השאלה שהתעוררה היא האם הדרך הנכונה להשיג על ההחלטה היא בבקשה לרשות לערעור או בערעור בזכות.

1.        ברקע ההליכים מצוי הליך בוררות בינלאומית, המתקיים בין המבקשת למשיבות בפני איגוד המסחר הבינלאומי ICC. ובו תבעה המבקשת סך של 3.3 מיליון דולר מן המשיבות. בחודש מרץ 2007 על רקע ידיעות על כך שהמשיבות מנהלות מגעים עם חברת פוינטר טלוקיישן בע"מ בדבר הסכם לרכישת משיבה 2, הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו למתן צו עיקול זמני על נכסי המשיבות עד סך של 3.3 מיליון דולר. בבקשה טענה המבקשת כי הרכישה המיועדת עלולה להכביד על ביצוע פסק הדין כנגד המשיבות, לכשתזכה המבקשת בהליך הבוררות. בית המשפט המחוזי החליט (ביום 22.7.2007) להיעתר לבקשה בחלקה. הוחלט כי יוטל עיקול זמני על סכום של עד מיליון דולר וזאת לאחר שתמומש העסקה בין פוינטר לבין המשיבות ולא יאוחר מתאריך 7.9.2007. נקבע כי העיקול יעמוד עד להחלטה אחרת או עד למתן פסק הדין וישמש כבטוחה לביצוע פסק הדין.

2.        על החלטה זו הוגשו שני ההליכים שבכותרת - בקשה לרשות ערעור וערעור בזכות. נתבקשה עמדת הצדדים לעניין דרך התקיפה הראויה של החלטת בית המשפט קמא. עמדת המשיבה היא כי לא ניתן להגיש ערעור בזכות על החלטת בית המשפט קמא משום שההחלטה בענין צו המניעה הזמני היא החלטה במסגרת חוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: חוק הבוררות) וככזו היא ניתנת לערעור ברשות בלבד. עמדת המערערות היא כי הערעור הוגש כדין. המערערות מדגישות כי התיק הנוכחי יצא סופית מידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. הליך של אישור פסק הבוררות ככל שיתקיים, עתיד להיות הליך אוטונומי חדש, שאינו תלוי ואינו קשור בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי. מכאן שמדובר, לשיטתן של המערערות, בהחלטה שסגרה את התיק, ומשמע שמדובר בפסק דין. המערערות מוסיפות, עם זאת, כי למקרה שיתברר כי נפלה טעות בידן, הוגשה גם בקשת רשות לערער.

3.        לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים ואת החומר המצוי בתיקים, באתי לכלל מסקנה כי הדרך להשיג על החלטת בית המשפט קמא היא בדרך של בקשת רשות לערעור. כידוע, החלטה של בית המשפט לפי חוק הבוררות ניתנת לערעור ברשות בלבד (סעיף 38 לחוק הבוררות). על כן האבחנה המקובלת בהליכים אזרחיים רגילים בין "פסק דין" המסיים את הדיון בתיק לבין "החלטה אחרת" היא חסרת נפקות בערעורים לפי חוק הבוררות. הוראת סעיף 38 לחוק הברורות בדבר ערעור ברשות חלה הן על החלטות שהן בבחינת "פסק דין" והן על החלטות שהן בבחינת "החלטה אחרת". לעניין תחולתה של הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות אף אומצה בהלכה הפסוקה גישה מרחיבה. כך, בעניין ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר (לא פורסם, 5.8.2003) כתבה כב' השופטת א' פרוקצ'יה:

"סעיף 38 לחוק הבוררות חל הן על פסקי דין של בית המשפט הניתנים בהליכים המוגדרים במפורש בחוק הבוררות, והן על פסקי דין בעניינים אחרים של בוררות שאינם בגדר הליכים כאלה ובלבד שבמרכזם עומדים ענייני בוררות הכפופים להסדר המשפטי המהותי של חוק הבוררות. הדבר חל הן על הליכים שבטרם מתן פסק בורר, והן על הליכים לאחר נתינתו, הכל בהתאם לעניין".

4.        במקרה שלפניי, אין קושי לקבוע כי החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה לפי חוק הבוררות וכי על הליכי הערעור חולש סעיף 38 לחוק הבוררות. המערערות לא חלקו על כך שההליך בבית המשפט המחוזי התנהל מכוח סעיף 16 לחוק הבוררות. אכן, צו המניעה הזמני ניתן במסגרת סמכויות העזר המיוחדות הנתונות לבית המשפט לגבי בוררות, לפי סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות. גם בחינת מהותה של ההחלטה מלמדת כי מדובר בעניין מובהק של בוררות. על כן, בין אם מדובר בהחלטה שמסיימת את ההתדיינות בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ובין אם לאו, ניתן לערער עליה רק בדרך שמתווה סעיף 38 לחוק הבוררות.

           נמצא, כי הדרך לתקיפת החלטת בית המשפט קמא היא בדרך של הגשת בקשה לרשות לערעור ולא בדרך של ערעור בזכות. לפיכך, דין הערעור שהוגש בע"א 8227/07 להימחק. ההליכים בבקשה לרשות לערער יימשכו כסדרם. המערערות ישאו בהוצאות המשיבה בגין הליך זה בסך 2,000 ש"ח. החלטה זו תתויק בתיק העיקרי ברע"א 8226/07.

ניתנה היום, כ"ז באדר א' תשס"ח (4.3.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il