הרשעתו של קטין במסגרת ערעור על עבירות מרובות של פגיעה בפרטיות – פרסום בתצלום

– נוסח מאושר לפרסום

1. המשיב הועמד לדין בבימ"ש השלום בתל אביב בעבירה של פגיעה בפרטיות – פרסום בתצלום (ריבוי עבירות) עבירה על סעיף 5 ביחד עם סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

העובדות העולות מכתב האישום הן כדלקמן: מי שהיה נאשם 1 בתיק זה, שהיה בגיר בזמן מעשה, והמתלוננת היו בני זוג. המערער היה חברו של נאשם 1. נאשם 1 קיים יחסי מין עם המתלוננת, הציב את הטלפון הנייד שהיה ברשותו בסלון ביתו והפעיל את מצלמת הטלפון ללא ידיעת המתלוננת.

אנו רואים להדגיש כבר בשלב זה כי הנתון לפיו המתלוננת לא היתה מודעת לכך שהיא מצולמת, היה מקובל על הכל ולא היה שנוי במחלוקת, המשיב אף ציין במהלך שיחותיו בפני שרות המבחן כי היה ער לכך שהתצלום עצמו מצביע על כך שהמתלוננת לא ידעה שהיא מצולמת.

בחודש  --- המציא הנאשם 1 למשיב את הסרטון שבו הונצחו קיום יחסי מין בינו לבין המתלוננת. המשיב קיבל לידו את הסרטון והפיץ אותו לפחות לשבעה קטינים נוספים, כאשר הוא חושף בפני הקטינים כי מדובר בנאשם 1 והמתלוננת בסרטון, שמא לא הבחינו בזאת בכוחות עצמם.

2. בעובדות אלה הודה המשיב והצדדים הגיעו להסדר טיעון.

מכוח הסדר הטיעון, הופנה המשיב לקבלת תסקיר של שרות המבחן. בהסדר, צוין בנושא הרשעתו של המשיב כדלקמן: "למען הסר ספק, בשלב זה אין הסכמה לשאלת הרשעתו של הנאשם. עמדת התביעה תיקבע לאחר קבלת התסקיר".

בפועל היו בפני בימ"ש קמא לא תסקיר אחד אלא ארבעה תסקירים עד למועד החלטתו. לאחר קבלת התסקיר, עמדה המדינה על כך שהמשיב יורשע בעבירה שיוחסה לו ואמרה זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. לאחר קבלתם של 4 תסקירים של שרות המבחן (או ליתר דיוק 3 תסקירים ומכתב של שרות המבחן) החליט ביהמ"ש קמא, כב' השופט צ' עוזיאל, סגן נשיא, להימנע מהרשעתו של המשיב. על כך הערעור בפנינו.

החלטתו של בימ"ש קמא קצרה והתמונה העולה ממנה הוא כי ביהמ"ש שם את מלוא הדגש על קטינותו של המשיב. בדיעבד טוענת המדינה בפנינו, כי בימ"ש קמא לא איזן נכונה את מכלול האינטרסים. נתן משקל יתר לקטינותו של המשיב, בלא לתת את הדעת על היבטים אחרים של פרשה זו.

3. על אלה עומדת המדינה: מדובר בעבירה קשה ביותר, עבירה מכוערת. נפיצותה של העבירה והצורך להילחם בה צריכים לעמוד ב"מרכז הבמה". קל מאד לבצע את העבירה, קשה מאד לחשוף אותה ויש להילחם בה תוך נקיטת מדיניות של אפס סובלנות לתופעות מסוג זה. ביהמ"ש צריך לתרום את חלקו במלחמה בנגע הפצת סרטונים כדוגמת הסרטון נושא כתב האישום הנוכחי.

ביהמ"ש גם התעלם מהיבטים שונים העולים מתסקיר שרות המבחן. המדינה שמה את הדגש על כך שבשלב הראשון בתסקיר השני שהיה בפני ביהמ"ש, קבע שרות המבחן ב"רחל בתך הקטנה" כי יש להרשיע את המשיב והמליץ באופן חריג כי בדרך זו ילך ביהמ"ש לצד נקיטת אמצעי טיפול.