השבת כספים שנויים במחלוקת, זכויות בתנאי הפרדה רכושית וכתובה כשעילת הגירושין והאשם בהם לא התבררו עד תום

לפנינו ערעור האישה (להלן: המערערת) על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה מיום ד' בניסן התש"ף (29.3.2020) שעניינו אי־חיוב האיש (להלן: המשיב) בכתובה, אי־חלוקת הבית שווה בשווה, אי־חלוקת איזון משאבים בהתאם לחוק יחסי ממון וחיובה בהשבת כספים מהכספת בסך מאה אלף ש"ח.

רקע

להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן הכרעתנו:

בתאריך ו' בכסלו התשס"ג (11.11.2002) נישאו הצדדים זה לזה כדת משה וישראל, לשניהם אלו הם נישואין שניים. לצדדים אין ילדים משותפים. סכום הכתובה והתוספת הנקובה בכתובה עומד על סך שלושים ושניים אלף דולר.

הצדדים התגוררו בבית הרשום על שם המשיב, ובמהלך חייהם נערך בו שיפוץ בסך כולל של כמאתיים אלף ש"ח. למערערת דירה הרשומה על שמה.

בתאריך כ"ב באלול התשע"ז (13.9.2017) פתחה המערערת בבית הדין תיק תביעה לשלום בית ולחילופין לגירושין; התקיימו דיונים מספר שבהם נחקרו הצדדים בעניינים השנויים במחלוקת ביניהם; הצדדים הופנו ליועצת הנישואין הגב' לאה יוקליס, ובסיכום חוות דעתה המליצה זו לצדדים להתגרש. בתאריך כ"ג באלול התשע"ח (3.9.2018) התגרשו הצדדים בהתאם להסכמתם להתגרש והותירו את הנושאים השנויים במחלוקת ביניהם להכרעה לאחר סידור הגט.

התקיימו כמה דיונים, הצדדים הגישו את סיכומיהם לתביעות ההדדיות לאחר שהופנו למכון פוליגרף בהסכמתם, והתקבלה חוות דעת בנוגע לשאלות שנשאלו בהוראת בית הדין.

בתאריך ד' בניסן התש"ף (29.3.2020) ניתן פסק דין נשוא הערעור ובו מפורטים הנתונים העובדתיים ונימוקי מסקנתם כאמור לעיל.

טענות המערערת

להלן טיעונים מרכזיים של המערערת:

א.         שגה בית הדין בקביעתו כי יש לדחות את דרישת המערערת לחלוקת הזכויות הפנסיוניות בהתאם לחוק יחסי ממון בגין אי־העלאתה של דרישה זו בדיונים ולא בסיכומים.

לטענת המערערת, כבר בכתב התביעה העלתה דרישה זו, בסעיף 30, ואף נפתח תיק לצורך מינוי מומחה. כמו כן טוענת שהנושא הועלה בדיון מיום כ"א במרחשוון התש"ף (19.11.2019). לדבריה, המשגה נבע מכעסו של בית הדין עליה במהלך אחד הדיונים.

ב.         שגה בית הדין בקביעה כי גם לולא נימוקו הנ"ל לא ברור מה היה השיתוף בין הצדדים.

לטענתה, נכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין הרי שהם שייכים לשני בני הזוג וזאת בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון ואין צורך בכוונת שיתוף, מה גם שלטענתה היה שותפות ביניהם בחלוקת הוצאות הבית במשותף.

ג.          שגה בית הדין בקביעה שהמערערת הפסידה את הכתובה, קביעה שבה הסתמך על הנחות עובדתיות לא נכונות בקביעתו שמטרת המערערת הייתה לסחוט כספים מהמשיב ולא באמת לשלום בית.

לדבריה, היא שהייתה מעוניינת בשלום בית כל הזמן ואילו המשיב סירב לשתף פעולה עם יועצת הנישואין שאליה הפנה בית הדין את הצדדים.

ד.         שגה בית הדין בקביעה כי המערערת נחשבת מורדת מתשמיש וממלאכות הבית.

לדברי המערערת, המשיב הוא שמרד מתשמיש במשך כעשר שנים וביצע מעשה אוננות תוך כדי צפייה בסרטים פורנוגרפיים. המערערת ציינה להודאת המשיב המובאת בפרוטוקול הדיון מיום א' באייר התשע"ח (16.4.2018). לדבריה, הדבר פגע בה מאוד וכפי שציין בית הדין קמא (שורה 194 לפרוטוקול ואילך). עוד ציינה למכתב אהבה ששלח המשיב אליה ליום הולדתה, כשלושה חדשים לפני שפתחה את תיק התביעה בבית הדין, וצירפה את המכתב לביסוס טענתה.