השבת כספים שהתקבלו מהעיזבון כתנאי לביטול הסכם בין יורשים

1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) מיום 22/01/2018 ב-ת"ע 37374-01-18, במסגרתה הורה ביהמ"ש קמא למבקשת להשיב סכום של 120,000 ₪ שקיבלה מתוך כספי עזבון אביה במסגרת הסכם פשרה שהושג בינה לבין המשיבה במסגרת התנגדותה לצוואת אביה המנוח מיום 20.1.16 שקיבל תוקף של פסק דין (כפי שיובהר ויפורט להלן), כתנאי להמשך דיון בבקשתה לביטול הסכם הפשרה.

2. יחד עם בקשת רשות הערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה קמא, אותה דחיתי בהחלטתי מיום 20.2.2018. נימוקי לדחייה התבסס על ההנחה, כי ככל שבקשת המבקשת בבימ"ש קמא תימחק עקב אי הפקדת הסך של 120,000 ₪, הרי שניתן יהיה להחיות ההליך במסגרת החלטתי דנן, ככל שאחליט לקבל את בקשת רשות הערעור הנדונה.

רקע והחלטת השופטת קמא

3. המבקשת היא בתו של המנוח, ... (להלן: "המנוח"), שהלך לעולמו ביום 25.1.2016 והיא אחת מיורשיו, עפ"י צוואה ועפ"י דין.
4. המשיבה היא אחות המבקשת, אף היא בתו של המנוח ואחת מיורשיו, עפ"י צוואה ועפ"י דין.
5. במסגרת צוואת המנוח מיום 20.1.2016 (להלן: "הצוואה"), ציווה המנוח את ביתו, כספי ביטוח החיים וכל רכושו האחר למשיבה; את רכבו ציווה למכור ולחלק את התמורה בין ילדי המשיבה.

את כל הכספים וניירות הערך המופקדים בבנק ציווה להפקיד בקרן נאמנות עבור המבקשת (להלן: "הקרן"), שלא יועברו לידיה ישירות אלא תשמש לצורך קיום תשלומים חודשיים למבקשת, שלא יפחתו מסך של 1000$, שישמשו למחייתה.

המנוח ציווה כי כספי הקרן לא ניתנים להמחאה, לשעבוד או לעיקול, ומנהלת הקרן היא המשיבה, ובהיעדרה ימונה מנהל ע"י ביהמ"ש.

כן ציווה המנוח שכספי הקרן לא ישמשו לכיסוי חובות כלשהם של המבקשת.

6. לאחר פטירת האב המנוח, הגישה המשיבה בקשה למתן צו קיום הצוואה (ת"ע 16801-08-16). המבקשת הגישה התנגדות לבקשה, בין היתר, בטענה כי חתימת אביה המנוח זויפה וכי צוואה קודמת בזמן, שנחתמה ע"י המנוח ביום 10.12.2014 (להלן: "הצוואה הראשונה") היא בת תוקף, ויש לחלק העיזבון על פיה. לפי הצוואה הראשונה, המבקשת והמשיבה מתחלקות כמעט שווה בשווה בעיזבון האב המנוח, ונתחה של המבקשת ברכוש גדל משמעותית.

ביני לביני, ביום 9.8.2016 הוגשה לתיק בבימ"ש קמא בקשה לביטול ההתנגדות, הוצאת צו קיום צוואה וכן אישור הסכם בין יורשים, שנערך ונחתם בין המבקשת למשיבה ביום 2.8.16 (להלן: "ההסכם"), אשר סלל את הדרך לביטול ההתנגדות וההסכמה על הוצאת צו קיום הצוואה.

7. ההסכם נושא כותרת "הסכם בין יורשות/זוכות עפ"י צוואה", במסגרתו הוסכם, בין היתר (ולמעשה, כך עולה מקריאת ההסכם, זו היתה אחת ממטרותיו העיקריות), כי קודם להפקדת כספי העיזבון לקרן הנאמנות עבור המבקשת, יועבר סך של 120,000 ₪ לקופת הכינוס בהליך הפש"ר של המבקשת, כתנאי לכך שהמבקשת תקבל הפטר מלא מכל חובותיה. המבקשת תתחיל לקבל את התשלומים החודשיים מהקרן רק לאחר העברת הסך של 120,000 ₪ כאמור.

               ההסכם קיבל את אישורה של הנאמנת בהליך הפש"ר של המבקשת, וכן קיבל תוקף של פסק דין בבימ"ש קמא ביום 15.8.2016. במסגרת פסק הדין אף נדחתה ההתנגדות, וניתן צו קיום צוואת המנוח.

8. ביום 16.1.2018 הגישה המבקשת בבימ"ש קמא את הבקשה לביטול ההסכם וכן הארכת המועד להגשת התנגדות, לעניין קיום הצוואה כאמור לעיל.

               לאחר קבלת מספר פרטים מהמבקשת (כי ניתן הפטר ביום 21.9.16 לאחר תשלום סך 120,000 ₪ לקופת הכינוס בתיק הפש"ר של המבקשת מחשבון הכספים שהוקצו למבקשת מכח הצוואה, וכי המבקשת לא הוכרזה כפסולת דין ולא מונה לה אפוטרופוס), החליטה השופטת קמא ביום 22.1.18 את ההחלטה נשוא רמ"ש זה, שלשונה כדלקמן:

"המבקשת מבקשת לבטל את הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין.